המלחמה מעוררת מחדש את הטראומה המינית שלי. זה הגיוני?

המלחמה מעוררת מחדש את הטראומה המינית שלי. זה הגיוני? | צילום: GettyImages
המלחמה מעוררת מחדש את הטראומה המינית שלי. זה הגיוני? | צילום: GettyImages

בימים מסויטים אלה, נפגעי ונפגעות תקיפה מינית חווים מחדש את הטראומה הפרטית שלהם ביתר שאת, אך נמנעים לא פעם מלקבל סיוע. למה זה קורה ואיך אפשר לעזור?

88 שיתופים | 132 צפיות

גם בימים כתיקונם, אנו מתקשים להכיל סיפורי פגיעה מינית. איש אינו רוצה לשמוע או לראות, שמא האימה תדבק בו. כשהחלו לזרום סיפורי האימה מעוטף עזה, נטייתם של נפגעי ונפגעות תקיפה מינית הייתה לדחוק הצידה את הטראומה הפרטית שלהם, שקיבלה ציון נמוך בהיררכיית הרוע והכאב. בינתיים, העורף הנפשי הפך באחת לאזור לחימה בו אנו נדרשים להכיל את האימה והזוועות. כחברה, אנו עסוקים במניין האבידות שלנו, וביניהן אובדן האמון בטוב שבאדם.

>> הדולה של הסלבס מסבירה: כך תעברי את ההריון בזמן המלחמה

בימים הללו, נשזרת הטראומה הקולקטיבית בטראומה הפרטית שמתעוררת מחדש בקרב נפגעים ונפגעות רבים. תוך כדי, עולות תחושות של חוסר אונים, אובדן שליטה על הגוף ועל חלקי הנפש הפגועים, ומערכת העצבים הסימפתטית נמצאת בעוררות יתר וחשופה לטריגרים אינסופיים. בתחילתה של מתקפת הפתע, הנפגעים היו בשיתוק. הם נמנעו מלבקש עזרה בקווי הסיוע, מתוך תחושה כי הכאב שלהם אינו משתוה לעוצמת כאב משפחות הנרצחים, החטופים או מי ששרדו את התופת. התחושה הייתה שהטראומה שלהם אינה רלוונטית, מה שמתכתב עם נטייתם הטבעית של רבים מהם להפחית מעוצמת הטראומה גם בימי שגרה.

ערן האן | צילום: באדיבות המצולם
ערן האן | צילום: באדיבות המצולם

בשיחות שמגיעות בתקופה הנוכחית למרכזי הסיוע אנחנו עדים להצטלבות של זירות הטראומה. הפונים והפונות מדווחים על תחושות קשות של אשמה על כך שהם לא פנויים או מסוגלים לחוות את הכאב הקולקטיבי, בושה על כך שהם עסוקים בעצמם ואינם מצליחים לגייס את עצמם ואת כוחות הנפש שלהם לטובת הכלל. נפגעי טראומה מינית מדווחים על דריכות רבה בתקופת המלחמה – פלישה בלתי פוסקת של תכנים טראומטיים, אם בסיוטים ואם בפלאשבקים, נדודי שינה ואובדן היכולת לוויסות רגשי. הם מספרים על אובדן מנגנוני הגנה אדפטיביים שרכשו לאורך השנים במאמץ רב וחוששים כי חזרו לנקודת ההתחלה. בעולם מנופץ, זרוע הרס וחורבן – המשאבים עליהם נשענו כבר אינם יעילים עוד. הריחות, הקולות, תחושת ההשפלה וההתאיינות עליהם מדווחים השורדים מן העוטף – מחיים את האזורים הפצועים בנפש של נפגעי טראומה מינית, מעצימים את תחושת הבגידה ביחס לאלה שאמורים היו לשמור עלינו מפני הכיליון.

דונלד ויניקוט | צילום: Gettyimages
דונלד ויניקוט | צילום: Gettyimages

הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט ראה בקיומה של סביבה מחזיקה רגשית תנאי הכרחי לאינטגרציה של חלקי הנפש, והיעדר סביבה כזאת מעורר חרדה בלתי נסבלת. הנפגעים מביאים לקווי הסיוע את אותה חרדה ואת הקושי בהכרה בסבלם. כולם עסוקים במלחמה, והתחושה היא שלכאב שלהם לפתע אין מקום. יש בכך בדידות איומה. רבים מהם עדיין חוששים לחשוף סוד הפגיעה, מה שמגביר את הבידוד ואת תחושת חוסר האונים. אחד הפונים שלנו שיתף שבימים אלה הוא תומך בהוריו המבוגרים. בזמן שאימו חרדה לגורלן של החטופות ומהאפשרות כי תעבורנה פגיעה מינית במהלך השבי – הוא מסתיר ממנה לאורך שנים כי עבר אונס אכזרי על ידי גבר ערבי. הוא נאלץ לגייס את כל כוחותיו בכדי לא לחשוף את סודו, חש עזוב, בלתי נראה ובתחושה כי הטראומה שעבר אינה ראויה דיה להתייחסות.

זה הזמן לפתוח את העיניים והאוזניים, ולהיות מודעים ומודעות להצטלבות האיומה של הטראומה הקולקטיבית בטראומה האישית. אם אתן מכירות ומכירים נפגעי תקיפה מינית, ספרו להם שהם ראויים ורשאים לקבל עזרה, אם ממעגל התמיכה שלהם ואם בקווי הסיוע שלנו. אנחנו פה עבור כולם וכולן.

ערן האן הוא מנהל קו הסיוע הארצי לנערים ולגברים נפגעי תקיפה מינית במרכז הסיוע תל אביב

1202 – קו סיוע לנפגעות תקיפה מינית, מענה נשי
1203 – קו סיוע לנפגעי תקיפה מינית, מענה גברי