המירוץ למיליון: משהו מסריח קורה בין חביב ליצחק

המשימה האחרונה של המתחרים בקייפטאון מתרחשת בינות לערימות זבל, רק למקרה שלרגע טעיתם לחשוב שאתם צופים בסוגה עלית. המטאפורה ממשיכה עם רון שחר המספר לנו שהמִחזור הוא חובה: הוא מדבר על קייפטאון, כמובן, ולא על "המירוץ למיליון", אבל אני לא יכולה שלא לחשוב שבסרט הזה כבר היינו בעונות הקודמות, ואולי אפילו בשבוע הקודם.

לרגע אחד גובר ניחוח הדז'ה-וו על ניחוח הזבל, כשניסים ואוראל, רעבים כתמיד, או אולי בעצם מתמיד, מסתובבים עדיין בטירת התקווה הטובה ותרים אחרי המפתח שישחרר אותם זו מזה ומהמשימה, או אולי בעצם מחפשים סנדוויץ'. הם כנראה מסוחררים קצת מהגובה, הניכר בבירור מההרים המוקפים עננים שסביבם, מה שמסביר למה אלו נראים לאוראל כמו סיר קציצות בשר ברוטב שעועית שאימא שלה מכינה. לזה שהגגות הקטנים של בתי האזור נראים לאוראל כמו צלוחיות סלטים המפוזרות על השולחן כבר אין לי הסבר כי עד כמה שידוע לי רעפים הם לא מאכל מקובל בשום תפוצה. 

ניסים ואוראל מדמיינים אוכל | צילום מסך מתוך "המירוץ למיליון"

השניים מוצאים את המפתח בזריזות יחסית שמפתחת אצלם אופטימיות שווא זמנית, בעודם מדמיינים שהמשימה הבאה לא רק תהיה קלה למדי אלא גם תיגמר מהר כי מה הם עשו רע, מה. אבל אנחנו הרי כבר היינו בסרט הזה ולכן יודעים שבסצנה הבאה זה יעבור להם, מיד כשהאחים יגלו להיכן מועדות פניהם. עוצמת הריח שתוקף אותם בשנייה שהם יורדים מהאוטו ומבטם המיואש אל מול הררי הפסולת לא מותירים מקום לספק: החיים בזבל.

עוד בענייני דז'ה וו: גם במשימה הזו מנצחים סיד ואיל בקלילות, הפעם בלי לקרוא לעזרתם את חוקי הפיזיקה, והם מוצאים את הפריט המסומן בדגל המירוץ שתי דקות אחרי שנכנסו למתקן המִחזור. לשאר המתחרים אין כזה מזל ורובם מצויים בשלב זה או אחר של התמוטטות עצבים. כמו עדן ואביעד, למשל. אביעד מבואס מהמשימה שלא דורשת שום כוח או מוח, ועדן לא יכולה לשאת את הריחות והטינופת והיא גם מתעטשת בלי סוף, כנראה כי היא אלרגית להפסד. השניים כל כך מתוסכלים מחוסר התוחלת של המשימה ומההפסד המסתמן, שאם מבטים היו יכולים לשרוף, סיד ואיל כנראה היו מגיעים לנקודת הסיום כעננת אפר קטנה.

כשעדן מאבדת את זה | צילום מסך מתוך "המירוץ למיליון"

אבל לא רק עדן ואביעד מאבדים את זה בזבל. אפילו חביב ויצחק, התאומים טובי המזג, מתחילים להיפרם קצת בקצוות. לראשונה מאז תחילת המשחק אנחנו רואים את חביב מתעצבן על יצחק, כנראה בגלל ניסיונותיו הכושלים לנהל את המשימה הבאמת-אידיוטית הזאת באופן מושכל. הוא כועס, הוא צועק, הוא נוזף, ודקה אחרי שהוא מאבד את זה מול המצלמות הוא גם מוצא את הפריט המסומן בדגל המירוץ. גם זה הופך למוטיב חוזר בפרק הזה: מישהו מהמתחרים חוטף התקף זעם וייאוש, ודקה אחרי הטנטרום מוצא את הפריט עם דגל המירוץ.

חביב ויצחק. לא חברות | צילום מסך מתוך "המירוץ למיליון"

כשהתאומים יוצאים ממתקן המִחזור בפרצוף מחייך, עדן עוד מחטטת בערימות הזבל בזעם כבוש יחסית, אבל כשבן ורן יוצאים משם בדרכם אל נקודת הסיום, זה כבר יותר מדי בשבילה והיא מתפוצצת, משליכה זבל על המסוע ופורצת בבכי. לא קל. בחיי שלרגע הייתי עצובה בשביל עדן אבל זה לא החזיק מעמד מול האתנחתא הקומית בדמותה של קארין, המנסה להסביר למצלמה את מצבה של עדן הבוכייה באמצעות מונח שהמציאה ("ראיתי אותה מייררת מבכי") ואז מתקנת את הטעות עם טעות אחרת ("מרררת בבכי"), בעודי נקרעת מצחוק (סליחה, מחחחת מצחוק) מול המסך.

מייררת בבכי? אימצנו | צילום מסך מתוך "המירוץ למיליון"

אל דאגה, לא הרבה אחרי זה גם עדן ואביעד מוצאים את הפריט המסומן בדגל המירוץ. זה הזמן של ניסים להתפלף מול הררי הזבל כך שהוא יוצא בזעם ממתקן המִחזור, ואוראל אחריו, משדלת אותו לחזור. כעבור 10 דקות הוא נרגע מספיק כדי לחזור לחיפוש ומיד אחרי זה, נכון מאוד, מוצא את הפריט עם הדגל.

"פתחנו פה פער יפה", ניסים מרוצה מעצמו בדרך לנקודת הסיום. "ממי?", תוהה אוראל ובצדק, כי מחצית הזוגות הגיעו לנקודה לפני האחים. "מהקבצה ב'", עונה ניסים במה שמסתמן כאתנחתא הקומית השנייה של הערב הזה. בינתיים בהקבצה ב' העניינים יגעים למדי, אולם, כמו שאוראל אמרה, זה לא יכול להימשך לנצח, וזוג אחרי זוג עוזבים חברי הקבצה ב' את מתקן המִחזור בדרך לנקודת הסיום. כשיהודית וזוהר נותרות אחרונות במתקן, פניהן אומרות ייאוש וטנטרום קרוב, זוהר מחליטה להפוך כוס שנמצאה בזבל ואכן, הסגולה עובדת והן תכף ומיד מוצאות את הפריט עם דגל המירוץ. עכשיו הן במירוץ נגד הזמן, ובעיקר נגד כאמלה ובהירה, שהיו האחרונות לצאת מהמתקן לפניהן. 

גם אתם כבר הייתם בסרט הזה אז את ההמשך אתם יודעים: שיחת הטלפון מגיעה מתוך הבית, תאונת דרכים גורמת לפקק דווקא כשכאמלה ובהירה הכי ממהרות, ויהודית וזוהר האנדרדוגיות מנצחות. כאמלה ובהירה מגיעות אחרונות ומודחות מהמירוץ וכאמלה, כורעת תחת רגשותיה, כמעט מייררת (סליחה, מרררת) בבכי על ההפסד. כמעט הצטרפתי אליה מרוב הקלה שהפרק האינסופי הזה עומד להסתיים אבל שתינו התגברנו, תודות לבהירה שביטאה באצילות את רגשות כולנו עם המילים "חביבתי, חלאס". בפרק הבא: הזוגות נוחתים נחיתה קשה בזמביה.