המפלצת מלוך נס חוגגת 80

ג'ייסון קוק, קצין ביטחון משועמם מנוטינגהם, דרום אנגליה, בהה יום אחד באוגוסט 2009 במסך המחשב שלפניו ולא האמין. הוא הביט בתמונה שגרתית של אגם נס (Loch Ness) בסקוטלנד באתר של גוגל Earth, ובפינה הימנית העליונה של המסך הבחין בדבר מה שנראה כמו יצור גדול, עם זנב וסנפירים. רגע אחרי כן כבר דיווח לעולם על תצפית נוספת במפלצת שהכל מכירים אותה בכינוי החיבה שלה "נסי". אין עיתון בבריטניה שפסח על הדיווח. אבל השאלה המסקרנת היא לא אם הכתם שבתמונה הוא אכן גבה של המפלצת, אלא איך ייתכן שהעניין ביצור המסתורי מלוך נס אינו דועך, גם לאחר מחקרים מקיפים ביותר שלא הצליחו להביא אפילו בדל ראיה לקיומו.

>> מגזין מטיילים במתנה! לחצו כאן לקבלת ההטבה

התמונה בגוגל Earth היא כמובן רק אחת העדויות האחרונות, ואלה נאספות בתקשורת המודרנית כבר 80 שנה (אם בוחרים להתעלם מעדויות עתיקות, מוקדמות ומעורפלות מאוד, בנות כמה מאות שנים, שמצביעות על קיומן של חיות מוזרות באגם הסקוטי). העדות בת זמננו הראשונה פורסמה בעיתונות בתחילת מאי 1933, ומאז כולם מחפשים את נסי. עד כה נאספו יותר מאלף עדויות, צילומים וסיפורים של אנשים שמוכנים להישבע בכל היקר להם שראו את המפלצת הכי מפורסמת בעולם מגיחה בדיוק מולם ממימי האגם הסקוטי האפור. כל כך רוצים לראות אותה וכל כך חוששים מפניה.

"הנה הנה, תביטי לשם, היא בדיוק מציצה"

רגש מעורב של תקווה וחשש עטף אותנו לחלוטין בשלושת הימים שבהם נסענו לאט מאוד, עצרנו כמעט בכל מפרץ חנייה, ישנּו בקמפינג על גדת האגם והתבונַנּו בכל רגע פנוי אל המרחבים האפורים, מקווים וחרדים, אולי נראה אותה. הרי היא אמורה להיות בדיוק כאן – המפלצת. רבים מאוד ראו אותה. העדויות שלהם ממלאות את המוזיאון במרכז המבקרים על גדת האגם (מרכז המבקרים לוך נס והתערוכה במקום ובה תיעוד של עדויות וממצאים על המפלצת, על הגדה המערבית של האגם, פתוחים בכל יום מתשע עד חמש. הכניסה עולה שבע לירות שטרלינג. לאתר). אלה עדויות אמינות של אנשים מהיישוב, אנשים מהימנים, סבירים, הגיוניים, לא הוזים או בעלי חלומות.

גשם דק ובלתי פוסק ירד בשלושת הימים שבהם הקפנו את לוך נס – אגם צר וארוך (36 קילומטר אורכו, 240 מטר עומקו), השוכן בהיילנדס של סקוטלנד, דרומית-מערבית לעיר אינוורנס ( Inverness). מדי פעם, כדי להקניט זה את זה, ניסינו אמירות כמו "הנה הנה, תביטי לשם, היא בדיוק מציצה", ואחר כך "די, זהו, היא נעלבה וצללה באגם כי לא רצית לראות אותה". בשירותים הציבוריים באחד החניונים קראתי את המשפט הפרוידיאני שנכתב בטוש אדום על הקיר: "אם אתה רוצה לראות את 'נסי', הבט בין רגליך".

