הריון ולידה ב-60 שנה
ציוני דרך בנושא הריון ולידה בשישים השנים האחרונות
| מוצרים להורים | חינוך |
| צעצועים ומשחקים | תרבות ופנאי |
שנות ה-40: אבחון הריון
בשנות ה-40 וה-50 התבצעה בדיקת הריון על עכברים; לקחו שתן של האישה הנבדקת והזריקו אותו לעכברה ולפי הגירוי השחלתי של העכברה ידעו אם האישה בהריון, אלא שכדי לבדוק זאת היה צורך לפתוח לעכברה את הבטן וכתוצאה מהבדיקה היא מתה.
משנות ה-60 וה-70 שודרגה הבדיקה. הפעם הזריקו את השתן של האישה הנבדקת לצפרדע ממין זכר, ולפי איכות הזרע שלו ידעו אם האישה בהריון.
בארץ אבחון ההריון באמצעות בדיקת שתן (HCG), כפי שאנו מכירים היום, התחיל רק משנות ה-70 ורק משנות ה-80 התחילו לאבחן הריון באמצעות (B-HCG) בבדיקת דם ושתן. כיום ניתן לאבחן הריון בבדיקת אולטרה-סאונד כבר ביום השלישי-רביעי לאיחור המחזור החודשי.
1953: חוק ביטוח לאומי
בשנות ה-40 וה-50 לידות לא התקיימו רק בבתי חולים. היו נשים שילדו בבית יולדות – יחידות נפרדות שלא היו חלק מבתי חולים ורק מאוחר יותר צורפו אליהם, והיו נשים שילדו בבית. המדינה ביקשה לעודד נשים ללדת בבית החולים ולהפסיק ללדת בבית, ואחד התמריצים לכך נחקק ב-1953 חוק ביטוח לאומי שלפיו מענק לידה יינתן רק למי שיולדת בבית חולים. המיילדות אז לא עברו קורס ארצי של מיילדות ובוגרות בית הספר לסיעוד עברו הכשרה בסיסית לפי צרכי בית החולים.
1957: לידת ואקום
הוואקום, שעשה עלייה לארץ משוודיה בשנות ה-60 המאוחרות וקיבל בעברית את השם "שולפן ריק", הוא משאבה המחוברת לכיפה קטנה שנצמדת לראש התינוק במהלך הלידה ויוצרת ואקום, וכך שולפת את התינוק. השימוש בוואקום אינו מתוכנן והוא מתעורר בהתאם לצורך, לרוב כאשר שלב הלחיצות מתארך, כשהיולדת תשושה, כאשר קיימת בעיה רפואית המונעת מהאם להתאמץ בלידה, או כאשר העובר במצוקה.
יש הטוענים שלשם ביצוע הפעולה ייתכן שיש צורך לעשות אפיזיוטומיה (חתך חיץ). לאחר לידת ואקום ההתאוששות לאמא ולתינוק קשה יותר מאשר בלידה רגילה. לאם יש תפרים ונפיחות, ולתינוק ייתכן שטף דם במקום שאליו הוצמדה הכיפה והוא עלול לסבול מאי שקט.
1971: הקמת ליגת לה לצ'ה בישראל
בשנות ה-70 החלו להיראות ניצני מגמת עידוד ההנקה בארץ. נציגות ישראלית של ליגת לה לצ'ה – ארגון בינלאומי ההתנדבותי המעודד הנקה – הוקמה ב-1971 בישראל. הנשים המתנדבות בו זיהו את הצורך לתמיכה ולהעברת מידע בנושא הנקה בארץ.
ב-1978 נערך בירושלים כנס מרכזי וראשון מסוגו ביוזמת שלושה רופאי ילדים. המארגנים הזמינו אחיות ורופאים מהארץ לכנס שמטרתו היתה עידוד הנקה והגיעו אליו יועצות הנקה מחו"ל. כרופאי ילדים ראו מארגני הכנס את חשיבות ההנקה בחיזוק מערכת החיסונית של הילדים ולכן פעלו רבות לקידום הנושא.
1976-9: מחשוב חדרי הלידה
התקדמות הטכנולוגיה בענף הרפואה חוללה מהפך משמעותי במעקב ההריון והשפיעה על ניהול הלידה עצמה.
המוניטור: עד שנות ה-70 היה רק מוניטור אחד ברוב מחלקות היולדות והשתמשו בו בעיקר להריונות בסיכון. עם הזמן זכתה כל יולדת להתחבר אליו במהלך הלידה. השימוש במוניטור היה חיצוני ולעתים אף היו פוקעים את המים כדי לחבר מוניטור פנימי. יש הטוענים כי הקדמה פגעה בניהול הלידה, משום שהנשים חוברו למוניטור רציף והן היו פחות אקטיביות במהלך הלידה. מגמה זו לא רק שהאריכה את זמן הלידה אלא גם העלתה את הצורך בהתערבויות חיצוניות. מסוף שנות ה-90, וכדי לאפשר לנשים להיות אקטיביות יותר בלידה רגילה, הניטור החל להתבצע לסירוגין.
