התינוק שלא נולד

תקופת ההריון מלווה במגוון רחב של תחושות ורגשות, חששות ותקוות, ובעיקר ציפייה גדולה למפגש עם פרי הבטן. אך יש פעמים שבהן, לצערנו הרב, החלום הוורוד מתנפץ. בעקבות בעיות שונות המתגלות אצל העובר אנו נאלצים להפסיק את ההריון באופן יזום, וברגע אחד החלומות והציפיות נדחקים לפינה, ואת מקומם תופסים חרדה ועצב גדול.

התהליך: אבחון, ועדה והפסקת ההריון

"ישנן מספר סיבות רפואיות לביצוע הפסקת הריון", מסביר פרופ' אייל שיינר, רופא בכיר בחטיבה למיילדות וגינקולוגיה בבית החולים סורוקה. "ישנן סיבות אימהיות, הקשורות ברצונותיה ובצרכיה של האם, כמו: הריון לא רצוי או לא מתוכנן, הריון לפני נישואים, לא מבן הזוג, הריון שמסכן את מצבה הבריאותי של האישה אם היא סובלת ממחלת לב או כליות קשה, או מהפרעה נפשית. ויש גם סיבות הקשורות בעובר עצמו – עובר ללא דופק או שאובחנו בו מומים.

"כדי להפסיק הריון צריך לעבור ועדה שתאשר את התהליך. הוועדות מאוד קפדניות, וחבריהן מחליטים על כל מקרה לגופו. האישה אינה מחליטה לבד, במיוחד כשמדובר בהריון מתקדם. לא כל מום מביא להפסקת הריון אלא רק כזה המוגדר כקשה, כמו מצבים שבהם העובר הוא לא בר-חיות או מום שיפריע באופן מובהק לחיים התקינים – חסר בגופו איבר מהותי, יש לו מומי לב קשים או מומים בעמוד השדרה. קבוצה אחרת של מומים הגורמת להפסקת הריון היא מומים כרומוזומליים, כמו תסמונת דאון או תסמונת טרנר, גמדות המתגלה בשליש השלישי של ההריון, ועוד.

"התהליך העצוב הזה מורכב ממספר שלבים", מסביר פרופ' שיינר. "מרגע האבחנה, יש דיאלוג מאוד קשה מול בני הזוג. יושבים אנשי מקצוע כמו רופאים, מנתחים ועובדים סוציאליים, ומייעצים להם כיצד לדעתם צריך לנהוג. אם ההחלטה היא לסיים את ההריון, ממשיכים משם לוועדה כדי לבחון אם יש הצדקה להחלטה זו. לעיתים ישנם מומים שאפשר לתקן שאינם מהווים עילה מספקת להפסקת הריון.

"אם הוועדה נתנה אישור – הזוג ממשיך לשלב הבא. כאשר המום התגלה בתחילת ההריון, עד שבוע 16-17, התהליך הוא גרידה – ריקון של הרחם. בטרימסטר הראשון התהליך הוא פשוט יחסית, אך ככל שמתקדמים בהריון זה הופך לקשה ומורכב יותר, ולכן חשוב לעשות את כל הבדיקות בהתחלה כדי לאתר מוקדם ככל האפשר את הבעיות ולסיים את ההריון עם כמה שפחות עוגמת נפש לבני הזוג.

"במחצית השנייה של ההריון יש חשש שבהליך הריקון ייווצר חור ברחם, ואז עושים תהליך של השראת לידה, כלומר יצירת צירים והכנה ללידה. בשבוע 24 צריך להקדים לזה תהליך של המתת התינוק, כי אם התינוק ייוולד חי – צריך לתת לו הכל כדי שיחיה. זה מצב מאוד קשה מכיוון שהאם עוברת את כל תהליך הלידה, צירים וכאבים, כדי ללדת תינוק ללא רוח חיים".

יש זוגות החשים ריחוק בגלל ההבדל בדרך ההתמודדות עם האובדן. אילו': photos to go

המשבר: דמעות, כעס ורגשות אשם

תהליך הפסקת הריון הוא קשה מאוד להורים בכל אחד מהשלבים, החל מהגילוי, דרך ההחלטה וכלה בהפסקת ההריון עצמה ובחזרה לשגרה. גל קורן, מטפלת הוליסטית העוסקת בתמיכה ובליווי נשים לאחר אובדן הריון, החלה לטפל בנשים אלה אחרי שעברה זאת בעצמה. "רוב האובדנים תופסים את בני הזוג לא מוכנים", היא מסבירה. "אחת התחושות הראשונות שאותן חווים בני הזוג היא הלם. למי שזה עבורה הריון ראשון או שלא עברה אף פעם אובדן, מחשבה מסוג זה אפילו לא חלפה בראש. פתאום כל החלומות והתקוות מתנפצים. אם יש מום המצריך התייעצות עם רופאים, מייד מתחילים לחפש את הטוב ביותר ולפעמים הולכים לכמה רופאים כדי לקבל את גזר הדין הנוראי".

