ימין ושמאל זה לא הכל. בשני הצדדים אוהבים לדכא נשים

זרקו מספר – כמה נשים הן חברות כנסת כיום לדעתכם? ובכן, התשובה היא 43 ח"כיות, לעומת 77 גברים. אפילו לא חצי. זה לפחות יותר טוב מהכנסת הראשונה של מדינת ישראל, בה היו 12 חברות. היינו צריכות לחכות עד הכנסת ה-16, שנת 2003, כדי שמספר חברות הכנסת יעבור את ה-20. והנה עוד אתגר – כמה נשים מונו לשרות? התשובה העגומה היא 31. לא בעשור האחרון, גם לא ב-50 השנים האחרונות. בתולדות המדינה. עד 1992 אפילו לא ראינו ממשלה עם שתי שרות או יותר.

אלה מספרים מפתיעים גם עבור מי שמכירות ומכירים באי השוויון שבפוליטיקה הישראלית, אבל הסיבות לכך רחוקות מלהיות הפתעה. כבר שמענו לא פעם ולא פעמיים משפטים כמו "הצבא הוא מקפצה לפוליטיקה", "מי יענה לטלפון האדום", "כנראה שהן לא רוצות", "אבל החרדים" או אפילו "כבר ניסינו את זה עם גולדה". בשורה התחתונה, נשים הן לא רק מיעוט בכנסת, אלא עדיין נתפסות בחברה הישראלית כקבוצת מיעוט, קבוצת אינטרס נישתית שלא אמורה לתפוס יותר מדי מקום.

"הנבחרות", דוקומנטרי שיצרו אפרת שלום דנון, אסנת טרבלסי וליאור אלפנט עבור כאן 11, צולל לעומק הסוגיה הנפיצה הזו. הפרק הראשון עוסק בעצם נוכחותן ובמספרן של נשים בפוליטיקה הישראלית; השני מתמקד בקידום של חוקים וסוגיות פמיניסטיות והשלישי עוסק בקושי של פוליטיקאיות להתקדם לתפקידים בכירים כמו ראשת ממשלה, נשיאה, שרת ביטחון או אוצר – שלושה מהנ"ל לא ראינו עד היום. כל טענה מגובה בנתונים מספריים וגרפים, בראיונות עם פוליטיקאיות בעבר ובהווה ובחומרי ארכיון שחלקם באמת מעוררי חלחלה. הסדרה מציגה תמונת מצב ברורה ובלתי ניתנת לערעור – המהפכה לא הושלמה, גם אם לפעמים זה מרגיש שכן. כוונות טובות זה נחמד, אבל בפועל יש פחות נשים בכנסת, בממשלה, בתפקידים בכירים. יש מגדר אחד שמזוהה עם קור רוח ויכולת מנהיגות ואחר שתמונותיו מרוססות בספריי שחור.

הרבה ממקור המשיכה כאן הוא חומרי הארכיון, שמצליחים לזעזע למרות שרבות מהטענות שעולות בהם עדיין משומשות גם היום. חומרי הארכיון הם האספקט המסקרן והמדובר ביותר כאן. סרטון שכבר מסתובב ברשת מציג את רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל כשהוא מצטט בזלזול את "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת" וזוכה בתשובה "הן מתכוונות לומר לא". ברגעים אחרים מואשמות חברות כנסת ברצח ילדים בשל הדרישה להתיר הפלות בחוק, או סתם בכך שהן "צווחות".

>> זהבה גלאון: "לא מופרך שנתניהו והכהניסטים יקדמו חוק לגבי ההפלות בתמיכת המטורללים"

לחומרים האלה מתווספת אסופה מרשימה מאוד של ראיונות עם מי שהיו שם בזמן אמת, בהן חלוצת הפמיניזם מרשה פרידמן, שהלכה לעולמה בין הראיון לעליית הסדרה, פוליטקאיות בולטות שפרשו כמו ציפי לבני ושלי יחימוביץ' וגם ח"כיות שמכהנות עד היום. רשימת המרואיינות נפרשת החל ממירי רגב או לימור לבנת מימין ועד לעידא תומא סולימאן או נעמי חזן משמאל, וחילוקי הדעות בין הצדדים נוכחים על המסך. כך, לדוגמה, עולה לרגע לדיון השאלה על ייצוג נשים בצבא מול המאבק בכיבוש ובמליטריזם הישראלי. הסדרה גם לא שוכחת שבזמן שחברות כנסת נאבקו על החוק למניעת הטרדה מינית במליאה, לאקטיביסטיות המזרחיות שנלחמו למען האוכלוסיות הכי מוחלשות במדינה בכלל לא הייתה אפשרות ריאלית להיכנס לכנסת.