האולטרה-סאונד: שחקן חיזוק שני היה האולטרה-סאונד שנכנס לחדרי הלידה בארץ בשנים 1978-79, ובדומה למוניטור השתמשו גם בו בהתחלה רק להריונות בסיכון ולא כשגרה. עם השנים השימוש באולטרה-סאונד התרחב והפך לשגרה במהלך ההריון. כיום מכשיר האולטרה-סאונד מאשר את קיום ההריון, מיקומו ברחם, מספר העוברים, הימצאות הדופק ומשמש לתיארוך גיל ההריון. במהלך ההריון מסייע האולטרה-סאונד למעקב אחר התפתחות העובר ולאיתור מומים ולקראת סוף ההריון – לקביעת מצג העובר ולהערכת משקלו. טכנולוגיית האולטרה-סאונד התפתחה כל כך והיום אפשר לעשות בארץ אולטרה-סאונד תלת-מימדי. מעבר לאטרקציה המשפחתית שתתחיל את הוויכוח העתידי למי מההורים העובר דומה, ניתן להדגים בו בבירור דברים שקשה לראות באולטרה-סאונד הדו-מימדי. באמצע שנות ה-80 התחיל בארץ השימוש באולטרה-סאונד וגינאלי.
1986-7: אלחוש אפידורלי
בארץ נכנס האפידורל כמאלחש בחדרי הלידה באמצע שנות ה-70, ובתחילה זה נעשה בזהירות ובחשדנות רבה. עד אז האלחוש שניתן היה פטידין – שהתגלה כחומר המשפיע על העובר. עד כמה שקשה לתפוס את זה היום, האפידורל בהתחלה לא היה מבוקש כלל – נשים פחדו משיתוק, הרופאים היו פחות מנוסים, לא כל רופא מרדים היה מוסמך לתת אפידורל והאלחוש עצמו גרם לתופעות לוואי. עם הזמן, הניסיון והשימוש באפידורל גברו, מינוני החומר המאלחש בו שונו ויותר נשים הכירו ביתרונותיו עד כדי כך שהאפידורל הפך להיות המאלחש הפופולרי ביותר בחדר לידה מאז שנות ה-80.
בתחילה ניתנה זריקת האפידורל עם כמות חומר מאלחש לשעתיים בלבד, ובמקרה הצורך חזרו על הזריקה. יולדות רבות שמחו כאשר עם השנים הוחדר לגבן קטטר, פעולה שאפשרה לרופאים להוסיף את האפידורל בהתאם לצורך מבלי לבצע זריקות חוזרות. כיום ניתנת ליולדת האפשרות לשלוט בכמות החומר שהיא מקבלת והיא משחררת בעצמה חומר נוסף לקטטר לפי עוצמת הכאב שהיא חשה. האפידורל משפיע על הגב התחתון, הבטן והרגליים מבלי לטשטש את היולדת אך פוגע בתנועתיות שלה ולרוב הלידה מתנהלת כאשר היולדת מרותקת למיטה.
1982: לידת המבחנה הראשונה
ב-1978 היתה לידת המבחנה הראשונה בעולם. ישראל אימצה די מהר את הטכנולוגיה החדשה וכבר ב-1982 היתה לידת המבחנה הראשונה בארץ. עם השנים הפכה ישראל למעצמת טיפולי פוריות והפריה (IVF), מדענים ורופאים ישראלים הפכו לשם דבר בעולם (זריקות הפריון, למשל, הן פרי פיתוח כחול לבן) וכיום אף מגיעים לארץ זוגות מחו"ל כדי לעבור טיפולי פוריות.
לקראת אמצע שנות ה-90 חלה פריצת דרך בטיפול בעקרות הגבר. עד אז אוכלוסייה שלמה של גברים לא יכלה להפרות ביציות בלי קשר לכמות הזרע שפגש את הביצית. שיטת המיקרו-מניפולציה (הזרקת הזרע לביצית) שהגיעה לארץ הפכה גברים רבים לאבות מאושרים.
שנות ה-80: קורסי הכנה ללידה
בתחילת שנות ה-80 קורסי ההכנה ללידה החלו לצבור תאוצה ונוספו להם תכנים אחרים מלבד לידה, נשימות ותרגילי התעמלות. הקורס עצמו כבר לא התמקד רק בחלק הפיזי של הלידה והושם בו גם דגש על שינויים נפשיים שהאישה חווה במהלך ההריון ולאחר הלידה, דיכאון אחרי לידה, וכן הכנה להנקה ולהורות.
