הריון לנצח – חלק ב'
צילומי הריון, פיסול הבטן ועוד דרכים להנצחת ההריון
התיעוד עוזר לקבל את הגוף
המזכרת יכולה להיות ייחודית אפילו יותר, כאשר הבטן ההריונית מעוטרת בציור מקורי. "ציורי גוף הם עניין מקובל בתרבויות מסורתיות רבות, כמו בהודו או במרוקו. שם אמנות ציורי החינה נחשבת כמגנה על האם והעובר", מסבירה שלומית (לנגרמן) מיגאי, מאפרת ואמנית ציורי גוף. "התחום החל לתפוס תאוצה בארץ בשנתיים האחרונות, כאשר בעולם תיעוד ההריון מקובל כבר שנים רבות".
איך את מחליטה מה לצייר על הבטן?
"אני מדריכה את האישה מראש לחשוב על רעיונות, ואם היא נותנת לי יד חופשית, אני שואבת השראה ממראה האישה, מצורת הבטן, מהאופי ומהלבוש שלה. לדוגמה, הצורה של הבטן והטבור יכולה לעזור לי להחליט איך ואיפה לצייר מלאך, או תינוק. לפעמים הטבור יכול להיות הפה שלו, ולפעמים דווקא האף. דמות של תינוק מתבקשת, כמובן, אבל אני מציירת גם חיות, פרחים או קישוטים בסגנון מנדלות הודיות. לאחרונה ציירתי למישהי את כדור הארץ, ומעליו מלאכית מפזרת נצנצים של אהבה ואחווה בעולם. כל מה שעגול מתאים לבטן – אפילו כדורגל בא בחשבון…".
כדורגל זה טוב. כמה זמן זה לוקח?
"בערך שעתיים וחצי. אל תשכח שזה כולל הרבה הפסקות, כי האישה כל שנייה קמה לשירותים…".
כדי להרגיע את קוראותינו ההריוניות, ספרי באילו חומרים את מציירת על הבטן.
"אלה צבעים מיוחדים לגוף, על בסיס מים, לא רעילים ונמחקים בקלות במים ובסבון, והכי חשוב – לא חודרים דרך העור. הם כמובן עברו את כל ההיתרים והאישורים אפילו של ה-FDI המחמירים בארצות הברית".
למה בעצם נשים מעוניינות לתעד את ההריון שלהן?
"ההריון הוא חוויה מאוד מרגשת לאישה, שמסתיימת תוך זמן קצר, לכן נשים רבות רוצות שתישאר להן מזכרת מהתקופה הזו. לרוב, האישה נראית מאוד זוהרת בתקופת ההריון, וכמובן שהגוף משתנה, ונשים רבות מעוניינות לשמר את הזיכרון של המראה המיוחד הזה. בנוסף, כל הריון הוא שונה. הבטן אחרת, ההרגשה שונה ואפילו העובר מתנהג אחרת. לכן יש נשים שמתעדות כל הריון שלהן".
מלבד התיעוד של ההריון, יש כאן גם ערך נוסף ואפילו חשוב יותר. "הציור עוזר לנשים רבות לראות וגם לקבל את הגוף שלהן", היא מדגישה. "הרבה פעמים, נשים בהריון נמנעות מלהסתכל במראה, כי קשה להן לקבל את השינויים שחלים בגופן, במיוחד את העלייה במשקל. כשאני מציירת עליהן, זו לפעמים הפעם הראשונה שבה הן מסתכלות על עצמן במראה. זה עוזר להן להתחבר לגוף, לבטן. הן יושבות ובמשך שעתיים וחצי רק מסתכלות על הבטן, מרגישות אותה, מרגישות את התינוק שבתוכה, רואות איך מתייחסים לכל פרט בצורה ובמבנה שלה, ואיך בסוף היא כולה מקושטת. פתאום הבטן נראית יפה".
כולן מצטלמות אחר כך לבוק הריון?
"לא כולן, יש כאלה שמסתפקות בציור בלבד או מצלמות במצלמה הביתית. זו חוויה אישית שמקשרת את האם גם לבטן וגם לתינוק. התינוק מרגיש את זה, הוא זז תוך כדי ציור וכתגובה אליו, ואני יחד עם האם, רואה ומרגישה את זה".
ולא חבל על שעות של עבודת אמנות? זה הרי נשטף עם המקלחת הראשונה.
"יש שהולכות לישון עם הציור ומראות אותו למחרת לחברות בעבודה, אבל הציור הזה באמת לא נועד לשרוד הרבה זמן. וזה לא חבל בכלל, הרי המהות בציור הוא החוויה, זה לא אמור להישאר כמו קעקוע".
בטן באמצע הסלון
הפסלת טלי סיני התחילה לפסל הריונות לאחר ההריון הראשון שלה. "ההריון שלי היה חוויה מדהימה", היא נזכרת. "כשהפלא הזה התרחש בתוכי, לא היתה מאושרת ממני. מעולם לא הרגשתי טוב יותר, פיזית ונפשית. את ההריון שלי תיעדתי בכל דרך אפשרית: צילום הריון בשני שלבים, צילום תלת ממדי של העובר בחודש התשיעי ופיסול הריון בגבס".
"על הפיסול בגבס שמעתי במקרה מהדולה שלי, שגם פיסלה את הבטן ההריונית שלי (הפסל מוצג עד היום לראווה על המזנון שבסלון). מאז החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות עבור נשים אחרות. זה קיים בארץ כבר כמה שנים, אבל רק לאחרונה זכה לפרסום והפך לטרנד. בעבר זה נחשב למותרות, אבל העלות היא יחסית שולית למוצר ולחוויה, שנשארים עם היולדת לכל החיים".
מה מייחד את פסלי ההריון?
"פיסול הריון זו יצירת אמנות מוחשית, תלת ממדית. את פסל ההריון ניתן לתלות על הקיר, להניח על רהיט בסלון או בחדר השינה, ואפילו להפוך אותו לגוף תאורה מיוחד לבית או לפטיו. ניתן גם 'ללבוש' אותו, ללטף את הבטן ולהיזכר איך זה היה… כשהילדים גדלים אפשר להראות ולהסביר להם, שפעם הם גדלו בתוך הבטן הזו. מדהים, לא?".
אילו נשים מגיעות אלייך, ואיך הן מרגישות עם התהליך?
"לרוב מגיעות נשים בהריון הראשון או האחרון. חלקן פונות אליי בעצמן וחלק מקבלות את הפיסול כמתנה מחברות טובות או מהבעל. הנשים שמגיעות אליי מאוד מתלהבות מהרעיון, ובעיקר מהתוצאה. בתום התהליך, כאשר אני מסירה את יציקת הגבס מגופן, הן מביטות ואומרות: 'וואו, אז כך הבטן שלי נראית?'. פתאום הן יכולות לראות את ההריון של עצמן מכל הכיוונים, כאילו הן מסתכלות על אישה הרה אחרת".
איך מתבצע הפיסול?
"את פיסול ההריון עדיף לעשות בתחילת החודש התשיעי, כאשר הבטן כמעט בשיאה. בשלב הראשון אנחנו מחליטות איזה פסל ליצור: ניתן לפסל את הבטן ההריונית בלבד, את הבטן והחזה עם או בלי הכתפיים והזרועות, או ליצור פסל גדול יותר, שכולל גם את הירכיים. בשלב השני יוצקים את הפסל עצמו, זה לוקח כשעה עד שעה וחצי. כאשר הגבס מתקרר, לרוב הוא נפרד מהגוף באופן טבעי. משילים בעדינות את התבנית מהגוף ומניחים לה להתייבש למספר ימים".
"התהליך אינו כרוך בכאב וכמובן שאינו מזיק לאם או לעובר. בשלב השלישי, לאחר שתבנית הגבס יבשה, מקשטים ומעטרים את הפסל. ניתן לצבוע את הפסל בצבעי אקריליק, להדביק עליו מפיות, צילומים, לשבץ אבני חן או כל רעיון עיצובי אחר בהתאם לבקשת האישה המגובסת".
ומה חושבים על כך האבות?
"יש גברים שמאוד מתלהבים מהרעיון ואף מלווים את זוגתם ההריונית בתהליך. פרסמתי את עיסוקי ב'קפה דה מרקר' ונתקלתי בלא מעט תגובות חיוביות מגברים. היו אף כאלה ששאלו אם אוכל לגבס גם אותם… מצד שני, יש גברים שלא מבינים בשביל מה צריך את זה בכלל. לא מספיק שהיתה להם אישה הרה בבית תשעה חודשים, עכשיו גם יהיה איזה פסל הריוני בסלון לכל החיים? אבל בסופו של דבר, אם האישה מתחברת לקונספט, הפסל יהיה בסלון".
סרט למזכרת
אם תמונות סטילס, פסלים וציורים נראים לכם סטטיים מדי, תוכלו להזמין צוות טלוויזיה שיתלווה אליכם במהלך ההריון, יצלם ואחר כך יערוך את החומרים לסרט תיעודי משפחתי. "שסק הפקות" הן שתי שותפות – ליאת ביטון-למל והדר נדלר. "אנחנו יוצרות דוקומנטריסטיות, שעושות סרטים דוקומנטריים משפחתיים", מסבירה נדלר. "כאשר הייתי בהריון ועם מצלמה בבית, התחלתי לתעד את עצמי ואת המשפחה. אחרי שערכנו את החומרים לסרט, הבנו שהדבר הזה אנושי ומרתק, שהוא בעיקר נתינה מדהימה לתינוק, שיוכל בעתיד לראות את ההורים שלו, את הלך הרוח, ההכנות, הבדיקות וכל ההתרגשויות, את הכנת הבית, הפחדים והמחשבות".
"הזוג יכול לבחור כ-5-15 תחנות או שלבים לתיעוד במהלך ההריון", מסבירה ביטון-למל. "יש גם אפשרות שאנחנו ננחה את היולדת לצלם כמה דברים בעצמה, בצורה אינטימית יותר, חומרים שייערכו לתוך הסרט בסופו של דבר. אחרי הלידה, יש גם אופציה להמשיך לתעד את השנה הראשונה של התינוק".
"בנוסף, שמנו לב שזה מאוד מקרב בין בני זוג. כשהאישה מדברת אל המצלמה, לפעמים הרבה דברים יוצאים בפעם הראשונה, דברים אישיים שבהם היא לא היתה משתפת את בן הזוג".
"הנשים יותר בקטע של תיעוד מסוג זה מאשר הגברים", אומרת נדלר, "אחרי הכל, הבטן היא שלהן. אבל גם הגברים של היום מסתדרים עם זה. בכל מקרה, אם האישה מחליטה שעושים – אז עושים. עם אלה שמספיק פתוחות ורוצות, אנחנו מדברות גם על הקשיים, התסכולים והבעיות. זה אמנם לא סרט דרמטי, אבל גם הילד צריך לדעת שלאמא לא היה קל".
מתוך: מגזין להיות משפחה
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה