הנמרים הפרסיים

הנמר הפרסי משתייך למשפחת החתולים, שכוללת ממינים קטנים כמו חתול החולות ועד לגדולים כמו נמר והטיגריס. הנמר הוא טורף המפתיע את טרפו, מתגנב בשקט ומזנק עליו מהמארב. כדי להימנע מתחרות מעלים הנמרים לעתים קרובות את טרפם אל העצים ואוכלים אותו שם. הנמר יצוד כמעט כל חיה שהוא יכול, החל מחרקים דרך פרסתנים גדולים וכלה בטורפים אחרים.

איום על הקיום

בעבר היו הנמרים נפוצים בדרום אסיה ובמזרחה, במזרח התיכון, בקווקז ובאפריקה. דווקא הנמר הפרסי, שתחום תפוצתו היה נרחב ביותר (מאפגניסטן ועד המזרח התיכון), סבל במיוחד מבני האדם שצדו גם אותו עצמו וגם את מזונו, וכן מהרס בתי הגידול – דבר שהביא אותו למצב של סכנת הכחדה חריפה.

כיום מעריכים כי בטבע נותרו מאות בודדות בלבד של נמרים פרסיים בתחום התפוצה המתמקד בעיקר בקווקז ובצפון איראן, אך ראוי לציין כי בחלק מאזורים אלה קשה לקבל נתונים מדויקים על מצב האוכלוסייה (במדינות כמו אפגניסטן למשל). בטורקיה, עד כמה שידוע, נכחדו הנמרים הפרסיים לחלוטין. עד כמה שישמע הדבר מפתיע, חלק מהחוקרים טוענים כי תת-מין הנמרים שחי בצפון הארץ עד המאה הקודמת היה גם הוא נמר פרסי.

בגן החיות התנכ"י בירושלים עסוקים כבר שנים בנושא הנמר הפרסי. גן החיות שותף לפעילות ארגון גני החיות האירופי (EAZA) לשימור ולריבוי הנמרים הפרסיים כגיבוי לאוכלוסיית הנמרים המתמעטת בטבע. בפרויקט זה כמה עשרות נמרים בלבד הפזורים במספר גני חיות בעולם. כל אחד מהם יקר מפז וטומן בחובו את התקווה לשמר מין מדהים זה.

בגן החיות התנ"כי התגוררו עד לפני מספר שנים מקס, נמר זכר בוגר, ושתי נקבות, טינה ופאני, שהלכו לעולמן בשיבה טובה. נושא הנמרים הפרסיים הטריד לא אחת את המבקרים ואת מנהלי הגן, מכיוון שיחסית לשאר התצוגות, תצוגת הנמרים לא הייתה גדולה ומרווחת במיוחד. מתנדבת צעירה בגן, עו"ד אדר פונדמינסקי, פנתה להנהלת הגן בנדון. אדר החלה להתנדב בגן החיות לפני שנים, וכבר מהיום הראשון ביקשה לסייע במציאת משאבים להרחבת תצוגת הנמרים ולהגדלתה. במשך כל שנות התנדבותה בגן החיות דאגה אדר לטורפים אך לא ויתרה על השאיפה להבטיח בית טוב יותר לנמרים הפרסיים.

אדר חלתה בסרטן ולפני מספר חודשים נפטרה לאחר מאבק ארוך. בני משפחתה החליטו להנציח את שמה בגן החיות ודווקא בתצוגת הנמרים, שהיו כה חשובים לה. הם החליטו לתרום כסף שבעזרתו תוקם תצוגה מחודשת של חצר הנמרים ושיתאפשר לגן החיות להביא נמרה חדשה שתשא את השם אדר.

גם לנמרים מגיע סיכוי

בגן החיות נערכו לבנייה מהירה ואיכותית של תצוגת נמרים חדשה ולהבאת נמרה חדשה. בסוף חודש יולי השנה הסתיימה הקמת תצוגה רחבת ידיים במקום התצוגה הישנה. משימת הבאת הנמרה הייתה מסובכת הרבה יותר, מבצע שבמהלכו חלו תפניות והפתעות רבות. בחיפוש באמצעות הארגון האירופי של גני החיות ופרויקט שימור הנמר הפרסי נמצאו שתי נמרות צעירות, מועמדות מצוינות להמשך ריבוי עתידי כחלק מפרויקט השימור העולמי.



הראשונה שנמצאה הייתה אשור, נמרה פרסית בת שנה. אני מנהל את גן החיות התנכ"י כבר 13 שנים ודבר כזה, אני מודה, לא ראיתי או חוויתי כבר זמן רב. אשור היא נמרה צעירה, יפהפייה אמיתית עם זנב מטופח שנולדה בגן החיות שבבודפשט. אשור היא נמרה מיוחדת כי יש לה רק שלוש רגליים. בגיל כמה שבועות תוך כדי משחק אגרסיבי אביה נשך את רגלה, ולווטרינריים ההונגרים לא נותרה ברירה אלא לקטוע את הרגל השמאלית הקדמית. אשור התגברה על נכותה בצורה מדהימה. אומנם מאז היא מאוד ערנית וחשדנית ותנועתה נמוכה, כאילו היא בהיכון תמידי, אבל היא מזנקת, רצה, קופצת ומאיימת – לא להאמין.

