המשקל שלי ואני

שנים ניהלנו יחסים של קִרבה ואהבה: היה לנו רומן סוער מלא בעליות (קטנות) וירידות (גדולות), נפגשנו אחת לשבוע, לרגע אחד קטן, אינטימי וקובע גורלות. ולא, לא מדובר בשכן מסוקס עם ריבועים בבטן או במאהב מזדמן, אלא במשקל קטן ומחוטב, אדמוני – דיגיטלי, שבמשך שנים שימש אותי נאמנה וביטא זאת בדרך אחת ויחדה: מידה 40 עם נשימות סדירות, מידה 38 עם פעימה פה פעימה שם.

כך רווינו נחת אחד מהשני: הוא מספק את שלו ומצביע על 55 ק"ג טבין ותקילין, ואילו אני גומלת לו ביד רחבה ואוהבת, מוציאה אותו לראווה אי שם מהבוידעם, מלטפת את גופו האדמדם, מסירה ממנו אבק ושומרת עליו מכל משמר, שמא יינזק חלילה.

לא רציתי לדעת

אבל השנים עושות את שלהן, וגם ההריון, שבו הקפדתי לבלוס מכל הבא ליד – כולל פיתות שמנמנות מלאות בכל טוב דווקא בחצות הליל, הרחיק אותי מרחק שנות אור מהמשקל החביב עליי, זה עם שתי החמסות. לזכותי ייאמר שבמשך תשעה חודשים תמימים לא נשקלתי, וכשאחות קופ"ח שקלה אותי, הקפדתי לא להסתכל וביקשתי ממנה בעדינות שתשמור את הנתונים הכבדים משהו, לעצמה. כך שגם אם תייסרו אותי בשוטים ועקרבים, אין סיכוי שאגיד לכם כמה העליתי במהלך ההריון. ההערכה היא כי מדובר במשהו כמו 15 עד 20 ק"ג, אבל מדובר בהערכה בלבד.

כך או כך, כמה חודשים אחרי שבר נולדה העזתי לחדש את יחסיי עם המשקל. כן, ההוא מפעם. אני אישה של משקל אחד, ושם דווקא התוצאות היו משביעות רצון. העובדה שהצלחתי להיכנס לג'ינס שלפני ההריון, בשיטה הדוגלת בעצירת הנשימה לפחות עד סגירת הרוכסן, מעידה על כך כאלף עדים.

אלא שהשמחה היתה מוקדמת: מעודדת מהתוצאות חגגתי בבליסה בלי הפסקה: מלוחים, חריפים, מתוקים וחוזר חלילה. לא בחלתי גם באוכל קר או סתם לא טעים: העיקר לאכול, ואם אפשר הרבה, ה-מ-ו-ן.

את מקומה של הגלידה תפסו נשנושים שאהובים בעיקר על כבשים בוואדי

החטא ועונשו

התוצאות לא איחרו לבוא: הג'ינס כבר לא נסגר, גם המכנסיים השחורים האהובים, ומרבית החולצות התקשו לעבור את דדי הענק שפתחתי "באופן טבעי". כל זה לא הצליח לסתום לי את הפה. בכל פעם שהייתי עייפה, כלומר מדי יום, מיד פניתי להתנחם בשוקולד, אחר כך עברתי לפיצוחים ומשם לבורקסים. אהבתי הכל, חוץ מאשר את עצמי. ניסיתי למכור לעצמי לוקשים בכל פעם שמדדתי בגדים ("המידות התכווצו") , ואחרי כל סיבוב בחנויות הבגדים, הוצאתי את התסכול בגביע גלידה, פלאפל או סתם פיצה נוטפת שומן, עם אקסטרה צ'יז.

לפני כחודש וחצי עשיתי בדיקת דם: שם גיליתי איך בזמן שזללתי, התנחל לו כולסטרול בדמי ועוד אי אלו מרעין בישין, לא עלינו. חיש קל נשלחתי אל הדיאטנית, בחורה בריאה כשלעצמה, שהרכיבה לי ברוב חוצפתה תפריט דל קלוריות, דל שומן ובעיקר דל בטעם: מאז אני חיה בעיקר על חסה, גזר לגיוון ועוד אי אלו 'מעדנים' שאהובים בעיקר על הכבשים בוואדי. מה שנקרא – החטא ועונשו.

אז נכון שמדי פעם אני נזכרת בטעמה המתוק של הגלידה, ולפעמים, ככה כשלא רואים, אני אפילו גונבת איזה ביס מגבינה צהובה, שמנה וטעימה. אבל רוב היום אני לועסת עלים ושותה מים. והנה, הצלחתי להוריד 5 ק"ג ממשקלי בזמן קצר, ומי יודע, אולי בקצב הזה אטפח שוב את הרומן עם המשקל ואחגוג עם בגדים חדשים במקום עם לאפה.