המפלצת מחוף הצוק

יום שבת, השעה 11:30, חוף הצוק, החוף של היפים, האמיצים ובעיקר העשירים, הומה אדם. אני משתרכת אליו בעצלתיים, על גבי תיק בגודל של בית בינוני, שמכיל איך לא ,את כל העולם ואשתו: שמיכה, חיתולים, מוצצים, צעצועים בכמות שלא מביישת אף חנות מכובדת וכמובן – סנדביצ'ים ופירות.

ביד אחת אני אוחזת בבר ובשנייה בכסא חוף. אני מקללת חרש: הרי הבטחתי לעצמי שאגיע כמו ליידי בכפכפים מדוגמים ותיק פלסטיק שקוף עם בקבוק מים ועתון, אז איך קרה ששוב אני נראית ומרגישה כמו סבל בשדה התעופה?

מיוזעת ועייפה אני מתמקמת בחוף אגב קריאות אזהרה לבר שמגלה סימני עצמאות מדאיגים ושועטת אל עבר המים. "מי יודע מה מחכה לי עוד כמה שנים" אני מהרהרהת וכבר רואה בעיני רוחי איך אוטוטו היא מוציאה רשיון על אופנוע רחמנא לצלן, ומסתלבטת על החוף בגואה. אבל בנתיים, עד שזה יקרה, היא עדיין בשליטה שלי, השבח לאל.

שלישיית הכל קשור

שנייה אחרי שאני מנחיתה על החול שסובל הכל, את הצ'ימידן שלי, אני מתפנה להסתכל מסביב: לחרדתי אני רואה שלושה גברים מסוקסים עם שלושה פעוטות תחת שמשייה אחת. הפעוטות מבלים בבריכה מאולתרת – זו שמן הסתם נחפרה על ידי שלושת האבות, על ראשיהם כובע צבעוני ובידיהם מגרפות, כפות, דליים, ועוד אי אלו אינסטרומנטים שהם בגדר חובה לכל זאטוט מצוי.

מידי פעם אחד הגברים קם, ממלא דלי עם מים, רודף אחר צאצא סורר שמתעקש להגיע עד הים וחוזר חלילה. אם לא די בזה, הם מחלקים ארטיקים ואחד מהם אפילו מגדיל עשות ורודף אחרי הצאצא הפרטי שלו, עם בננה בידו, ממש כמו כל אמא פולנייה מצוייה.

במרחק לא רב מהם יושבות נשותיהם – שלישייה מדוגמת להפליא: הן נראות כאילו יצאו מאותו פס ייצור, בקרו באותה מספרה – שלושתן בבלונד בוהק – ובאותו מכון כושר, בו ניסו בודאי את כל מכשירי האינקוויזיציה המוכרים שהפכו אותן – בצירוף הבלונד, לתואמות ברבי. עיסוקן העיקרי מתבטא ב'בטן גב' אגב פטפוט עליז בנושא הרה הגורל: 'לאן ניסע הקיץ' . אין ספק שמדובר בסוגייה כבדת משקל השווה ברצינותה רק לשיחות השלום שעוד יגיעו.

מפלצת הקנאה הירוקה

אני מתבוננת בהן ומפלצת הקנאה ירוקת העין מאיימת להזדחל אלי לאט אבל בטוח: בניגוד ללוק המלוקק אני דווקא ב'מראה טבעי' שמתאים כידוע רק לבר רפאלי: כפכפי נוחות, סמרטוט טריקו בלתי מדוגם בעליל ולהשלמת הלוק: כובע טמבל צבאי. אין ספק שהמראה מצודד.

בנסיונות להניס את המפלצת אני מתנחמת בשלל נחמות טפשים: "הסטיסטיקה לא לטובתן. עוד מעט הן בטח יתגרשו". "נראה אותן בעוד 10 שנים, מטופלות בשלושה ילדים וכבר לא כל כך דקות ורעננות". אני יודעת שמדובר בנחמות מהזן השפל, אבל לא אכפת לי: הדשא של השכן אולי ירוק יותר, אבל תנו להן קצת זמן, אי אלו שנים וקילוגרמים והם ייראו כמו שלוש ברביות מזדקנות עם קצת יותר מדי בוטוקס ורגליים מלאות ורידים.

יש למה לחכות.