"ואז הגיעה טלי": הסרט שכל מי שיוצאת לחופשת לידה צריכה לראות

שרליז ת'רון היא מארלו, אמא כבת 40 שבדיוק ילדה בפעם השלישית, והתקופה המכונה בפי כל "חופשת לידה" היא עבורה מסכת עינויים בלתי נגמרת. רוב זמנה מוקדש להנקה, שאיבת חלב והחלפת חיתולים, את הגוף שאחרי הלידה היא משווה ל"מפת סיוע למדינה מוכת מלחמה" וחוץ מתינוק טרי יש לה עוד שני ילדים גדולים יותר, אחד מהם על הרצף האוטיסטי. מדי ערב מגיע הביתה בן זוגה דרו (רון ליווינגסטון), משחק קצת עם הילדים ונרדם מול הפלייסטיישן. אפשר להניח שאת התסריט הזה כל אמא מכירה. החלומות על בית, משפחה וילדים הופכים עם השנים לשיאים קטנים של עליבות יומיומית והפער בין ההבטחות לאושר לבין מה שנקרא 'החיים עצמם' רק הולך ומתעצם.

את הסרט כתבה דיאבלו קודי, חשפנית לשעבר שהפכה לעיתונאית וסופרת, ומי שלפני 11 שנה הביאה לחיינו את "ג'ונו" – הקומדיה העצמאית הקטנה על נערה שנכנסת להיריון לא מתוכנן שהפכה ללהיט מפתיע ועל הדרך נתנה גם בוסט רציני לקריירה של כל המעורבים, כולל קודי עצמה שהפכה לתסריטאית זוכת אוסקר. מאז קודי לא נחה לרגע וברזומה שלה תמצאו שתי סדרות וחמישה סרטים (אחד מהם ביימה בעצמה), כשההצלחות הגדולות שלה נולדו משיתוף הפעולה עם ג'ייסון רייטמן, שביים את "ג'ונו" ואת "תקועה" (Young Adult), גם כן בכיכובה של שרליז ת'רון.

"ואז הגיעה טלי", נראה כמו הכלאה משונה של שניהם: כמו "ג'ונו" גם הוא מדבר על היריון, לידה ומשפחה בצורה חמודה וצבעונית, לרגעים אפילו גימיקית, אבל כמו "תקועה" הוא אפל ועצוב, ולא מהסס להביט אל תוך התהום הפעורה בין המסכות הנעימות לעין שנשים נדרשות לעטות לבין האמת המכוערת. בתווך הזה חיה מארלו עצמה והיא חייבת עזרה, אבל גם לא ממש מסוגלת לשחרר ולבקש אותה מאחרים. אחיה זוכר במעורפל שפעם הייתה לו אחות שאפשר לדבר איתה, ובניסיון להחזיר לה את חדוות החיים הוא מציע לשלם עבורה על מטפלת לשעות הלילה.

מה בסך הכל אמא רוצה? שבוע של מנוחה, מקסימום שבועיים. שלושה: "ואז הגיעה טלי" | צילום מסך מהסרט

עוד כתבות מעניינות
"איך היא עושה את זה?": הטיפים הכי טובים לשלב בין אימהות לעבודה
איך לחזור למעגל העבודה אחרי חופשת לידה ארוכה?
"חופשת הלידה הסתיימה ולא מצאתי סידור אז פשוט באתי עם התינוק לעבודה"

ברגע של משבר מארלו מקבלת את ההצעה ולבית מגיעה טלי (מקנזי דיוויס, "קוד שרוף"), צעירה נמרצת ומשוחררת עם ארון מלא בגדי ניינטיז וארסנל שלם של תובנות היפיות על אמהות ואהבה. מארלו קצת נבהלת בהתחלה אך במהרה המרץ והחיוביות של טלי מחזירים את המשפחה לתפקד כמו מארי פופינס עם אייליינר. היא מנקה ומסדרת, מכינה הפתעות ונותנת למארלו קצת שקט ושעות שינה. וכמו אותה אומנת מיתולוגית, גם טלי מבהירה מיד שהיא לא באה כדי לטפל בתינוקת, אלא כדי לעזור לאמא ("הרי בשלב הזה היא עדיין שלוחה שלך"). ככל שהשתיים מתקרבות מתעצמת התחושה המוזרה שליוותה אותנו מרגע הופעתה של המטפלת בפתח הבית. מה באמת טיב הקשר בין המשפחה לעובדת החדשה, והאם יש בקשר הזה גם משהו מסוכן?

לקודי יש סגנון כתיבה מובחן משלה, לטוב ולרע. כמו בסרטיה הקודמים, גם כאן הדמויות מדברות במהירות ועם עודף שנינויות ורפרנסים תרבותיים. זה לא בהכרח רע, אבל לא תמיד זה מוסיף. "ואז הגיעה טלי" לא חושש להראות את החלקים היותר מכוערים ועלובים בחוויה האמהית – בין אם מדובר במבט מקרוב על הפטמות המותשות של מארלו או בקושי להשתמש בשירותים כרגיל בימים שאחרי הלידה. בזכות כתיבה כנה להחריד ובימוי שמיישר איתה קו, הם הופכים בקלות לשורת רגעים קטנים וחכמים מעוררי הזדהות.

"ואז הגיעה טלי" | צילום מסך מהסרט

כשמארלו מתחילה להתאושש ונחשפת האישיות האמיתית שלה מתבהר עד כמה אפשר להתחבר לדמות עוד לפני שבאמת הכרנו אותה. בגלל שהסרט מרשה לעצמו להוריד את הגיבורה כל כך נמוך, רגעי העלייה שלה כל כך נוגעים ללב. לת'רון יש חלק גדול בהישג הזה, והיא מוכיחה כאן שוב את היותה אחת השחקניות הגדולות של ימינו.

קצת חבל שלקראת הסוף הסרט מוותר על הכנות ופונה לכיוונים מטאפוריים וסוריאליסטיים יותר. הסלטה המשולשת לאחור שהוא מנסה לעשות במערכה האחרונה אולי לא נגמרת בהתרסקות, אבל היא גם לא ממש מרשימה. זה לא שהפספוס הזה מפחית מעוצמתן של הסצנות החזקות בסרט, אבל הוא הופך אותו ללא שלם. למרות זאת, להורים, הורים לעתיד ואוהבי שרליז ת'רון שווה לראות אותו ולשפוט בעצמם האם שני-שליש ראשונים ומוצלחים מצדיקים את הביצוע העקום שבסיום. דווקא דרך הכיעור והעליבות הסרט עושה שירות טוב לאמהות, בלי לשקר שמדובר במשרת החלומות ובלי להסתיר את המחיר שכל אם צריכה לשלם. על הדרך הוא גם מוריד סטירה קטנה לאבות שמשאירים את עצמם, במודע או שלא, מחוץ למשחק.