העץ הנדיב

העץ הוא רבגוני ביותר, רב שימושים ומתייחד באינסוף מראות ואינספור פנים
אמנים וחובבי אמנות אוהבים לטעון שלכל חומר גלם יש אישיות ברורה ועצמאית משלו: המתכת היא אישה קרה לכאורה אך עם לב עשוי מאש, האבן היא העלמה היציבה והאחראית, והעץ הוא הג'וקר המתוחכם בעל אינסוף הפרצופים. למרות קיומו הכמעט נצחי ונוכחותו התמידית בחיינו, אפשר לסמוך עליו שתמיד יפתיע אותנו וימצא לו מראה חדש.
ואכן, בכל אחד משימושיו המגוונים (משולחן קפה ועד מסגרת לתמונה) העץ ייראה אחרת, אם בעיבוד, בהקצעה, בגוונים או במגע. עם זאת, בכל אחת מצורותיו העץ תמיד ישמור על אופיו הראשוני – חומר המקרין חיות, חמימות ואפילו לבביות ומשרה תחושת נינוחות ושלווה.
מתברר שתכונות מפתות אלה של העץ ממשיכות לקסום לדורות של אמנים. יצאנו לבדוק אצל שלושה יוצרים שונים מה העץ עושה להם ומה היצירות שלהם עושות לעץ, וגילינו שיק שנקינאי מול עיצוב צעיר ואופטימי וגם ליין דרמטי במיוחד. בקיצור, תמיד יש חדש תחת השמש בשוק העצים.
המראה האקסטרווגנטי
למעצבת ורד צברי יש שיגעון לקופסאות עץ. אולם אצלה לא מדובר על קופסאות ותיבות רגילות, אלא על קופסאות אמנותיות ומאוד לא שגרתיות, המתהדרות בעיצובים מקוריים שמקנים להן לעיתים מראה של פסלים. את כל הקופסאות היא מעצבת ומייצרת בעצמה, מתוך השראה ספונטנית, בנגרייה שבנתה בחצר ביתה בראשון לציון.
העיצובים של צברי מזכירים במהותם את הרוח השינקינאית הצעירה, העליזה והפראית, השוברת מוסכמות ויוצרת כללים חדשים. הקופסאות עשויות בדרך כלל משני חלקים – גוף ומכסה – ומחוסרות קווים סימטריים וחדים שמרניים. רובן אומנם מעוצבות בצורה מלבנית או מרובעת, אך בעלות קווים מעוגלים, גמישים ומפותלים וסיומות מעודנות.
כל קופסה או תיבה עוברת אצל צברי טיפולי חריטה בפרייזר, היוצרים אינספור מראות שונים ומשונים: קווים ישרים, קווים מעורבבים, צורות סוריאליסטיות ועוד. לאחר החריטה נצבעת הקופסה – לעיתים בצבע אחד ולעיתים בים של צבעים שונים, לעיתים כל צבע בנפרד ולעיתים בערבוביה גמורה של צבעים, עד ליצירת גוונים חדשניים. אחדות מהקופסאות מעוטרות בהטבעות מתכת שונות של מטבעות כסף, ברגים, מסמרים, בטריות, חלקים שנלקחו ממכשירי חשמל מפורקים ועוד.