המלחמה הנצחית

העיסוק במוסר, בטוב וברע, בתרבות בכלל ובקולנוע בפרט, הוא עתיק יומין, בייחוד בסרטי הפעולה, על הז'אנרים השונים עליהם הם נמנים. אך אם ברוב המקרים העיסוק הזה מסתכם בהצבת ה"טובים" מול ה"רעים", כשבדרך כלל הצד הטוב הוא המנצח, הרי שפעם בפעם אפשר להיתקל בסרטים אשר מעלים את שאלת החלוקה עצמה לראש סדר יומם.

החלוקה בין הטוב והרע מטשטשת

דוגמא ראשונה לסרט מסוג זה הוא "ביוולף". הסרט, העשוי באנימציה תלת ממדית מרשימה הנראית אמיתית לחלוטין ומוקרן גם בגרסא תלת ממדית בקולנוע ה- Imax בחיפה, מבוסס על יצירה משנת 700 לספירה בערך (היצירה האנגלית הקדומה ביותר שהשתמרה עד ימינו), מספר על הלוחם הגיתי ביוולף ועל מלחמתו בשד גרנדל המטיל טרור על ממלכה דנית, ובהמשך על מלחמתו באימו של גרנדל היוצאת לנקום את מות בנה ועם הדרקון אשר פיתח גם הוא חיבה להרס דנמרק.

לכאורה, עלילה זו היא דוגמא מובהקת למקרה בו הצדדים ברורים ומוגדרים היטב. ואכן, בסיפור המקורי מבהיר זאת המשורר לאורך כל היצירה – אם בשמות התואר בהם הוא בוחר ואם באינספור הנאומים השזורים לאורכה. תסריטאי הסרט, ניל גיימן ("אבק כוכבים", "סנדמן") ורוג'ר אייברי ("ספרות זולה"), בחרו בעיבודם לקרוא תיגר על חלוקה זו. החלוקה בין הטוב לרע מטשטשת. כבר בתחילת בסרט אנו לומדים על המניעים למעשיו של גרנדל. התקפותיו כבר אינן מוצגות כאקט אלימות רנדומאלי אלא כתגובה להפרעות אשר פעילויות האדם גורמות לו. גם מניעיהם של אמו ושל הדרקון מובהרים: נקמה בביוולף.



אך הטשטוש אינו מגיע רק מכיוון הצד הרע. גם אופיו של ביוולף מועמד לבחינה מחדש; גבורתו ותהילתו מבוססים בגרסת הסרט על שחצנות, שקרים והגזמות. מעשי ידיו הם אלה שמביאים במהלך הסרט לצרות הפוקדות את הממלכה הדנית אותה ירש, ובהמשך אף מסתבר כי גם המלך המקורי, הורת'גר, אחראי במעשיו לצרות אלה.

מעבר זה לעולם בעל גבולות מטושטשים בא לידי ביטוי בצורה בה שינו התסריטאים את עיצובו של העולם. ראשית, עולמו של ביוולף בשיר האפי הוא כבר עולם נוצרי – ביוולף והמלך הורת'גר מוצגים כמוגנים על ידי האל אל מול המפלצות היוצאות כנגדם. בסרט מחזירים התסריטאים את העולם לשלב שקדם לו. האלים הנורדיים הם אלה המשחקים את התפקיד הראשי בחיי הדת, האל הנוצרי – והתפיסה הדיכוטומית של העולם אותה הוא מייצג, מוצג כאל חדש אשר עדיין לא אומץ על ידי הממלכה.





השינוי הנוסף והבולט ביותר שבוצע בגרסא הקולנועית הוא התפקיד המיוחס לנשים בהתפתחות העלילה ובעיצוב העולם. בעוד שתפקיד האישה בשיר הוא משני ביותר – להלל את ביוולף ותו לא, בסרט האישה מוצגת כעוגן המוסרי של בני האדם בדמותה של המלכה החכמה שסלידתה ממעשי הורת'גר וביוולף בולטת למרות אהבתה אליהם. מודגש גם תפקודה של האישה בהצגת המורכבות של הצד המפלצתי. דמותה של אימו של גרנדל היא אולי הדמות המורכבת בסרט – מצד אחד מעשיה כמפתה שזורים בכל ומהווים גורם חשוב באסונות הפוקדים את העולם, ואילו מצד שני מודגשת עובדת היותה אם אוהבת ודואגת.

זהירות! מסר חד-משמעי

סרט נוסף אשר עוסק ביתר שאת בהגדרת הטוב והרע הוא 3:10 ליומה. הסרט מתמקד במערכת היחסים המתפתחת בין בן וויד -פושע ידוע לשמצה שנתפס ומובל אל הרכבת אשר תיקח אותו אל הכלא, לבין דן – חייל לשעבר וחוואי עני בהווה אשר מתנדב ללוות את בן וויד לרכבת תמורת פרס כספי.

לאורך כך הסרט מתעוררים סימני שאלה לגבי דמותו של וויד. התנהגותו ומעשיו אמנם עולים בקנה אחד עם תדמיתו כפושע מסוכן ואכזרי, אך משהו בהתנהגותו ובעיקר ביחסים המתחממים והולכים בינו לבין דן (אשר יושרו והיותו אדם טוב אינם מוטלים בספק) גורם לתחושה שהרוע שבו אינו מושלם.



בצורה בה משתמש הסרט בטשטוש זה בין הטוב והרע, ניכר ההבדל בגישות בהן נוקטים שני הסרטים לסוגייה. בעוד ביוולף משתמש בטשטוש על מנת להציב בפני הצופה סימני שאלה, 3:10 ליומה משתמש בטשטוש זה דווקא כדי להגביר את העוצמה בה הוא מטיח בפנינו את המסר.על אף הצדדים הטובים לכאורה בדמותו של וויד הוא מוכיח חוזר והוכח במהלך הסרט את היותו רע בבסיסו. לאורך כל הסרט הוא מבצע מעשי רצח ובגידה, והיחס ההוגן אותו הוא מציג כלפי דן מוצג כלפיו בלבד. בשלב מסוים הוא אפילו טורח ומסביר לדן במילותיו שלו עד כמה אין לטעות בו ובמה שהוא מייצג. על אף שהסרט כן מסתיים בנימת שאלה לגבי מידת ההשפעה של דן על וויד, המסר נשאר ברור – וויד הוא פושע מסוכן, אכזרי ובוגדני.