להשמין זה טבעי. מה שלא טבעי הוא להתייסר על כך
בקרוב תשמיני, ותתפסי יותר מקום בעולם. זה יכול להיות מדהים | צילום: Shutterstock
תמר לזר מאמינה שהבעיה שלנו אינה העלייה במשקל, אלא הגישה כלפי השינויים העוברים על גופינו במהלך השנים. טור דעה
88 שיתופים | 132 צפיות
להיות אישה זה אומר, ברוב המקרים, להשמין. את משמינה בשלבים, שלב שלב והשמנתו, גיל גיל וקילוגרמיו. את משמינה בגיל ההתבגרות: הגוף שלך מפתח איברים חדשים שרוב רובם רקמת שומן. את משמינה בהריונות, כמובן: הגוף שלך מגדל עוד איבר וגדל עד כדי הכלת עוד אדם. את משמינה לפעמים דווקא אחרי הלידה, ככה זה היה אצלי: מתרפדת ומתמלאת חלב ושומן נעים להתרפקות והתכרבלות עם תינוק או תינוקת. את משמינה אחרי גיל שלושים, ואז עוד בשלושים וחמש, ואחרי ארבעים: מערכת העיכול פועלת לאט יותר, הגוף מתעבה ומתפשט במרחב. את משמינה בגיל המעבר כמובן: שינויים הורמונליים ממלאים ומגדילים אותך. עם הזמן את תופסת עוד מקום בחלל. ההשמנה הזו טבעית, נורמלית, בריאה, היא באה בשלבים ידועים מראש, היא חלק מלהיות אישה.
>> מעין קרת חוזרת לימי הדוגמנות הכואבים, ויש לה מסר חשוב לכולנו
רעיון רדיקלי: אולי במקום לשנוא את עצמנו, פשוט נאהב? | צילום: Shutterstock
יכולנו להתלהב מכל שלב כזה. לספר אחת לשניה בהתרגשות – תיכף תשמיני, תגדלי, תמלאי עוד מהעולם, גופך יתבע לו עוד מקום, מקום שהוא ראוי לו, את גדלה כאישה וגופך איתך. את עוברת עוד שלב בחייך כאישה וכמו במשחק קופסא צוברת עוד חומר ככל שאת מתקדמת. במקום זה, תרבות שונאת נשים ומקטינת נשים גורמת לנו לשנוא את השומן. אנחנו מפחדות מפניו, אנחנו לא רוצות להיות יותר מידי אנחנו, לתפוס יותר מידי מקום. מה זה אומר עלינו, שהגוף שלנו גדל? אולי זה מוגזם, מיותר, לא צנוע, מתפרס, תובעני, מעיד על תאווה, על חולי, על תשוקות גופניות שאת מספקת בלי בושה.
אנחנו מתביישות בהשמנה.
אנחנו מלמדות את בנותינו וחברותינו להתבייש.
אנחנו אומרות – "אוף השמנתי", "אוף אני אוכלת פחות מפעם ובכל זאת משמינה הרבה יותר", "אוף הירכיים שלי", "אוף הבטן".
אנחנו למודות שנאה עצמית מגיל רך, ומורות מצויינות לשנאה עצמית ונשית בכלל.
אולי נמרוד?
אולי נפסיק?
אולי נוכל, כולנו יחד?
אולי נצליח ללמוד וללמד אהבה עצמית במקום?