בני הזוג החלו להשתתף אף הם בקורסים ולמדו על עצמם ועל צרכי בנות הזוג שלהם. השינוי הזה נגרם בשל הדרישה בקרב הציבור הנשי הרחב ובזכות רופאים שהשתלמו בחו"ל, גילו ששם הבעל נכנס לחדר הלידה ועודדו מגמה זו גם בארץ. בהתחלה הגברים נכנסו רק לחדרי הצירים ומאוחר יותר – מי שהביא אישור שהוא בוגר קורס הכנה ללידה הורשה להיות נוכח גם בלידה עצמה.
בתחילה חלק מהמיילדות, בעיקר השמרניות שביניהן, הרימו גבה ולא היו מרוצות מהמגמה החדשה. אבל, כך גם הן גילו, נוכחות הבעל בחדר הלידה העניקה תמיכה נפשית ליולדת שעד אז הרגישה בודדה במערכה וסימנה את ראשית ההתחשבות ברצון היולדת ואת התהוות השאלה החשובה: של מי הלידה הזו? של בית החולים או של היולדת?
כיום קיימים קורסים רבים ומגוונים להכנה ללידה, חלקם אף משלבים יוגה, שיאצו, רפלקסולוגיה ודמיון מודרך ומלמדים כיצד לתקשר עם העובר בעודו ברחם וכיצד לפתח את האינטליגנציה שלו.
שנות ה-90: הפסקת אפיזיוטומיה כשגרה
כל מי שמבקר במחלקת יולדות יכול לנחש לפי ההליכה הברווזית את מי חתכו בלידה ואת מי לא. כמעט שאין יולדת שלא מפחדת מאפיזיוטומיה (חיתוך חיץ הנקביים), אך עד סוף שנות ה-90 חתך האפיזיוטומיה היה מבוצע כשגרה בלידה ראשונה, ולמרבה הצער גם שכיח בלידות חוזרות. חיתוך האפיזיוטומיה הוא התערבות שנועדה למנוע קרע לא מבוקר היכול לגרום נזק לפי הטבעת, ואף נוהגים להשתמש בו לזירוז הלידה בשל מצוקה עוברית. ההתאוששות מלידה לאחר אפיזיוטומיה קשה יותר, התפרים כואבים וקשה לאישה לשבת, ולכן יכולים להתעורר קשיים בהנקה ויכול להתפתח זיהום המצריך שמירה מוקפדת על היגיינה במקום.
חסידי הלידה הטבעית אומרים שמאז שהלידות החלו להתבצע בבתי חולים הנשים מושכבות על גבן במהלך הלידה וזוהי תנוחה המפעילה לחץ רב על אזור הפירינאום (חיץ הנקבים) ולכן נוצר הצורך בחיתוך. בעבר נטו לבצע יותר חיתוכים מכיוון שסברו שאם האישה תילחץ היא תיפגע ברצפת האגן וגם הנאתה מקיום יחסי מין תיפגע, אבל מחקרים הראו שדווקא הצלקת שנותרת מהחיתוך גורמת לחוסר תחושה באזור, ולכן לכשעצמה היא פוגעת בהנאה ביחסי המין.
2000: סוף עידן לידות העכוז
כ-%-4%3 אחוזים מההריונות מסתיימים במצג עכוז, ועם השנים לידת העכוז הפכה למחזה פחות ופחות שכיח בחדרי הלידה. תינוק שהראה דווקא את הטוסיק שלו באולטרה-סאונד עבר סלקציה שבה נקבע האם הוא ילך לקיסרי או ללידה נרתיקית. כך, למשל, הוחלט שרק עוברים במצג עכוז שבו הרגליים למעלה ובמשקל בין 2.5-3.5 ק"ג עם פלקסיית ראש טובה, ושלא היו הריון ראשון לאמם, – נולדו בלידת עכוז.
התפתחות הניתוח הקיסרי תרמה רבות לקץ לידות העכוז. הוא הפך לפחות מסוכן, השימוש בחתך הרוחבי הגיע גם לארץ וזה אפשר התאוששת קלה יותר, פחות כאבים ופחות זיהומים, ובניגוד לחתך האורכי ניתוח קיסרי ראשון לא מחייב שהלידה הבאה תהיה בקיסרי נוסף. גם את ההרדמה הכללית שמשפיעה על העובר החליפה ההרדמה האפידורלית. הסיכון בלידת עכוז הוא שראש העובר יתקע לאחר צאת העכוז מכיוון שהוא רחב יותר מהעכוז. במשך השנים ניטש הוויכוח האם לידת עכוז עדיפה על פני ניתוח קיסרי. מחקר עולמי בנושא, שבין היתר השתתפה בו גם ישראל, הופסק באמצע ביצועו מכיוון שהתוצאות הראו באופן חד משמעי כי לידת עכוז מסוכנת לעובר.
