המתפללת, הצועקת והקלאבר

איפה השאנטי?

לדין דין אביב לא היו חששות לקראת האלבום השני שלה, אבל לי כן. אביב היא זמרת בחסד, יש לה סגנון מאוד שונה ומיוחד. כל שיר שהיא שרה מקבל פלפל ואקסטרה משהו לא מוסבר שמושך את כולנו אל הקול המתוק. אני זוכר איך תמיד השמיעו את השיר "יחד" במסיבות סיום וכולנו נסחפנו אחריו.

מאז דין-דין עברה מפאתי הבמה אל קדמת הבמה, הוציאה אלבום ראשון בשם "סודותיי" – אלבום מוצלח ברוח השאנטי כיאה לנסיכת השאנטי.

באלבומה השני "עוברת בין עולמות" חוזרת דין-דין בוגרת יותר ומשהו שונה ולא בטוח מוצלח קורה פה. אפשר לשמוע את זה כאשר ראשוניי הצלילים של הסינגל החדש שלה "אף לא מילה" נוחתים עלינו – דין-דין התחתנה בשנה האחרונה, כרגע היא בחודש התשיעי להריונה והיא גם חזרה בתשובה. זה מסביר את הפן התפילתי שהסינגל קיבל, אין בזה פסול אבל זה לא מתאים לשיר הספציפי הזה ולפי דעתי דין-דין היתה צריכה להתחיל עם שיר מפוזר ברוח השאנטי.

"חופשייה בין עולמות", אלבומה הבשל של אביב, הופק על ידי אבי לייבוביץ', באלבום גם שותף גם בעלה אביב המתופף, אלון יופה, שכתב והלחין את רוב שירי האלבום שבדרך. משתתפים נוספים ביצירת השירים באלבום הם יועד נבו, ארקדי דוכין, הדר גלרון ואברהם טל. מה אגיד לכם, אני אוהב את דין-דין אני רק מקווה שהיא לא איבדה את רוח השאנטיות הממכרת שלה.

דין דין אביב – אף לא מילה, מתוך "חופשיה בין עולמות", הד ארצי



שיר פרידה מתוק

ברגע שקיבלתי לידיים את הסינגל החדש והשלישי של מאיה בוסקילה, "שלום", הלקוח מתוך אלבומה "שוברת שתיקה" שיראה אור ב-10 לספטמבר, תהיתי לעצמי כיצד הספיקה לשחרר הדיווה הישראלית שלושה סינגלים בתוך חודשיים. בוסקילה, כך נראה, נתקלת במעצור בדרכה לחדור מחדש אל הפלייליסט הישראלי כמו שצריך, בדומה לזמנים ששלטה בנו עם האלבומים הקודמים.

למה זה קורה? מי לא מניע את מכונת הלהיטים המשומנת הזו כמו פעם? ישנן תיאוריות שמזמרות כי על הטקסט והלחן אחראית הפעם באלבום בוסקילה בכבודה ובעצמה ועל ההפקה משרבט לו לואי להב. יהיה אסור להגיד שזו הסיבה לכך שהסינגלים הקודמים שלה שרצו ברכיבים שיוצרים להיט בעל פוטנציאל גדול והנוכחי לא.

אולי הקהל הישראלי משתוקק כבר להכתיר מלכה צווחנית אחרת? בתום שרשרת הסינגלים מתוך האלבום נדע. נכון לעכשיו בוסקילה משדרת לאוזנינו שיר פרידה מתוק. בוסקילה מוותרת על איפוק ונוקטת בצעדים דרמטיים מלווים בזעקה ההיסטרית הכל כך ידועה שלה. יש כאן בלדה מלודרמטית חושנית, בומבסטית ונוגה, כאילו יצאה מעצמותיה.

מאיה בוסקילה, "שלום", מתוך "שוברת שתיקה", הד ארצי

מסתובב ורוקד

אני מנסה לרגע להיזכר מתי בפעם האחרונה התלהבתי מאוהד חיטמן? זה היה בעקבות אחד הסינגלים ששחרר מתוך אלבומו האחרון, "הרגע הבא". הסינגל "חשבתי שיהיה רומנטי", היה להיט גלגל"צי תורני שתיפקד כמשב רוח מרענן ומרקיד לאור הגשמים העזים שתקפו אותנו.

בימים אלו מנסה חיטמן לשוב אל הפלייליסט הידוע לשמצה עם רצועה קצבית נוספת תחת השם המפתיע "בא לי בקצב". מהר מאוד אפשר להתרשם מהטקסט שמציג לנו חיטמן כי פתאום הבחור הפך ממשורר לקלאבר תל-אביבי שמטייל במועדון וסוקר את הריקודים, כאשר הידיים נשלחות מכל עבר ("בריקוד מפלרטטים כולם שולחים ידיים"). אי אפשר שלא להבחין בהפקה המיוחדת והמגוונת. תוכלו למצוא כאן מגוון צלילים ועיבודים אלקטרונים שמשתלבים אל תוך הרוק קלאסי הטיפוסי שנהגנו לקבל ממנו. אפילו היו רגעים מסוימים שהזכירו לי את הקו המוסיקלי עליו מתבסס עברי לידר.

אוהד חיטמן, "בא לי בקצב", מתוך "הרגע הבא", הד ארצי