לאנשי גן החיות בבודפשט היה ברור ששם היא לא תוכל להמשיך לחיות, והם החלו לחפש לה בית חדש. החיפוש ארך מספר חודשים והאמת היא שאף אחד לא רצה לקחת נמרה עם שלוש רגליים. תפקודה המלא לא הרשים גני חיות רבים בעולם שלהם היא הוצעה, ודווקא בירושלים הרימו את הכפפה והחליטו: הולכים על אשור.

באמצע חודש יולי, בטקס שנערך בבודפשט בהשתתפות השר ההונגרי לאיכות הסביבה, נפרדה אשור ממולדתה ונשלחה לירושלים. הנהלת גן החיות התנ"כי החליטה שאשור היא גם סמל: גם בעל חיים פצוע ועם צרכים מיוחדים ראוי לו שיקבל את הטוב ביותר ויחס שווה. כשם שגן החיות רואה בעצמו בית לכולם ומקיים פעילות ענפה לילדים בעלי צרכים מיוחדים, כך הוא מתייחס גם אל בעלי החיים. התאקלמותה של אשור הייתה מהירה. החשש והלחץ הוסרו במהרה תחת הטיפול המסור של מטפלה דניס סמית. תם שלב א' בתוכנית.

נמר בעור חתול

הנמרה אדר הגיעה לירושלים מגן החיות בלובליאנה שבסלובניה במסגרת פרויקט השימור. המפגש שלה עם אשור היה מפתיע ומרגש. אדר הבוגרת, כבר בת שש, פרשה חסותה על הנמרה הצעירה ואשור ניסתה לאמץ את הנמרה הבוגרת כאם. יחד עם אדר הגיע גם התיק הרפואי שלה. בהגדרות הנוגעות לחיי החברה שלה השתמשו הסלובניים במינוח "הייתה עם זכר". מה הייתם אתם מבינים מכך?

בתחילת חודש ספטמבר, בבוקרו של יום, נשמעה ברשת הקשר של גן החיות קריאה נרגשת: "יש חתול בתצוגת הנמרים". מצב לא סימפטי, לא לחתול ולא לנמרים. כל אנשי הצוות נזעקו מייד למקום לטכס עצה אך רק כשדניס, מטפל הטורפים, הגיע, התברר המצב לאשורו. לא בחתול עסקינן כי אם בגור נמרים קטן בן מספר דקות. אדר המליטה!

הפתעה מוחלטת. הפתעה לא רק לנו אלא גם לאנשי גן החיות בלובליאנה וכנראה שבעיקר גם לאדר עצמה. בגן החיות באמת חשבו שהיא הגיעה קצת שמנמונת, אולם אף אחד לא חשד. המעבר לבית החדש, הטיסה והחברים החדשים עשו כנראה את שלהם והלחץ על אדר היה גדול מדי. היא סירבה לטפל בגור. חיכינו בסבלנות כמה שעות והתוצאה – התעלמות מוחלטת.

מטפלי גן החיות נקראו למשימה. הגור בן יומו, שמייד קיבל את השם רו, הועבר לטיפולם המסור. לגדל גור נמרים זו משימה לא פשוטה כלל ועיקר. זו מחויבות של יום ולילה. הגם שכיום הגור בן כמה שבועות בלבד כבר יש לו ציפורניים שלא משאירות מקום לדמיון, תזכורת למה שיגדל כאן בעוד כמה חודשים. הגור מתוק נורא עד שהוא רעב ואז הוא צורח, ואי אפשר לטעות – מדובר בגור נמרים. הבעיה שהוא עושה זאת גם בשלוש לפנות בוקר ואז השכנים של המטפלים, שלוקחים את רו לביתם בתורנות, ממש לא מאושרים מההשכמה שנכפתה על השכונה כי רו רעב.

רו יגדל ויתחזק. הוא צריך לעבור עוד כמה שבועות קריטיים, ואם ישרוד אותם בשלום הוא יהיה כבר נמר אמיתי, קטן אומנם אבל עדיין נמר, שכבר אי אפשר לשחק איתו ולפנק אותו כמו שעושים היום. לאחר כמה חודשים רו יעבור למקום חדש, להמשיך בו את שושלת הנמרים הפרסיים המצויה בסכנת הכחדה.

ובירושלים יישארו מקס, אשור בעלת שלוש הרגליים ואדר, בתקווה שהעתיד לא יזמן הפתעות ודרמות אלא יתנהל "לפי הספר", ויכלול דורות המשך שיהפכו לחלק מהמאמץ העולמי לשימור ולריבוי הנמר הפרסי.
——————————————————————————————————-
שי דורון – מנכ"ל גן החיות התנ"כי בירושלים ע"ש משפחת טיש ויו"ר משותף של ארגון גני החיות בישראל. ד"ר נועם ורנר – זואולוג הגן

 

מתוך: מגזין מסע עולמי
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה