הצלצול הגואל

זו נשמעת כמו התחלה של חידה משעשעת, אבל ההפך הוא הנכון: “מה המשותף להורים לילדים ההולכים לגן ולתיכון?". אם לא ניחשתם אז אולי הרגשתם: זו התקופה הזו בשנה. לקראת שנת הלימודים הקרבה מרביתם מלאי חששות. בין שהזאטוט בוגר מצטיין של גן חובה, או סיים ביסודיות את חטיבת הביניים, מרבית ההורים מסתובבים עם בטן מלאת תהיות לגבי ההשתלבות במקום החדש. לטענת נינה אבן עזרא, פסיכולוגית קלינית המתמחה בילדים ונוער, כדאי לזכור באופן גורף כי חרדה היא העניין שלהם, לא של הילד.

“כדי להפחית חרדה צריך קודם כל להיות מודעים לה ולבדוק האם יש לה סיבה ממשית במציאות", מבחינה אבן עזרא. “חרדה מובילה להתעסקות עם דברים שאין שליטה עליהם ומשפיעה על התפקוד בהתאם. חרדות הוריות מביאות אותנו לא פעם לחיפוש בעיות, וזו נבואה המגשימה את עצמה". אבן עזרא מציפה עשר חרדות מקובלות במיוחד ומציידת בעצות מרגיעות.

 

1. האם יאהבו את הילד שלי?

"אם כל החרדות. זו השאלה שאין הורה שלא מכיר. האם ילדם יהיה אהוב בקרב בני גילו והאם הוא יהיה אהוד בקרב בעלי הסמכות במסגרת שאליה הוא מגיע״.

הפתרון: “אם יש בעיה נקודתית ניתן לטפל בה. מעבר לכך לא להתעסק בשאלה הזו, לא לחפש בעיות, שכן אם מחפשים מוצאים. אם ההורה ייצא מנקודת הנחה שהילד יהיה אהוב, הוא יסייע לעצמו במערכת היחסים מול אותו בעל מקצוע".

 

2. הילד יהיה מקובל או דחוי ?

“הורים יעשו הכל כדי שילדם יהיה אחד המקובלים. לא פעם החרדה הזו קשורה לעבר של אותו הורה ולא למציאות הממשית".

הפתרון: “אין לנו שליטה על הנעשה בגן או בבית הספר, אבל יש להורה הזדמנות לשמש כמודל עבור הילד אחר הצהריים. הוא יכול לסייע לו לפתח כלים חברתיים, ליזום מפגשים עם חברים וכדומה".

 

3. איך הוא יסתדר בלעדיי?

“אחת החרדות הנפוצות בגיל הצעיר היא שהילד לא יידע להתנהל מול המסגרת החדשה וחוקיה. חרדה זו עולה במיוחד בקרב הורים מגוננים הנוהגים ‘לדברר' את ילדם ולהתמודד עבורו בחיי היומיום".

הפתרון: “על ההורה להקדים תרופה למכה, לעורר מראש את הקושי בבית ולהכין את הילד לעצמאות לפני ההגעה למסגרת. למשל, לא למהר להבין מה הילד רוצה אם ההורה חרד שהוא אינו מדבר ברור".

 

4. האם מישהו ינצל את הילד שלי לרעה?

“אחת החרדות המתוקשרות יותר נוגעת במקרי התעללות בין ילדים או בין המבוגרים האחראים והילדים".

הפתרון: “על ההורה לדבר עם הילד כדי להרגיע את עצמו, ולדעת שהוא שלח אותו עם כלים. אם ההורה מודע לכך שהחרדה היא שלו, הוא יצליח להתייחס לנושא באופן נורמטיבי וישוחח עם הילד על מרחב אישי, הכרת הגוף וכדומה, בלי להלחיץ אותו".

 

5. האם יתייחסו לקשייו של הילד שלי?

“במקרים שבהם ילד מתחיל את המסגרת עם קשיים מאובחנים, עולות חרדות האם הוא יקבל את המענה המתאים ביותר לקשייו. למשל, האם יקבל את ההוראה המתקנת הנדרשת עקב אבחון של לקויות למידה ועוד".

הפתרון: “כיוון שהבעיה מאובחנת, חשוב שההורה יידע את המערכת, ידבר עם היועצת והמחנכת ויסמוך עליהן. הורה חרדתי הבוחר לתת למערכת לגלות לבד את הקושי, ימצא את עצמו מחכה לשיחת הטלפון שהנה עלו על הבעיה, ויעצים את חששותיו".

 

6. האם אני שולח את ילדי למסגרת הנכונה ביותר עבורו?

“לא פעם הורים חרדים שמא לא בחרו במסגרת הטובה ביותר עבור ילדם, כי לא חקרו לעומק את המסגרת ואולי בחרו בה על פי הנוחות שלהם".

הפתרון: “כדי לחוש שהתקבלה החלטה נכונה אפשר להתייעץ עם אנשים קרובים שעליהם ההורה סומך. אם מתעוררת חרדה, לאחר קבלת ההחלטה תמיד אפשר לחזור לאותו אדם שיזכיר מדוע נעשתה הבחירה במוסד המסוים".

 

7. האם הילד שלי ייחשף לאלימות?

“מרגע שהילדים גדלים ועוברים למסגרות שבהן יש להם עצמאות רבה יותר, עולה החרדה שהם ייאלצו להתמודד עם אלימות".

הפתרון: “כיוון שאין לנו שליטה על הנעשה מחוץ לכותלי הבית, הדרך להפגת החששות היא על ידי יצירת ערוץ תקשורת פתוח מול הילד. כשהורה יודע שהילד שלו ישתף אותו בנוגע לאלימות או הצקות, יוקל לו".

 

8. עד כמה המסגרת בטוחה?

“הורים נוטים לחשוש מאוד ממקרים של רשלנות בטיחותית במקום שבו ילדם שוהה במרבית היום. הם עלולים להיות אובססיבים בבדיקתם את המקום, מתוך תחושה כי עדיף להיות בטוח מאשר להצטער על כך בהמשך".

הפתרון: “בשונה מחרדה על אלימות, על החרדה הזו יש להורה שליטה ואפשרות לטפל בנושא. אם הוא נתקל בליקוי בטיחותי עליו לפנות בלי בושה למאבטח בית הספר, לעירייה ולמי שנדרש. אם הוא יעדיף שלא להטריח או להציק בנושא, הוא יישאר עם החרדה שלו".

 

9. איך הילד שלי יראה אותי בהשוואה להורים אחרים?

“עד לכניסתו של ילד למסגרת חינוכית כלשהי קיימת בועה של ילד־הורה, ואין מקום להשוואות מצד הילד. מכאן ואילך ההורה חרד מכך שהילד עלול 'לשפוט' אותו ולהתמודד עם כך שאימא של… או אבא של… כן מרשים, כן קונים וכדומה".

הפתרון: “על ההורה לזכור שהחרדה הזו היא בראשו והוא יכול, בעיקר על ידי מודעות, לשלוט בה. החוכמה היא להיות בטוח בהורות, לא להיגרר ולא לעשות רושם. אפשר לשוחח על הנושא עם אדם קרוב ולא להישאר לבד בחרדה. אם הורה ייגרר להיראות טוב בעיני הורים אחרים, מהר מאוד הילד יקרא את החולשה וייכנס להשוואות".

 

10. עד כמה יבחינו בו מול ילדים אחרים?

“אנו מכירים את ילדנו והתרגלנו לשונות שלו אם קיימת. בין שהוא מרכיב משקפיים, נמוך או גבוה, שמן, מגמגם וכיוצא באלו – עכשיו גם המערכת אמורה לקבל אותו".

הפתרון: “חרדה מהסוג הזה מתעצמת כאשר ההורה סבור שאולי לא ישימו לב אליה. כדי להפיג אותה יש לקבל את השונות ולא להכחישה. כאשר ההורה יודע שהוא שולח מהבית ילד עם ביטחון עצמי, הוא יכול להירגע ולדעת שהילד יכול להתמודד גם עם חוסר קבלה מהסביבה".