השדות של מונה

גם הנוסע בדרכים הירוקות של נורמנדי בפעם הראשונה בחייו אינו יכול להתעלם מהתחושה המדומה כאילו כבר היה שם פעם. שדה החיטה שעורבים פורחים מעליו, הנהר שסירות מתנדנדות בו במתינות, כרי הדשא ושדה הפרגים, הגשר, הכפר, הקתדרלה. העין משוטטת בשמחה, מתענגת ומוצאת חברים חדשים-ישנים. אנחנו מכירים את הנופים האלה. הציירים ששוטטו בהם עם כן ציור ופנקס סקיצות העניקו להם חיי נצח.

לתפוס את הצל החמקמק

אילו סיפר מישהו ב-1874 לקלוד מונה, לפייר אוגוסט רנואר, לפול סזאן, לאדגר דגה ולחברים אחרים בקבוצת האימפרסיוניסטים שכעבור פחות מ-150 שנה יימכרו העבודות שלהם במיליונים רבים, יוצגו במוזיאונים הכי נחשבים וישפיעו על דורות של אמנים, הם היו ודאי חושבים שהוא צוחק עליהם. התערוכה האימפרסיוניסטית הראשונה, שהוצגה בשנה ההיא, עוררה כל כך הרבה עוינות, לעג וביקורות קטלניות, שלא היה קל להישאר אופטימיים.

האימפרסיוניזם היה מהפכה של ממש ביחס למסורת הציור האירופית. ההתרשמות הייתה חשובה יותר מייצוג מדויק של האובייקט, והציירים יצאו לטבע ועבדו מהר, ללא סקיצות. את "התרשמות, זריחה" (Impression, soleil levant), הציור שממנו נגזר שמו של הזרם כולו, צייר מונה בזמן אמיתי, תוך 45 דקות. הסגנון החדש הזה, שכל כולו נועד לתפוס את הרגע, את הצל העובר ואת האור החמקמק, נראה לבני התקופה כעבודה מרושלת, סקיצה גסה ולא גמורה.

אותם אימפרסיוניסטים ראשונים היו ודאי חושבים למשוגע כל מי שהיה מספר להם שבמאה ה-21 יוקדש להם בנורמנדי, אחד האזורים שכה אהבו לצייר בהם, פסטיבל מיוחד, שבמסגרתו יעלו לרגל אנשים מהעולם כולו כדי ליהנות מיצירותיהם ולחלוק להם כבוד. אבל זה בדיוק מה שקורה הקיץ בפסטיבל "נורמנדי האימפרסיוניסטית" (Normandie Impressionniste): חגיגה גדולה של צבעים, ריחות וטעמים, כולם בסימן האימפרסיוניזם.

במרכז עומדת כמובן התנועה האימפרסיוניסטית, המוצגת בעשרות תערוכות מרתקות, מלאות דמיון ושאר רוח, עם שפע מהמם של עבודות, בהן ציורים שהושאלו מאוספים פרטיים ולא הוצגו מעולם בציבור קודם לכן. אבל לא רק האימפרסיוניסטים מקבלים כאן במה. לצדם יש גם תערוכות המוקדשות לציור מודרני, לצילום, לקולנוע, למוזיקה, למחול – שכן כולם היו בניה ונכדיה של התנועה האימפרסיוניסטית, והיא זו שהביאתנו עד הלום.

אחת התערוכות שלא כדאי לפספס היא "עיר לאימפרסיוניזם: מונה, פיסארו וגוגן ברואן" (Une ville pour l’impressionnisme: Monet, Pissarro et Gauguin à Rouen), המוצגת עד סוף ספטמבר בעיר רואן (Rouen), בירת חבל נורמנדי, ועוסקת בהשפעת העיר על הציירים. אחת הדוגמאות המפורסמות להשפעה כזאת היא הקתדרלה שצייר קלוד מונה שוב ושוב במשך שנה שלמה (1893-1892). 31 תמונות שצוירו מאותו מקום, באותה זווית, מול אותה החזית של הקתדרלה – ובכל זאת אין תמונה אחת זהה לרעותה. הקתדרלה צוירה בשעות שונות של היום, כשהאור צובע אותה בכל פעם בגוונים שונים לגמרי. כשיוצאים מהתערוכה ורואים את הקתדרלה עצמה, כבר לא רואים סתם כנסייה, אלא מערכת יחסים אינטימית של ארכיטקטורה, צבע ואור.

כן ציור משוקולד, פלטת צבעים מסוכריות

מה? מתי? איפה? * פסטיבל נורמנדי האימפרסיוניסטית אינטרנט: www.normandie-impressionniste.fr/en/home * סדנת בישול לבשל כמו קלוד מונה – מתכונים אימפרסיוניסטיים מתי: בכל סופשבוע אינטרנט: http://tinyurl.com/alaMonet מחיר: 137 אירו לאדם, כולל לינה וארוחת בוקר, סדנת בישול וסיור ברואן * מסיבת תה המסיבה תתקיים על הטיילת, ויגיעו אליה גם משתתפים בלבוש בסגנון המאה ה-19 איפה: קבור (Cabourg), טיילת מרסל פרוסט מתי: 7 באוגוסט, משעה 15:00

גם בערים הקטנות ברחבי נורמנדי מוצגות תערוכות אימפרסיוניסטיות מעניינות, שיכולות להשתלב בטיולי יום מפריז או בשהות של כמה ימים בסביבה. הנסיעה באזור מאפשרת לטייל בתוך תמונה, בייחוד אם יורדים מהכבישים המהירים ונוסעים בכבישים הצדדיים, בין כרי דשא ירוקים לגבעות עגולות שביניהן מציץ ונגלה הנהר סן בכבודו ובעצמו.

אחד היהלומים בכתר של נורמנדי, שגם בלי פסטיבל נחשב לאחד האתרים התיירותיים הפופולריים ביותר בצרפת, הוא הכפר ז'יברני (Giverny), מקום מושבו של קלוד מונה. מונה עבר הרבה מקומות מגורים בחייו, ובכל מקום שעבר אליו הקים גנים וצייר אותם. אבל בכפר ז'יברני, שבו התגורר עד סוף ימיו, הוא הגיע לשיאו הן בגינון והן בציור (ראו מסע אחר 186). סדרת "הנימפיאות" שלו היא מיצירות המופת של האימפרסיוניזם, ובזכותה עולים לרגל לז'יברני תיירים מכל העולם כדי לצפות בבית (היום מוזיאון), בגינה, בבריכה שבנה ובפרחים הצפים בה, המוכרים כל כך מאינספור רפרודוקציות, פוסטרים וספלים.

בצרפת התרבות והאמנות אינן נפרדות מהנאות החיים. אלה ואלה נעשות בחן רב. פתיחת הפסטיבל צוינה בפיקניק המוני על גדות הסן, המשחזר את תמונתו המפורסמת של רנואר. אחד השוקולטיירים ברואן ייצר במיוחד לכבוד הפסטיבל סדרה של שוקולד בצורת כן ציור, עם פלטת צבעים עשויה מסוכריות. מסעדות רבות מציעות "תפריטים אימפרסיוניסטיים", המבוססים בין היתר על ספר מתכונים של קלוד מונה, שהיה, כך מתברר, גם חובב אוכל ובשלן לא רע. המתכונים שליקט מטבחיות ומבתי אוכל הפכו לספר, שנתן את השראתו לתפריט האימפרסיוניסטי החוגג את אמנות המטבח אגב שימוש במרכיבים הגדלים בשדות נורמנדי והשוחים בנהרותיה. לרציניים מוצעת אפילו סדנת בישול "כמו מונה".

בדוביל (Deauville) יציינו ב-8 באוגוסט בשלל אירועים את יום מותו של הצייר אז'ן בודן, שחי ומת בעיירת הנופש הזאת. התוכנית כוללת טיול הליכה מומחז במקומות שאהב, שיעור ציור "בנוסח בודן" ובופה אימפרסיוניסטי בהיפודרום. אחר הצהריים יוקדש ל"אימפרסיוניזם מודרני": מופעים של וידיאו-ארט, מיצגים ומיצבים של אמנים בני זמננו, שחוגגים אור וצבע בדרכם.

מי שרוצה לחדד אף יותר את האינטימיות עם הציירים יכול לבלות לילה באחד המקומות שבהם לנו. אז הם היו חדרי אירוח זולים, היום הם מלונות בוטיק. כזאת למשל היא חוות סן סימאון (La Ferme Saint Simeon) שהציירים אז'ן בודן וקלוד מונה שכרו בה לפרקים חדרים, והיום היא מלון בוטיק השייך לרשת רלה אה-שאטו היוקרתית. המקום מציע חבילה של שני לילות וארוחות בוקר, סיידר תפוחים מהמותג שהוגש לציירים עצמם, שתי ארוחות ערב במסעדה המפוארת שבמקום, כרטיס לארבעה מוזיאונים אימפרסיוניסטיים באזור, סיור מודרך בחווה בעקבות הציירים שחיו בה וגישה לבריכה ולספא. מזל שבמאה ה-19 לא הציעו את כל המותרות האלה, אחרת לא היו הציירים יכולים להרשות לעצמם ללון כאן.

זהרה רון – עיתונאית ועורכת בגלובס, לשעבר עורכת מסע אחר