אחת ההחלטות הקשות ביותר שבני הזוג צריכים לקחת היא המתת העובר שלהם. למרות שהשכל יודע שזה הדבר הנכון, הלב סובל. לעיתים בני הזוג חשים צורך להתכנס ולהסתגר כדי לא להיות מושפעים מהסביבה, גם הקרובה, מכיוון שלא פעם יש תחושה של שיפוטיות כלפיהם, במיוחד כאשר המומים אינם ודאיים לחלוטין.

את בהריון? בואי לדבר על כל מה שמעניין אותך בפורום הריון ולידה

"חשוב להבדיל בין סוגים שונים של אבחנת מומים בעובר", מסבירה ד"ר שולמית בן יצחק, פסיכולוגית ראשית של המרכז הרפואי איכילוב בתל אביב ומנהלת היחידה לפריון במעגל החיים של האישה. "הסוג הראשון – מומים קשים ודאיים שאין ספק לגבי ההמלצה הרפואית להפסקת ההריון, השני – מומים ודאיים אך לא מזוריים, והשלישי – הסתברות למומים קשים כשהתמונה אינה ודאית.

בכל שלוש האפשרויות ההורים עלולים להרגיש אשמה על ההחלטה להפסיק את ההריון, אך בשתי האפשרויות האחרונות ברמה גבוהה בהרבה. כאן האחריות עוברת במידה רבה אליהם, ואם הם החליטו על הפסקת הריון תמיד תישאר בראשם שאלה מנקרת: 'האם קיבלנו את ההחלטה הנכונה? אולי מדובר במום שהיינו מסוגלים להתמודד איתו? הרבה נשים מרגישות אשמה שאולי בגללן העובר לא התפתח כמו שצריך. הן מחפשות סיבות שונות, פנימיות וחיצוניות, במטרה לנסות להבין איפה היה הקלקול, מה הן עשו לא נכון.

"מעבר לרגשות האשם", ממשיכה ד"ר בן יצחק, "בכל שלושת סוגי האבחון יכולים לעלות תסמינים של דיכאון, כעס, חרדה ואכזבה, הקשורים לאבל על התינוק שאבד ולאובדן הפנטזיה לגבי איך יתנהל ההריון ואיך יהיו החיים עם הרך הנולד. יש נשים שחשות אכזבה על אי יכולתו של גופן להכיל הריון תקין, חרדה עצומה לגבי הריונות עתידיים, קושי וקנאה מול נשים אחרות שאצלן ההריון תקין ונולד ילד בריא, וגם קושי להודיע לסביבה שמאחלת 'מזל טוב' כי נעלמה הבטן, וקשה להגיב ולהסביר את הנסיבות. בנוגע למעגל החברתי עולה קושי נוסף: מכיוון שלא מדובר באבל על תינוק שנולד, החברה אינה תמיד נותנת לגיטימציה לכך. ודווקא בנקודה שבה הזוג זקוק ביותר לתמיכה, החברה מסביב לא תומכת דיה ומצפה מהזוג להתאוששות מהירה ולחזרה לתפקוד רגיל".

ההתמודדות: לידה שקטה, אֶבל ותקווה

בתהליך של הפסקת הריון לאחר השראת לידה, האישה עוברת לידה רגילה, כולל צירים, לחיצות ונשימות. "לידה שקטה היא תהליך ארוך ומייגע, במיוחד כשזה הריון ראשון אבל לא רק", מסבירה קורן. "למרות שהצוות יכול להיות נפלא ותומך, ללדת עובר מת זו אחת החוויות הקשות ביותר. הרבה פעמים התהליך נמשך זמן רב, כי לאישה קשה להיפרד מהעובר. התהליך מתיש הן פיזית והן נפשית. הכאב הפיזי שלאחר לידה שקטה או ניתוח הוא מינורי לעומת ההתמודדות הנפשית הנלווית. החזרה לבית ריק בלי תינוק קשה ביותר, במיוחד לזוגות שאין להם ילדים וכל דבר מזכיר את החלום שהיה ואיננו עוד".

