הרצל של האופניים – חלק ב'

"איך עולים על זה?"
בעוד אני מתפעל מיצירות המשא של מרק, יצא הוא מהמחסן חובק מה שנראה כמו אופניים שעברו טיפול במיטת סדום – שלדה מתוחה אל על, ואוכף שהגיע לגובה הראש שלי, ואני לא בחור נמוך. מעבר לכך, לאופניים היה מראה מרושע משהו. שחורים. מצולקים. עוטי פרווה שחורה.
לפי מבטו של מרק, הבנתי שמצופה ממני לנסות את כלי התחבורה הזה."רק רגע", ביקשתי. והלכתי לחבוש את הקסדה שלי. אני ברנש די שמרני כשזה מגיע לאופניים, אני אוהב את תנוחת הרכיבה הקלאסית ולא שש לגוון. חוץ מזה, נפילה משני מטר של פיגומי ברזל ניידים, נראתה לי גורל בלתי נמנע בשבילי. אחזתי ביצירה המוזרה בידיים מזיעות. ברגע האמת, כשעמדתי עין מול עין עם הענק השחור והשעיר, הבנתי שזה לא הולך להיות כל-כך פשוט. הפרש המפלסים בין העכוז הנמוך (יחסית) שלי לבין אוכף האופניים, לא אִפשר הנפת רגל קלילה ואלגנטית מעל השלדה.
"איך עולים על זה?", שאלתי במבוכה. יצר העצמאות שלי התעורר ועיניי החלו מתרוצצות, תרות את הרחוב. אחרי חיפוש קצר, נחו עיניי על מדרגה גבוהה מצדו השני של הרחוב. אצתי אליה, טיפסתי על המדרגה, ואז, ממרומי גובהי המשופר התיישבתי על האוכף, מרוצה מעצמי. אחרי כמה נשימות עמוקות, החלטתי לצאת ברכיבת מאוץ החלטית. תחושת שיווי המשקל שונה באופן ברור מאופניים רגילים, וגם ההיגוי. אבל כמה עשרות מטרים של גלגול כבר נתנו לי להרגיש בבית.
לאחר רכיבה קלה הייתי די מחויך, הנוף מגובה כזה הוא מאוד מרשים ונוסך תחושת עליונות על כל כלי תחבורה אחר, מלבד אוטובוס קומתיים. אך דרך האופוריה, חלחלה בי ההכרה שסיור הקומתיים שלי צריך להסתיים באיזה שהוא שלב. וכבעל מנת משכל של יצור חתולי, היה לי די ברור שטיפסתי על עץ (מברזל) שאני לא יודע איך לרדת ממנו.
"איך יורדים מפה?!", זעקתי אל מרק.
אולם, נראה שהיתה רק דרך אחת למטה, ולכוח המשיכה היה תפקיד מרכזי בה. כמו שמרק הבטיח, השד לא היה נורא כל-כך, ונחתתי בקלות על רגל אחת. סחוס הברך השמיע קול פצפוץ קל, אבל שום נזק שכירורג מוכשר לא יוכל למסמר בכמה ברגי פלטינה.
אופניים בעלי היגוי הפוך
הבאים בתור היו אופני המשא שפיתח מרק. בעלי ארגז משא קדמי והיגוי המופעל על-ידי זרוע מיוחדת, העוברת תחת תא המטען אל הגלגל הקדמי. עם קיבולת עצומה. מה שהיה מרשים במיוחד הוא, שהם מתנהגים כאילו הם נוסעים על מסילה ממש. כאן לא היו לי כל טענות. פשוט להעמיס ולנסוע לנקודת הפריקה הקרובה.
נראה שבוקר אחד תקף את מרק יצר אנרכיסטי משהו, והוא החליט לעשות משהו בנדון ולעשות מאמץ מרוכז ויעיל יותר כדי לפורר את המרקם החברתי הסובב אותו, תוך כדי דריסת חוקי השכל הישר במחי אופן. אחרת קשה להסביר את האופניים בעלי ההיגוי ההפוך. זה נשמע מסובך אולי, אבל כשמם כן הם – הפוכים. כשמפנים את הכידון לימין הגלגל הקדמי, הוא פונה לשמאל. וכשמפנים אותו לשמאל, הוא, כמובן, פונה לימין.
השינוי הוא לכאורה פרט טכני זניח, אבל האופניים האלה נוגדים כל אינסטינקט טבעי או יצר הישרדות בסיסי של רוכב אופניים שפוי. חרף כל מאמציי העל אנושיים לגרום למכונה השטנית לנסוע בקו ישר, לא עלה בידי להתעלות על האתגר…
חוויה בלתי נשכחת
הערב החל מתקרב, ובשלב זה הרגשתי שאהיה בר מזל אם רק אוכל לחזור אל הציביליזציה, כדי לספר את שראו עיניי. והחלטתי להסתפק בהתגרות זו בגורל. אז אם יש לכם חשק למשהו שונה באמת, ע גלגלים, דעו שמרק מחכה לכם מעבר לסיבוב. ולא משנה כמה משונים הם חלומות האופניים שלכם, או כמה מסובך או קשה להקים עולם חדש של יצירה מקורית, מרק יוכיח לכם שאם רק תרצו אין זו אגדה.
מתוך: מגזין MBA
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה