מה הקשר בין הנשימה שלנו להחלטות שאנחנו מקבלות?

אנחנו נושמות בלי לחשוב על כך. שאיפה, נשיפה, ושוב שאיפה – פעולה אוטומטית שמלווה אותנו מהרגע הראשון לחיים. אבל מחקרים חדשים מצביעים על כך שהנשימה אינה רק מנגנון פיזיולוגי שנועד לספק לגוף חמצן. ייתכן שלקצב ולתזמון שלה יש קשר גם לאופן שבו המוח שלנו מעבד מידע, מגיב לתגמולים ומקבל החלטות. מחקר שנערך בגרמניה מצא קשר בין דפוס הנשימה לבין האופן שבו אנשים שוקלים סיכון מול תגמול. בניסוי השתתפו 41 נבדקים, בגיל ממוצע של כ-25, שהתבקשו להחליט אם לקבל או לדחות הימורים כספיים שבהם הסיכוי להרוויח והסיכוי להפסיד היו שווים. המשתתפים ביצעו את המשימה בשני מצבים: בזמן נשימה טבעית ובזמן דפוס נשימה קצוב שכלל שתי שניות של שאיפה ושמונה שניות של נשיפה. לפי הממצאים, המשתתפים נטו לקבל יותר הימורים כאשר הנשיפות היו ארוכות יותר.

החוקרים סבורים כי ההבדל לא נבע מכך שהמשתתפים חששו פחות מהפסד, אלא מכך שהתגמול האפשרי הפך עבורם למושך יותר. בדיקות MRI תפקודי הצביעו על תגובות חזקות יותר הקשורות לעיבוד תגמול באזורים מסוימים במוח, ובהם קליפת המוח הקדם-מצחית הוונטרו-מדיאלית והפרקוניוס. השינויים היו בולטים יותר בקרב משתתפים שהפגינו שינויים גדולים יותר בפעילות הפאראסימפתטית של הלב הקשורה לנשימה. עם זאת, החוקרים מדגישים שמדובר בהוכחת עיקרון בלבד. המדגם היה קטן וכלל ברובו צעירים, והמשימה עסקה בתרחיש כספי מבוקר. לכן אין להסיק מכך שנשימה איטית גורמת לאנשים להתנהג בפזיזות באופן כללי.

>> מתעוררת כל לילה ב־3 לפנות בוקר? הכירי את שיטת ה-1-2-3

כל נשימה משאירה חותם

מחקר אחר, שפורסם בכתב העת JNeurosci, מציע תמונה רחבה עוד יותר של הקשר בין הנשימה למוח. חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו בחנו מטופלים עם אפילפסיה, שבמסגרת הטיפול בהם הושתלו אלקטרודות תוך-גולגולתיות. החוקרים השוו את המבנה המשתנה של כל שאיפה ונשיפה לפעילות העצבית במוח ומצאו התאמה בין צורת גל הנשימה לבין פעילות באזורים המעורבים ברגש, מוטיבציה, הנאה, חשיבה, קשב וזיכרון.

לדברי החוקרת אינה קוסיק-רוז, מחקרים קודמים נטו לבחון את הקשר בין נשימה למוח באופן פשוט יותר, למשל באמצעות השוואה בין נשימה מהירה לאיטית. "אבל גילינו שהקשר הזה מורכב יותר ממה שסברו. כל נשימה משאירה, כביכול, חותם על פעילות המוח והמצב המנטלי", אמרה.

המשמעות אינה שכל נשימה משנה בהכרח את האישיות או את מצב הרוח שלנו, אלא שהנשימה והפעילות המוחית נמצאות בקשר מורכב ומתמשך. החוקרים מתכננים לבחון בהמשך האם ויסות מודע של הנשימה יכול להשפיע על הקוגניציה ועל בריאות הנפש.

בין הלב למוח

גם מחקר חדש מדרום קוריאה עסק בקשר שבין נשימה, לב ומוח. העבודה בחנה את ההשפעות המיידיות של נשימה איטית וקצובה על שונות קצב הלב ועל הפעילות ההמודינמית בקליפת המוח הקדם-מצחית בקרב גברים צעירים ובריאים. המחקרים השונים עדיין אינם מספקים תשובה סופית לשאלה עד כמה אנחנו יכולות לשלוט במוח באמצעות הנשימה. אבל הם מחזקים כיוון מחקרי מרתק: הגוף והמוח אינם שתי מערכות נפרדות, אלא נמצאים בדיאלוג מתמיד.

במחקר הגרמני החוקרים מציעים מסלול אפשרי שבו קצב הנשימה משפיע על הפעילות הפאראסימפתטית, וזו קשורה בתורה לתגובות מוחיות הקשורות לעיבוד תגמולים. מחקר האפילפסיה, מצדו, מצביע על כך שהקשר בין המוח לגוף עשוי להיות מורכב אף יותר.

לנשימה יש יתרון אחד מעניין במיוחד על פני תהליכים גופניים אחרים: אנחנו מסוגלות לשלוט בה באופן רצוני. האם השליטה הזו יכולה בעתיד לשמש כלי להשפעה על חשיבה, רגש או בריאות נפשית? מוקדם עדיין לדעת. אבל דבר אחד כבר ברור: הפעולה הפשוטה ביותר שאנחנו עושות אלפי פעמים ביום עשויה להיות קשורה הרבה יותר למתרחש במוח שלנו מכפי שחשבנו.