קורן מסבירה על תהליך ההתמודדות: "בימים הראשונים לאחר האובדן, מרגישים לרוב צורך להתנתק ולהיות לבד כדי להתאבל ולעכל את מה שהיה. הסביבה הקרובה תומכת ומחבקת בתקופה הראשונה, אבל מהר מאוד חוזרת לשגרה והאישה נשארת לבד עם הכאב. מבחינה נפשית, היא חווה בעיקר בדידות משום שאף אחד, חוץ מאלה שעברו משהו דומה, לא מבין אותה. במשך כחצי שנה כל דבר מעורר אצלה דמעות ועצב. יש מעין הסתגרות מהסביבה החיצונית ורצון עז להיכנס להריון כמה שיותר מהר. כל דבר אחר נראה חסר טעם. יש צורך למלא את הריק כמה שיותר מהר".

לאחר האובדן האישה חווה בעיקר בדידות. אילו': shutterstock-shyshak roman

איך האובדן משפיע על תחומי החיים השונים?

"מבחינת הזוגיות, יש זוגות שחשים התקרבות ממשית אחד לשני והביחד הוא זה שנותן להם את הכוח להמשיך, וזוגות אחרים חשים ריחוק בגלל ההבדל בדרך ההתאבלות וההתמודדות עם האובדן. לרוב בני הזוג מתמודדים בצורה שונה. הבעל מרגיש שהוא צריך להיות תומך וחזק עבור האישה, וזה מקשה עליו להתמודד בעצמו עם כל הכאב והצער. יש בני זוג שחוזרים לעבודה ולשגרה וקשה להם להבין למה בת זוגם מתקשה לפגוש חברים, לצאת לבלות ולהמשיך הלאה. בת הזוג כועסת כי היא מחפשת תמיכה והבנה. בעקבות סגנונות ההתמודדות השונים חשוב מאוד לדבר אחד עם השני כדי להבין איך כל אחד חווה את האובדן ומהי דרך ההתמודדות שלו.

"האובדן משפיע גם על היחסים עם החברים, כאשר לא פעם יש ריחוק לתקופה מסוימת מחברים שיש להם ילדים או נמצאים בהריון. גם לא תמיד יש חשק לצאת לבלות. יש חברים שכן מצליחים לחדור את קיר ההגנה שהזוג שם לעצמו, אבל הם מעטים. גם קשה ללכת לאירועים משפחתיים ולספר שוב ושב מה קרה לכל אלה שבאים לאחל 'מזל טוב'.

"מבחינה מקצועית, הרבה נשים חוות קושי לחזור לעבודה לעיתים בגלל שהיו נשים נוספות בהריון באותו שלב – ובעוד הן הפסיקו את ההריון, האחרות ממשיכות ויולדות. קשה להסביר שוב ושוב מה קרה ולהתמודד עם הדברים, יש קושי עם מבטי הרחמים של האנשים בעבודה. יש גם כאלה שתכננו לא לחזור לעבודה וחיכו ללידה, ועכשיו הן בלי הריון וצריכות לחזור לעבודה שלא טוב להן בה והן מרגישות תקועות".

איך אפשר להקל את הכאב?
"חשוב לקרוא על הנושא, לדבר עם נשים אחרות ולהתייעץ. היום אפשר להגיע למידע מגוון באינטרנט, ובני הזוג יודעים מה לשאול ופחות או יותר לקראת מה הם הולכים. חשוב לבקש סיוע במחלקת יולדות אם הדבר אפשרי, בעיקר בלידות שקטות. חשוב להיות מוקפים באנשים תומכים ומכילים ובעיקר לא שיפוטיים. מותר להיות עצובים וכואבים ולהתאבל בכל שלב על אובדן ההריון. כדאי ומומלץ לקבל תמיכה מקבוצות תמיכה ומפסיכולוג/ית, או טיפולים כמו ריפוי בתנועה או באמנות. יש פורומים באינטרנט שעוסקים באובדן הריון ובקבלת תמיכה שעוזרים לבני הזוג להבין שהם לא לבד, שיש עוד אנשים שעברו את זה ושכולם מדברים באותה שפה.

"אחת התחושות שנשים מרגישות בעקבות אובדן הריון היא חוסר ביטחון בגוף שלהן. מבחינתן, הגוף בגד בהן. בנוסף, נשים חוות סגירה של כל בית החזה, עד כדי קושי לנשום וכאבים בשכמות ובגב העליון. טיפול מתאים יכול לפתוח ולשחרר כדי לאפשר נשימה וכניסת אוויר טובה יותר.
"חשוב גם לעשות בירור מקיף מבחינה רפואית לגבי מה שהיה, כדי להגדיל את הסיכויים שבהריון הבא יהיה ניתן למנוע אובדן. מי שעוברת לידה שקטה יכולה להיעזר בדולה כדי להקל ולקבל תמיכה בזמן התהליך. יש נשים שהנצחה של העובר עוזרת להם עם ההתמודדות".