את המפלצת זקורת הצוואר וקטנת הראש ראינו על גלויות, חולצות, ספלים, סימניות, אינספור מדבקות, מגנטים, סיכות. היא לא הופיעה באגם. לפחות לא בימים שבהם אנחנו קיווינו-חששנו לפגוש אותה. היא הופיעה לפני ואחרי הביקור שלנו בעיתונים, בכתבות טלוויזיה, בסרטי תעודה. כוכבת תקשורת בהתחשב בכך שהיא יצור ביישן וחמקן. אין ספק שהיא פופולרית מאוד בבריטניה. מושא בלתי פוסק לבדיחות. אפילו בכתבה מ-2009 ב"גרדיאן", שתיארה את התצפית של קוק, לא התאפקו וכתבו, "ייתכן שהיצור הירקרק היה גורדון בראון (סקוטי שכיהן אז כראש ממשלת בריטניה), שנראה לאחרונה בציבור אפילו פחות מנסי, בשעת שחיית הבוקר שלו".

עוד במטיילים:

* הכירו את האפליקציות שישדרגו לכם את הטיול בחו"ל

* מסביב לעולם על יאכטה: הכירו זוג ישראלי שעושה את זה כבר 5 שנים

* מסע בין אלמוגים: צפו בקסם התת ימי של איי פלאו

העדות בת זמננו הראשונה פורסמה בעיתונות בתחילת מאי 1933 ומאז כולם מחפשים את נסי. צילום: אימג'בנק, מראות אימג'

מה שלום המפלצת?

אדריאן שיין, ביולוג ימי ותיק שעומד בראש "פרויקט לוך נס", כבר שמע את כל הבדיחות. בריאיון טלפוני מיוחד ל"מסע אחר" מביתו ליד אינוורנס הוא מסביר לי שהוא יכול לכתוב ספר בדיחות, אבל הנושא רציני מדי ולכן לא יעשה זאת. "בימים אלה אנחנו מציינים 80 שנה להולדת המיתוס של המפלצת מלוך נס", אומר שיין. "יש כאן תהליך שלם וארוך של מעבר מחרדות אנושיות אמיתיות לסקרנות מדעית; מהיסטריה המונית להומור אנגלי; מפרויקט של משוגעים לדבר לתעשיית תיירות. זאת תמונת תצרף ענקית שכדאי להרכיב אם רוצים להבין את היחס בבריטניה ובעולם ללוך נס". התיאור המורכב של שיין מכיל מרכיבים מגוונים.

בשיחה הארוכה בינינו הוא קושר, למשל, בין המהגרים הסקוטים שעקרו בתחילת המאה ה-20 לאמריקה לבין התפתחות המיתוס של המפלצת מלוך נס. לדבריו יש באזור ההיילנדס בסקוטלנד Scottish) Highlands) המון אגדות וסיפורים על חיות מוזרות. אנשים זקוקים להם, לסיפורים האלה. בייחוד בלילות החורף הקרים, כאשר סיפור אימה טוב יכול להעביר את הלילה. המהגרים מסקוטלנד לקחו איתם את המסורת הזאת ופיתחו סיפור אחד – על המפלצת מלוך נס. "ברור שהסיפור נשען על ממצאים שאי אפשר להפריך, אבל היתה לו הזנה חיצונית בלתי פוסקת, שעודדה את העיסוק במפלצת דווקא מהאגם הזה ולא ממקומות אחרים".

עוד סיבה לפופולריות של נסי ששיין מצביע עליה היא המיקום הגיאוגרפי הנוח של לוך נס – רק 22 קילומטר מהעיר הגדולה אינוורנס, והעובדה שדרך ממלכתית חשובה מלווה את האגם לכל אורך החוף הצפון-מערבי שלו. אם אתה מטפח מפלצת, רצוי שיהיו לה דרכי גישה נוחות. המיקום והדרכים הנוחות משכו תיירים רבים לאגם ופיתחו את המוניטין שלו. סביב נסי יש היום תעשייה אדירה של תיירות ומזכרות. לכך מוסיף שיין סיבה נוספת – בתחילת המאה ה-20 האנגלים התאהבו בסקוטלנד. הוא קושר את זה לטירת בלמורל (Balmoral Castle, מעון הקיץ של מלכת בריטניה) שבית המלוכה האנגלי רכש במאה ה-19. לדבריו, מאז יש לאנגלים קשר רומנטי לאזור ההרים בסקוטלנד.

אדריאן שיין השתתף בעבר בעשרות מחקרים שסקרו את אגם נס ומיפו את קרקעיתו. אחד הגדולים שבהם נערך ביוזמת הבי.בי.סי ב-2003. שש מאות מצלמות תת-מימיות ומכשירי רדאר וסונאר שימשו את עורכי הסקר המקיף שסקר את האגם מקצה לקצה ולא נתקל אף לא במפלצת קטנה אחת. בכתבה ב"דיילי מייל" מצוטטת תגובתו של שיין לתמונה שראה ג'ייסון קוק בגוגל Earth. "מסקרנת מאוד", אמר, "היא דורשת בחינה נוספת".

"מחקר השטח האחרון שהשתתפתי בו התמקד בעבודת סונאר ובמיפוי סייסמי של קרקעית האגם", מסביר לי שיין. "זה מחקר שנמשך כמה שנים, ובימים אלה מתפרסמות התוצאות המדעיות שלו. המחקר עסק בצד הפיזי-גיאוגרפי של האגם, והוא מתאר את נסיגת הקרחון שיצרה אותו. למעשה המחקר מתאר את ההיסטוריה הקרחונית של האזור כולו".

שיין משתתק לרגע ואז אומר, "נו, קדימה, תשאל אותי, הרי אתה רוצה לדעת אם המחקר תרם להבנת משהו שקשור למפלצת. התשובה היא לא. מבחינתי המפלצת של לוך נס היא אחת השאלות שאנו עוסקים בהן. זה ודאי לא הנושא היחיד. אבל היא מושכת כל כך הרבה תשומת לב, שזה מאפשר לנו לעשות מחקרים אחרים, חשובים לא פחות. הרי לא היית מטלפן אלי כדי לשאול אותי שאלות על ההיסטוריה הקרחונית של סקוטלנד, נכון?" אחרי שאני מכחיש בלשון רפה ומנסה לגלות עניין כלשהו בהיסטוריה הגלציאלית של אזור ההרים בסקוטלנד, חוזר שיין לנושא שמעניין את כולנו – מה שלום המפלצת?

לוך נס. תנאים נוחים למפלצות. צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב | N/A, Shutterstock

יותר מאלף תצפיות

בשלב זה של השיחה הוא מסביר שבתקופה האחרונה הוא מתמקד דווקא בחקר המסמכים שנאספו במרכז בלוך נס. "אני חוקר ביסודיות את התצפיות. האם ידוע לך שמאז 1933, כאשר דווח לראשונה על קיומה של המפלצת, ועד היום – נאספו יותר מאלף תצפיות? יותר מאלף בני אדם דיווחו שראו בעלי חיים גדולים, אחד או יותר, באגם שלנו. איך זה ייתכן שאלף אנשים אמינים ראו אותם ואנחנו המדענים לא מצליחים לראות את המפלצת אפילו פעם אחת? מה ההסבר לזה?

היום אין לנו ספק שאחת התכונות של אגם נס היא 'מכניזם של אילוזיה חזקה'. נוצרת כאן אשליה חזקה יותר ממקומות אחרים. זאת לא רק ציפייה של האנשים לראות דווקא כאן את המפלצת ולא במקום אחר, ציפייה שמגשימה את עצמה. המייחד את לוך נס הוא שיש בו תנאים שמתאימים לתיאור מפלצות.

