הקו המשווה

ההריון מחק את קווי המתאר של הנערה הנצחית | איור: גפן רפאלי
ההריון מחק את קווי המתאר של הנערה הנצחית | איור: גפן רפאלי

מה קורה כשהיופי הופך למאמץ, הגוף גדל ללא שליטה, והמבטים ברחוב מדלגים עלייך. ההריון של עלמה זהר מחק את קווי המתאר של הנערה הנצחית, אבל מתח במקומם קווי עומק והתבגרות. החודש היא חזרה לגזרה של טרום ההריון

88 שיתופים | 132 צפיות

השבוע נכנסתי לג'ינס שלי בפעם הראשונה אחרי ההריון. עמדתי מול המראה ודמעות אמיתיות של אושר נקוו בעיניי. חזרתי לעצמי, או לפחות למישהי שדי דומה לי. ג'ינס תמיד היה הבגד הכי מזוהה איתי. יש בחורות של מיני, יש בחורות של ביקיני, אני הייתי תמיד נערת ג'ינס. יש לג'ינס בדיוק את הלוק הזרוק, המחוספס, הנונשלנטי והנערי שהוא כל כך אני.

כי תמיד הייתי אחת כזו שלא שמה. לא שמה איפור, לא עקבים, ולא שום פריט לבוש שעולה יותר מ־250 שקל. בפרינציפ. אף פעם לא שיחקתי על הטיקט של היפה. עיסוק במראה החיצוני לא היה דבר שראוי להשקיע בו את מיטב כספי ומרצי, אופנה לא עניינה אותי ומצדי היא יכלה להתחלף לה כל עונה, בזמן שאני המשכתי ללבוש את אותו הג'ינס הנצחי.

למזלי הטוב קיבלתי מאלוהים את מראה ילדת הטבע הפרוע הזה, שאפשר לי לצלוח בג'ינס וכפכפים דייטים ראשונים, ראיונות עבודה וראיונות בערוץ 2. גם בלי איפור, מניקור, פדיקור, פן, אקססוריז ושיק הצלחתי לאחוז רוב חיי בתואר "נראית טוב", ובימים מסוימים אפילו "נראית טוב מאוד". וכל עוד נראיתי טוב היה לי קל לא לעשות עניין מאיך אני נראית. ואז נכנסתי להריון.

תמיד חשבתי שנשים בהריון הן נורא יפות, זה נראה לי דבר כל כך נשי ומושלם. אבל אי שם לקראת החודש השישי פתאום נעשיתי כבדה ועייפה, מדדה בהליכה ברווזית מצחיקה. התחלתי ללבוש כל מיני טוניקות שגרמו לי להיראות כמו דודה של עצמי. על הבמה, עם הגיטרה תלויה בזווית משונה לצד הכרס שלי, נראיתי כמו אפרים שמיר במופע איחוד של כוורת. ובבית, ביני לבינו, התחלפו הנשיקות הארוכות על השפתיים בנשיקות קטנות על הבטן שגרמו לי להרגיש כאילו אני כספת שבה הוא שומר את הזהב שלו. הוא הפסיק להסתכל על הקנקן והתעניין בעיקר במה שבתוכו.

אף אחת לעולם לא תודה בזה, אבל יש איזו מן אוושה כזו באוויר כשנכנסת לחדר בחורה יפה. גברים נהיים קצת יותר נחמדים, נשים נהיות קצת פחות. ופתאום, ברגע שצצה הבטן ההריונית שלי, זה נעלם. הייתי נכנסת לחדר ו… כלום. שום תגובה. עבור גברים אישה בהריון היא כמו שלט "נא לא להפריע" על דלת של חדר במלון. כלומר, מקום שכבר נכבש על ידי גבר אחר ואין לך מה לחפש בו. בלי היופי נאלצתי להסתדר באמצעות האופי בלבד, וזה לא היה פשוט.

וברובד עמוק יותר ההריון הפקיע ממני את הגוף שלי. איבדתי שליטה עליו. התינוק עשה בגוף שלי מה שהוא רוצה. שיניתי צורה כמו עליסה בארץ הפלאות, ובסופו של דבר כבר לא זיהיתי את עצמי בכלל.

אני רואה לפעמים את הנשים שמתאמצות להמשיך לשדר "עסקים כרגיל" תוך כדי ההריון ואחרי הלידה, וזה נראה לי כל כך מעייף להתעורר בבוקר עם צרבת, בחילה ו־14 ק"ג עודפים ולהתחיל למרוח מסקרה. ריבון העולמים, יש תקופות שמותר לך להישאר כל היום בטרנינג הישן שלך. יש בתהליך האימהות התבגרות בלתי נמנעת. משהו פרוע, קליל וזמין הולך לאיבוד ומפנה את מקומו לרכות, לסבלנות, לבשלות. גם הקווים של הגוף מתעגלים, מתרככים. מה שהיה פעם מתוח נעשה רפוי. יש נשים שמתנגדות לתהליך הזה, יש כאלה שמתענגות עליו. תלוי כמה את בשלה ומה יש לך להפסיד.

אז ארבעה חודשים אחרי אני שוב מידה 36, שמורה היטב אבל יודעת שמשהו בי השתנה ולא יחזור. מופתעת לגלות שמן המראה מסתכלת עליי מישהי שנראית קצת כמו… אימא. ומצד שני יש בבית איש קטן שבכל פעם שהוא רואה אותי, העיניים שלו נדלקות והוא קורן אליי בחיוך מאיר כל כך, כאילו אני הדבר הנפלא ביותר עלי אדמות. אף אחד אף פעם לא גרם לי להרגיש כל כך יפה.