לא נפסיק לשיר – גם אם זה עושה זקפה למישהו
עם כל הכבוד לפועלה המבורך של העמותה של הרב פירר, להדיר נשים מאירוע ההתרמה זה משהו שלא יכול להתקיים כבר ו"קול באישה ערווה" הוא לא טיעון קביל ב-2019
רק טבלנו את הבהונות במים הרדודים של מה שמכונה "אחרי החגים", וכבר נתקעה לנו בגרון שערורייה נוספת מז'אנר הכפייה הדתית במרחב הציבורי. כן, אני יודעת, זה כל כך מטומטם שמביך להתעסק בזה, אבל לעצום את העיניים קשה יותר וצריך לומר את האמת – אנחנו גרות במדינה שבה לפעמים (כשחרדים מעורבים בסיפור) אסור לנשים לשיר במרחב הציבורי. כך שלמרות שמפתה מאוד להתעסק בעונה החדשה של "משחקי השף" או בעובדה שבסופ"ש הקרוב עולה בארצות הברית הסרט החדש של סקורסזי, אי אפשר להסיט את המבט ולהתעלם, כי גם האסקפיזם הופך למותרות שאי אפשר להרשות לעצמנו אם אנחנו רוצות להמשיך לגור במדינה חילונית המאפשרת לנשים שוויון.
>> כך הופכת "סיפורה של שפחה" למציאות של כולנו
הסיפור בקצרה הוא זה: הרב פירר עורך ערב התרמה לעמותה שלו "עזרא למרפא" (שלפי דיווחים רבים עושה עבודת קודש) ויזם ערב שבו שרים זמרים משירי שלמה ארצי. אלא שמדובר בזמרים זכרים בלבד, נימולים – אם לשער את המובן מאליו – ולא זמרות. הזמרים המשתתפים, אגב, לא ידעו שמדובר באירוע בו ישירו גברים בלבד כך שיש טעם לפגם בעובדה שלא היה גילוי נאות, ורק לאחר הפרסומים בתקשורת גילו שמדובר באירוע טסטוסטרוני למשעי. עילי בוטנר סיפר שלא ידע על כך והתנה את ההשתפות באישור לזמרת של ההרכב שלו להופיע גם. מכך מסתמן שלא היה טלפון דוגמת "שומע, הראל סקעת, אנחנו עושים אירוע תרומה לגייס כסף לילדים חולים וכאלה, ורוצים שתשיר את 'גבר הולך לאיבוד'. אגב, נשים לא ישירו באירוע כי קול באישה ערווה וכו', וגם תמיד קר להן וצריך לכבות את המזגן מאחורי הקלעים". שנאמר – הברושים לא ידעו אם לבכות או לצחוק.
סקעת כבר פרסם פוסט מתון ושקול בו הודיע שהוא בוחר לא להשתתף באירוע, כמוהו גם אלון עדר. ורק עלמה זהר כתבה שכיוון שהרב פירר עזר לאימה ולאחותה היא בוחרת לא לצאת נגדו. ניחא. אין שופטים אדם בשעת וכו'.
אבל אני כבר לא צוחקת. לא משנה כרגע כמה חשוב ואלטרואיסטי ארגונו של הרב פירר, ואם מגיעות לו תשבוחות על פועלו – הנה הן: תודה לך הרב פירר שאתה מטפל במשפחות חולות ומסייע למי שזקוק לכך. אבל האם איכפת לך במטותא לא לעשות זאת על גבי הכפוף ממילא? רגע, לפני שאתה מתרים כמה ג'ובות כדי לשכנע אורתופד מוביל מאיכילוב ליישר לי את הגב, אגיד לך למה הוא כפוף: במדינת ישראל אני נחשבת אזרח נחות. אני מרוויחה פחות כסף, נרצחת כמעט מדי שבוע בגלל גבר שלא יכול היה לשאת את העובדה שאני רוצה להיפרד ממנו, בצבא יש תפקידים הסגורים בפניי, פוסטרים בכיכובי מושחתים בערים מסוימות, גברים מסבירים לי דברים כל הזמן, יש הרבה יותר במאים מבמאיות, הייטקיסטים מהייטקיסטיות, והכי מעצבן – לא מרשים לי לשיר באירועים מול קהל מעורב.
>> "סיפורה של שפחה" הוא הסיפור של כולנו
הסיבות מגיעות מלפני 6,000 ומשהו שנה, ממש עם בריאת העולם אם להאמין לסיפורי התורה. כבר סיפור חווה והנחש מעדכן אותנו בכך שיש דברים שעדיף לא לדעת, ושהאישה תדיח אותך לעשות אותם. מאוחר יותר התוודענו ל"קול באישה ערווה".
מזה זמן מה שאנחנו רגילות לחשוב על גברים ונשים כעל שווים. אנחנו נמצאות בעיצומה של מהפכה תרבותית פמיניסטית חשובה מאין כמותה, אולי הראשונה בהיסטוריה בהיקף השיתוף וההתגייסות אליה, וכן בשינויים שהצליחה לעשות בזמן קצר יחסית, אבל אירועים כאלה הם מעין מנוע אפל הפועלים מאחורי הקלעים ומבקשים להזכיר לנו שמדובר באחיזת עיניים, ושעבור חלק לא מבוטל ממדינת ישראל אין שוויון אמיתי בין נשים וגברים. למרות החוק שקובע כי "אסורה כל הפרדה במרחב הציבורי בין גברים ונשים, בגלל הפגיעה הקשה שלה בזכויות החוקתיות לכבוד, לשוויון ולחופש תנועה", נערכים מדי שנה אירועים ציבוריים בהשתתפות זמרים מפורסמים שידעו/לא ידעו על איסור שירת נשים באירוע עצמו. ומה הדבר הנורא שיקרה אם אישה תשיר באירוע כזה? כמובן, רגשות הדתיים לא יכובדו, הם יפגעו.
>> הסרטים שלא היו עוברים בעידן מי טו
סליחה, אבל גם אני נפגעת כשאומרים לי "את לא יכולה לשיר באירוע הזה". מילא אם הייתם שומעים אותי שרה, אני באמת מחרידה (בעלי קורא לי "הסמיר", להבדיל מ"הזמיר"), אבל אתם לא יודעים את זה כי אתם לא נותנים לי לשיר. למה? כי ערווה. אתם פאקינג רציניים? ערווה היא לא טיעון קביל ב-2019. הלא באותה מידה אני יכולה לטעון שאני מתגרה כשאלון עדר שר מולי, במיוחד את שירו "אני מין", וחברותיי הקרובות יעידו שזה נכון (לקורא בעלי – רחוק מזה, מאמי). זו קרובת המשפחה הווקאלית בעטייה חרדים מסתירים את העיניים כשעוברת מולם אישה עם רגליים חשופות. "שלא יתגרו". כל כך מגורים אתם, רבותיי? בבקשה, יואיל כבודו לאונן לפני שהוא יוצא מהבית. תראו כמה זה יקל עליכם כשאינכם עבדים של הפין שלכם, לא מתקתקים כמטרונום לפי תנועותיו הסדורות ימינה ושמאלה: שם בלונדינית עם חזיה לבנה – הופ – פה שחרחורת דקיקה – הופ – פה נערה עם ניצנים – הופ – פה בחורה מלאה ללא חזיה – הופ, הופ, הופפפפפהההה. ואם אסור לי לשיר במרחב הציבורי, מי יבטיחני שבקרוב לא יאסרו עליי לאכול גזר ברחוב? הלא גזר ארכני ונוקשה ועלול להזכיר למישהו בעל יצר איבר אחר, והלז כאשר הוא נכנס לפה האישה, אוי ואבוי, מחשבות יכולות לנדוד. ולאחר הגזר, מי יבטיחני שאוכל להמשיך לשחק טניס? אולי ההתנשפויות בעת החבטות יזכירו למישהו את חדר המיטות? ומה לגבי שתיית אלכוהול המביאה לכדי קלות דעת? וכן הלאה.
אני חושבת שהחרדים חוטאים לאלוהים שלהם כאשר הם נוהגים ככה. אני מאמינה שכל הדברים הטובים שבכדור הארץ נועדו לשימושנו. כאשר אנחנו משתמשים בהם אנחנו חוגגים את האלוהות. אם יש לנשים קול יפה, כך ברא אותן הטבע, למה למנוע מהן להשתמש בו? למה אתם חותרים תחת האל ומבקשים להצר את צעדיו ולמנוע מנשים לשיר? זה מאוד לא נעים לי, כמו דברים רבים האחרים המונעים מכפייה דתית ומדרים את צעדיי, כמו חוסר בתחבורה ציבורית בסופי שבוע, או כשרות, או הצורך להתחתן בחתונה דתית.
ודבר אחרון, ואנא היו סבלניים איתי, אנחנו חלק מהאנושות. על פי הערכות המדענים בעתיד ניאלץ לעזוב את כדור הארץ ולעבור כאנושות לכוכב לכת אחר. האסטרונום הרוסי קרדשב הציע שיטה המתארת את סולם ההתפתחות האנושית. כדי לעזוב את כדור הארץ נצטרך להיות ציוויליזציה מסוג 1, האנושות משתייכת כרגע לטיפוס מסוג 0.7. ואיך נעלה את סיכויינו לשרוד בעתיד? בקלות – אם נצליח לחיות בשלום, עם מטבע ושפה משותפת לכל אזרחי הכדור. השוק האירופי המשותף, למשל, הוא צעד בכיוון הנכון. מניעה מנשים לשיר באירועים ציבוריים – צעד בכיוון הלא נכון. אם האנושות רוצה להמשיך ולשגשג היא חייבת לתת לנשים לשיר בכל מקום שבו הן רוצות, באמבטיה, בכנסים מקצועיים ובתוכניות ריאליטי. ואם זה גורם למישהו חוסר נעימות, ובכן, שיתבגר, וידע שהוא נשאר מאחור.