מה פירוש? רוב התיאורים שקראתי בחודשים האחרונים מתארים דברים שנעים נגד הרוח. העדים לא תיארו רק חפץ בולט, אלא אמרו שהוא נע נגד הרוח. ברגע שמשהו נע נגד הרוח, אתה מניח שהוא חי, שהוא לא סתם ענף או גזע שנפל למים. אבל חשוב לזכור שכאן המים זזים במהירות. וזה יוצר אשליה של תנועה וחיים. המים זזים כאן ולא האובייקטים שרואים, וזה יוצר את האשליה. מכאן קצרה הדרך לתיאור המפלצת".

* עכשיו בגליליאו: ההמצאות הישראליות שקשה לדמיין את חיינו בלעדיהן

* עכשיו בדרך האוכל: כך תאלתרו ארוחה ברגע

* עכשיו בחיים אחרים: איך תהיו לחוצים פחות?

יוני 1969. מומחה הצוללות האמריקאי דן טיילור מוציא את ראשו מהקוקפיט של הצוללת שלו, לפני שיצא עימה לתור אחר המפלצת. צילום: אימג'בנק, מראות אימג'

הסקרנות הורגת

בראייה היסטורית מסביר שיין שהדברים השתנו במהלך העשורים האחרונים. בשנות ה-60 ההיבטים המדעיים היו לדבריו אפסיים. היו אז תצפיות ועדויות, אבל מה שהתרוצץ סביב האגם היו בעיקר שמועות על מנהרות תת-קרקעיות סודיות ומשפחות שלמות של מפלצות שנודדות בין האגמים. היום נוטה שיין לתאר את עדי התקופה הזאת כ"דור שמרד בממסד הפוליטי והמדעי. העדויות העסיסיות על המפלצת היו חלק מזה, ואולי גם תוצאה של התנסות בחומרים כימיים מעוררי אשליות".

את שנות ה-80 הוא מתאר כ"תקופה פרגמטית יותר ומדעית ויציבה יותר". המחקרים המדעיים שהחלו להיערך בשנות ה-80 היו לדברי שיין ספקניים יותר. באותה תקופה פחתו באופן דרמטי לדבריו הדיווחים על מפלצות מעוררות פלצות. "יותר אנשים הכירו את האגם והבינו את מאפייניו", מסביר שיין.

במהלך השיחה עם שיין המנוסה ברור לחלוטין שהוא אינו מבקש להפריך את קיומה של המפלצת ואינו יכול לאשש את קיומה מעבר לספק סביר. גם הוא מודע לחשיבות האדירה שיש לה בפיתוח התיירות לחבל הארץ שהוא חי בו. "כל מי שמגיע לכאן, לא חשוב מאין בא, גם אם רק ליום אחד, עוצר על שפת האגם וחושב לעצמו: 'אולי היום אהיה בר מזל. אולי אני זה שיזכה לתצפית הגדולה באמת. זאת שתהפוך אותי לאדם מיוחד במינו'. מיד אחר כך הוא בודק שהמצלמה בטלפון הסלולרי שלו פועלת, והוא מוכן לתעד את העדות המכרעת. כעבור שעה הוא כבר נוסע לשתות בירה באחד הפאבים המקומיים ומספר איך כמעט ראה את המפלצת מלוך נס. זה הטבע האנושי".

שיין מצטט סקר שנערך במרכז המבקרים לצד האגם. לפי הסקר רק עשרה אחוזים מהנשאלים הסכימו להודות שהמפלצת מעניינת אותם. עם זאת 20 אחוז מהמבקרים באזור פקדו את מרכז המבקרים, המכונה גם "מוזיאון המפלצת". איך מסבירים את הסתירה? לדברי שיין, אנשים אינם להוטים להודות שהם מתעניינים במפלצת, אבל הסקרנות הורגת אותם.

משה גלעד – עיתונאי, כותב ב"הארץ". מחבר הספר "מסעות בלי קנה מידה" בהוצאת עם עובד

הכתבה המלאה תתפרסם במגזין מסע אחר, מאי 2013