התגור נמרה עם כבש?

מתי בפעם האחרונה ראיתם סרט שבו הבחור הטוב השיג את הבחורה השווה? אפליה מתקנת בהוליווד גורמת לכל הסרטים האחרונים להיראות כך, וכמעט תמיד ג'ניפר אניסטון מככבת בתפקיד הבחורה השווה.

זה היה רובן (בן סטילר) שהשיג אותה ב"ואז הגיעה פולי" ועכשיו הגיע תורו של מייק (סטיב זאן) לזכות בה ב"לגעת בך" (תרגום לא קשור לגמרי מ-Management – שם הולם בהחלט לסרט).

הוא בנם הילדותי והמוזר של זוג מבוגרים בעלי מוטל דרכים מצ'עמם, היא סוכנת תמונות רצינית וחמורת סבר שמגיעה לכמה ימים באזור. קלאסי. הוא מנסה להתחיל איתה בדרכו המעוררת גיחוך, והיא מרחמת עליו, אך מחליטה לקפוץ על רעיון ההרפתקה (וגם על גופו השרירי במיוחד) וחוזרת הביתה אחרי סטוצון קטן.

הוא מתאהב בה ורודף אחריה, היא לא מבינה מה הוא רוצה מהחיים שלה. והופ – אנחנו כבר באמצע הסרט, לא לפני שאנחנו יודעים כי מייק הוא בחור מתוק להפליא וסוּ (ג'ניפר אניסטון) היא בעצם בחורה די רכה מתחת למעטה הקשיח שלה, וכל רצונה הוא להציל את העולם.



כאן מתחיל כמובן כל הבלאגן – סוּ חוזרת לחבר הקודם וההורס שלה – ג'נגו (וודי הארלסון), בעלים של חברת יוגורט מצליחה והאיש שיכול להגשים לה את חלומה – לפתוח בית תמחוי. מייק מחליט לא לוותר ונוסע עד מרילנד כדי להשיג אותה.

בדרך עובר מייק תלאות לא מעטות. הוא מוצא עבודה במסעדה סינית מקומית ומתחבר עם בנם של בעלי המסעדה שעוזר לו להשיג את חלום חייו. השריון הקשיח של סו מתחיל להתפורר כאשר הבחור הרגיש שר לה סרנדה מאולתרת מתחת לחלון. אבל אז היא מגלה שהיא בהריון ומחליטה להתחתן עם ג'נגו.

זה הקש ששובר את גב הגמל ומייק מחליט לזוז הצידה. עד שהוא מגלה שסו עזבה את ג'נגו ועברה לגור, היא והבטן שלה, אצל אמא שלה.

בסה"כ מדובר בקומדיה רומנטית נחמדה ולא משעממת מדי. לא נרשמו תובנות מדהימות או צילומים מיוחדים. סיפור עצוב-שמח על דמויות אמריקאיות בינוניות. אנשים שאתה פוגש ככה על הדרך, אבל האופטימיות הזאת שגורמת לבחורים כמו מייק להאמין שהם יכולים להשיג בחורות כמו סו, אולי זה בדיוק הדבר שהעולם הציני שלנו צריך.

"לגעת בך", ג'ניפר אניסטון, סטיב זאן, וודי הארלסון. בימוי: סטיבן בלבר. 93 דק', ארה"ב