משנת 2000 הריון במצג עכוז הופנה באופן גורף לניתוח קיסרי, וכיום לידות עכוז יתקיימו רק במקרים נדירים שבהם אין די זמן להעביר את היולדת לחדר הניתוח. יש המשמיעים ביקורת על ההחלטה הגורפת להפנות יולדות אלה לניתוח קיסרי בכך שגדל דור של רופאים שלא יודע ליילד לידות עכוז.
שנות ה-2000: תומכות לידה ודולות
הדולה מלווה את היולדת ונמצאת איתה במשך כל הלידה (ולא מתחלפת כל משמרת כמו המיילדת בחדר לידה ציבורי), וכך יש דמות אחת קבועה שנשארת עם היולדת ותומכת בה לאורך כל הלידה באמצעות נשימות, תנוחות, עיסויים, דמיון מודרך, רפואה משלימה ותמיכה רגשית (גם לבעל). לרוב הדולה נפגשת עם היולדת עוד לפני הלידה ואחריה.
תחילה חלק מהמיילדות (ויש כאלה שעד היום) ראו בדולה כדמות מתערבת ומאיימת ויש בתי חולים שמנעו את כניסתה לחדר הלידה. עם הזמן התרככו הנהלים וכיום יש בתי חולים שמאפשרים להזמין דולה כחלק מהשירות שהם מספקים.
תחום הדולות תפס תאוצה כה רבה עד שכיום יש לא מעט קורסים המכשירים דולות, ויש דולות המלוות את ההריון עצמו ודולות פוסט-פארטום שמלוות את התקופה שלאחר הלידה. חשוב לדעת שמחקרים מראים שנשים שדולות ליוו אותן במהלך הלידה, נזקקו לפחות התערבויות בלידה, הלידות שלהן היו יותר קצרות ועם פחות משככי כאבים.
2003: בית חולים ידידותי לתינוק
בשנת 2003 חויבו בתי החולים בארץ על פי חוק לנהוג לפי הקריטריונים של "בית חולים ידידותי לתינוק", כחלק מהצהרת אינוצ'נטי – הצהרה משותפת של ארגון הבריאות העולמי וארגון זכויות הילד שמטרתה לעודד ההנקה. בית חולים ידידותי לתינוק הוא בית חולים שבין היתר מספק ייעוץ מקצועי להנקה 24 שעות 7 ימים בשבוע, מפסיק פרסום של תרכובות מזון לתינוקות (תמ"ל), לא מחלק מתנות עם דוגמיות של תמ"ל, לא מפרסם את לוגו התמ"ל על גבי הבקבוקים, לא נותן תמ"ל או מוצצים ללא רשות ההורים, מאפשר ביות מלא, מיידע נשים הרות על יתרונות ההנקה וכיצד מיניקים, מסייע לאימהות להתחיל להניק תוך שעה מהלידה, ובמקרים שבהם מופרדים התינוק והאם – בית החולים מחויב להנחות את האם כיצד לשמר את ההנקה ומארגן קבוצות תמיכה שנשים יוכלו לפנות אליהן לאחר השחרור מבית חולים.
על בתי החולים אסור לקבל את התמ"ל בחינם או בהנחה משמעותית, ולכן עליהם לשלם עליו מחיר מלא. עד היום, רוב בתי החולים בארץ, אם בכלל, לא עומדים בקריטריונים.
כדאי לציין כי ארגון הבריאות העולמי ממליץ להיניק עד גיל שנה כדי לחזק את המערכת החיסונית ולמנוע חשיפת התינוק לחלב פרה בגיל כל כך מוקדם.
סייעו בהכנת הכתבה:
צוות המרכז הרפואי כרמל: ד"ר רון אוסלנדר – מנהל מחלקת נשים ויולדות; ד"ר עזרא מורד – רופא בכיר ביחידת אולטרה-סאונד ורכז אולטרה-סאונד למיילדות וגינקולוגיה במחוז חיפה והגליל המערבי; פרופ' מרתה דירנפלד – מנהלת היחידה לפוריות והפריה חוץ גופית IVF; וחוה אלקלעי – CNM,MSc אחראית חדר לידה. תודה מיוחדת לוונדי בלומפילד – נשיאת כבוד "המרכז הישראלי לחינוך ללידה", מדריכת הכנה ללידה ויועצת הנקה.
מתוך: מגזין להיות משפחה
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה