הפלישה לחקר האישה

הג'ינג'ית המוצגת בויקיפדיה בתור דוגמה לפרצוף נשי מסתכלת עליי בתוכחה, כשהיא בולעת איזה חלקיק חיוך ערמומי כאומרת: "נו, נראה אותך מרגש אותי בעזרת מילים". אורן נידל מנסה להבין מה נשים מחפשות
אחרי כמה חודשים של ציפייה להמצאת מכונה שמחזירה את הזמן לאחור, הבנתי שהקרב אבוד. אז אם כבר אנחנו נסחפים קדימה בעל כורחנו, לפחות כדאי לנווט נכון. חזרתי בחוסר חשק אל אתר האינטרנט המופלא המרכז בחובו אוסף נדיר של כל הבחורות שאוהבות להתכרבל במיטה בשבת בבוקר כשיש גשם בחוץ, ורק מחפשות בחור חצי סביר שיש לו מיטה. וגם גשם בחוץ.
כמו גשם של בוקר שבת חורפית, החלו ההודעות שלי לטפטף לכל מיני כיוונים, תרות אחר איזו אוזן קשבת, אך השבועות חלפו ואוזן כזו לא נמצאה. החבר שאמר לי "אתה רק צריך לבחור את מי אתה רוצה" לא היה לידי כדי לחזות בתופעה.
מה הן רוצות, לעזאזל?
כל כך מעליב וכל כך מועיל היה אילו יכולתי לקרוא מחשבות של נשים, אולי סוף-סוף הייתי מצליח לפענח את סוד הכישלון הקדם-דייטי הזה. הבחנתי שעל אף העובדה הידועה שבעת פגישה פנים אל פנים כל תחושות הבטן המוקדמות מתפזרות ומציירות את עצמן מחדש – משהו בכל זאת גורם למאות הנשים הנתקלות בהודעותיי לשבור חזק ימינה, ובמקרה הטוב לנפנף לי לשלום חטוף תוך לחיצה נמרצת על הגז.
קשה לדעת מה מרחיק ממני את ציבור הנשים הוירטואליות בישראל, ובעולם שבו כל פינת אמת עטופה בעשר שכבות רכות של טאקט – נשאר רק לנחש. החלטתי לצאת ולחפש, כלומר להישאר בבית ולחפש, את מקורות המחדל. מעתה לא עוד ניחושים והליכה לפי הרגש, מעתה – התמקצעות ורצינות בחקר מדעי האישה ורצונותיה.
פתחתי את ויקיפדיה בערך "אישה". מסתבר שאישה זה נקבת המין האנושי (קולה כבוד! את זה ידעתי בעצמי!), יצור רזה עם נעליים יפות, שחי 4.2 שנים יותר מהגבר, בעל תפיסה מילולית ותקשורתית טובה יותר משלי. "הו, פה אנחנו מתקדמים לאן שהוא", חשבתי לעצמי, בזמן שהאישה הג'ינג'ית שויקיפדיה מציגה בתור דוגמה לפרצוף נשי, מסתכלת עליי בתוכחה, בולעת איזה חלקיק חיוך ערמומי כאומרת: "נו, נראה אותך מרגש אותי בעזרת מילים".
"מילים"? פרולה פרולה פרולה, יענו? הכל מתחיל להסתבך. בדקתי בויקיפדיה בערך "מילים", הגעתי ל"מילים שלא אמרת", שזה אלבום של ליאור נרקיס, שבו השיר "מחמאות". אולי זה הרמז? וואו, הלכתי לאיבוד. מה עושים עכשיו?
"רגע", עצרתי פתאום, "כל המחקר שלי יסודו בטעות". הרי אני בדקתי בערך "אישה", כאשר ברור שיש לי פה עסק עם תת קבוצה שהיא יצור שונה לגמרי ומדע נפרד ואוטונומי: אישה לא נשואה מעל גיל 30. חיפשתי בויקיפדיה, אבל לא נמצא ערך כזה. נותרתי לבד במערכה, אפילו ויקיפדיה כבר ויתרה. וכעת, בתור גבר, שהבנתו במילים היא מוגבלת ביותר, שמוקסם רק מהשטחיות שבחזות החיצונית, שמונע רק לפי העין, המקושרת ישירות לאיבר מינו – הכיצד אוכל לדעת את הדרך אל ליבה של אישה? הרי זו, כידוע, לא מסתכלת בזקנקן אלא במה שיש מאחוריו. היא יכולה להיות מוקסמת גם מרון קופמן, משמוליק קראוס או משאול מופז, ולך תבין את ההיגיון.
איזו תמונה אישה אוהבת?
אוקיי: "מילים". מה אני מבין במילים? ומי מייחס להן יותר מדי חשיבות? הרי תמונה אחת שווה אלף משאיות עמוסות נאומי פיליבאסטר של מיכאל איתן. החלטתי, אפוא, לעזוב את המילים במנוחה. וכך, באופן מדעי מובהק, הגעתי למסקנה: הבעיה שלי היא התמונה.
ובכן, לאחר שמקור הבעיה אותר, נשאר רק למצוא את הפתרון שיקרב אותי לתפקיד הדובון שמתכרבלים עליו בשבת גשומה. איזו תמונה אישה אוהבת? ברוח המחקר האקדמי, החלטתי לקחת מקל ותרמיל, לנוע לארץ לא מיושבת זו של העדפות המין הנשי ולחקור אותה לעומק. בתפקיד התרמיל, לקחתי את מכשיר הטלפון הנייד שלי, שהוא גם מצלמה (ויומן, וטייפ, ומצפן, ומגנט, ומשקולת לניירות, ומטף לכיבוי שריפות, וטוסטר, ופנס, ומצית, ושותף, וחבר), וערכתי בשיטת "עשה זאת בעצמך" סידרת פורטרטים עצמיים, במגוון תנוחות וזוויות שלא היו מביישות מועמד חדש לראשות העיר. מפה ומשם, מימין ומלמעלה, מחייך וכועס, בכחול ובאדום, מגולח ו"גברי", עומד ושוכב, בקצר ובארוך, בחושך ובאור, מסתכל ישר ומסתכל עקום, חגיגי ובהבעה של יום שלישי. גלריה מפוארת בת 60 תמונות שצולמו לאחר הפסח, ביום חול, להמחשה בלבד, לאוכלי קטניות. אחת מהן חייבת להיות התמונה המנצחת.
את התוצאות שלחתי אל חבר המושבעות, והמתנתי בדריכות לפסק הדין. תשובה של רקדנית הסלסה קיפצצה אליי ראשונה: "תמונות 8, 11, 17, 18, 29, 52, 67, 94. ומה זה לעזאזל תמונה 33? למחוק מייד!". בעודי רץ לבצע אחר ההוראות, מתקבלת תשובתה של הידידה החומה: "2, 21, 35, 80, וסחטיין על תמונה מס' 33 – גדול!". שלפתי בחזרה את תמונה מס' 33 מסל המיחזור, בעוד תגובתה של הרופאה בישרה: "בשום אופן לא 21, 29, 42, 44, אבל יש גם תמונות טובות מאוד, הייתי הולכת על 9 ו-16. ולא הבנתי מה אתה עושה ב-33". אה??? החזרתי את 33 לקבר, וצירפתי אליה את 21, 29, 42, 44.
החברה מצ'ילה הייתה הבאה בתור: "לא אהבתי את 9, אבל 54 ו-27 מצוינות. וגם 33 מאוד מעניינת". החזרתי את 33 מהשאול לחיים השמחים שעל שולחן העבודה. "השתגעת?", כך הידידה הצהובה, "מה זה תמונה מס' 35? קח את 33, ותוסיף אליה את 12, ואולי את 67, וזה מספיק!". "רק לא 33, כל השאר בסדר, במיוחד 25, 96, ו-2", סיכמה הצלמת, והוסיפה: "את 33 זה אתה צילמת בעצמך?". "מדעי האישה"? זה בכלל לא מדע, זה סתם סמטוחה!
שלב המסקנות
אישה זה נקבת המין האנושי, יצור רזה עם נעליים יפות, יותר תקשורתי ממני, בעל הבנה חזותית לוקה בחסר, שבעצמו לא יודע מה הוא רוצה, חוץ מלהתכרבל במיטה בשבת גשומה. האישה המתכרבלת בשבת בבוקר לא עושה עניין מהפרצוף שמתכרבל שם לידה, אבל כדאי מאוד שהוא יגיד את המילים הנכונות. מהן המילים הנכונות? מילים שלא אמרת. רוצה לדעת עוד? ע"ע ליאור נרקיס.
ליצירת קשר עם אורן נידל בדוא"ל