המטרה: למצוא אהבה תוך שבוע

שבוע לפני ט"ו באב מוצאת את עצמה ליבי ללא בן זוג. אז היא החליטה לקחת את עצמה בידיים ולעשות הכל כדי למצוא אהבה. היום הראשון: היכרות דרך הרדיו. פרויקט מיוחד!
ט"ו באב מתקרב בצעדי ענק, ובניגוד לשנים עברו, אני נטולת בן זוג. בימים כתיקונם אני עוד זורמת עם זה ולא לוקחת את זה קשה מדי, אבל הנפש הרומנטית שלי, חנויות המתנות והפרחים (שזוהי שעתם הגדולה!) והתכנונים לחג האהבה של האנשים "הזוגיים" סביבי, גורמים לי לרצות לחגוג אותו גם השנה עם בן זוג לצדי.
חג האהבה? אני לגמרי בקטע
בניגוד אולי לרבים, אני דווקא אוהבת את חג האהבה. בין כל ים הציניות, המאבקים, המצב הכלכלי, חיי היום-יום המתישים והישחקות הקשר (שקורית למיטב הזוגות), יש יום אחד (בעצם יומיים, אם מחשיבים גם את הולנטיין), שבו עוצרים הכל וחוגגים אהבה – דביקה וקיטשית ככל שתהיה.
תמיד חגגתי את חג האהבה בצורה מקורית: הכנתי מתנות וקיבלתי בחזרה; גם מכתבים/פתקי אהבה שפיזרתי ברחבי הבית או ארוחה שהכנתי מכל הלב (גם אם היא כללה רק חביתה, סלט מושקע ועוגה – כי זה הדבר היחיד שאני יודעת לבשל). אך השנה, לצערי, אני מוצאת את עצמי לבד שבוע לפני ט"ו באב. לכן החלטתי לקחת את עצמי בידיים, להפסיק לחכות לאביר שיתחיל איתי ולשלול דרכים שונות להיכרויות רק כי "זה צריך לקרות בצורה טבעית", כי זה לא תמיד קורה כך, ופשוט לעשות מעשה.
|
|||||
לכן יצאתי למסע בן 7 ימים, שבו אזיז את עצמי, אגש לגברים מיוזמתי (אם זה לא יבוא כמובן מהצד שלהם), ובאופן כללי אעשה דברים שלא עשיתי או העזתי לעשות עד כה. אם ההיכרות הובילה לדייט, הוא יקבל ציון (ראו מסגרת) ועל פיו אחליט אם להמשיך את הקשר. והחוק? אז זהו, שבפרויקט הזה אין חוקים. טוב, בעצם חוץ משלילת סקס בדייט הראשון ולבוש פרובוקטיבי (לא כי אני נגד, פשוט כי זו לא חכמה למצוא ככה בן זוג).
קדימה! יוצאת לדרך…
הדרך החדשה שנבחרה היא היכרות דרך הרדיו. טוב, האמת היא שזה לא היה רעיון ממש שלי, אלא של אמא שלי, ומעשה שהיה כך היה: יום אחד מתקשרת אליי אמי היקרה והלחוצה בגלל שהבת שלה עוד לא התחתנה, ושואלת אותי אם אני מעוניינת להכיר מישהו. מכיוון שיש לי ניסיון בשידוכים מצד אמא שלי, עניתי "לא" בנימוס, וכך הסתיימה השיחה.
למחרת היא מתקשרת אליי שוב ואומרת: "נתתי את הטלפון שלך לבחור מקסים, אז שתדעי מראש". ציינתי בפניה את העובדה שאמרתי לה במפורש שאני-לא-מעוניינת(!), אך היא טענה בתוקף שהסכמתי. אחרי כמה דקות של כעס ומצדי, הבטחות מצידה שמדובר בבחור מקסים ומוצלח והתחמקות אלגנטית משאלתי איך הוא נראה באופן כללי, הבנתי שאין מנוס אלא לזרום עם המצב, כדי לא להביך את אמא.
באותו ערב ממש מצלצל הטלפון, על הצג מופיע מספר שאיני מכירה. עניתי. "שלום ליבי", אומר לי קול גברי מהצד השני, "קיבלתי את הטלפון שלך מאמא שלך, יש לך זמן לדבר?". עניתי שכן, וזרמתי. אחרי שהחלפנו כמה שאלות נימוסין בנוסח – בת/בן כמה את/ה, מאיפה ומה אני עושה בחיים (מידע שהנחתי שהוא כבר קיבל מאמא שלי, אבל לא נורא), הוא ציין עד כמה אמא שלי מקסימה ושהוא מאוד נהנה לדבר ולצחוק איתה. ואז עשיתי את הטעות ושאלתי אותו מאיפה הוא מכיר אותה.
|
|||||
"מה, היא לא סיפרה לך?", הוא שאל אותי, "הייתי בטוח שאת יודעת. הכרנו דרך הרדיו". אחרי שהתאוששתי מההלם שתקף אותי, הוא סיפר שמדי יום בשעה 2:00 (כן, בלילה), משודרת תכנית שבה יכולים אנשים שמחפשים אהבה לעלות לשידור, לספר על עצמם ולהשאיר פרטים בהפקה. מתברר שגם אמא שלי האזינה לתכנית הזו, והחליטה שהבחור שעלה לשידור טוב מספיק בשביל הבת שלה, ויצרה איתו קשר.
בימים כתיקונם הייתי מסיימת את השיחה באמתלה הגיונית מסוימת כמו "לא יכולה לדבר כרגע, הברווז שלי טובע באמבטיה" ולשכוח מהחוויה המוזרה הזו, אבל חוקי המשחק החדש שלי אילצו אותי לזרום עם השיחה, כי מי יודע – אולי עוד ייצא מזה משהו ויהיה לנו סיפור משעשע לספר לנכדים.
ואז המשכנו את השיחה זמן קצר והיא הסתיימה ב"טוב, אולי ניפגש עוד שבוע בערך, אני בדיוק נוסע לטייל עם חברים אז לא אהיה זמין". כשעניתי "בסדר" ידעתי שיותר לא נדבר. הסיבה היתה שהוא פשוט דיבר על אמא שלי יותר מדי זמן, וזה כבר היה קריפי מדי עבורי…
לסיכום החוויה: אמנם דייט לא יצא לי מהחוויה, אבל מוסר השכל מאוד חשוב דווקא כן: לא לצאת שוב עם מישהו שאמא שלי ממליצה לי עליו בלי לשאול קודם את השאלות המתאימות (שיוכיחו לי שהיא באמת ראתה במי מדובר ויודעת עליו דברים שהיא לא יכולה לדעת בלי להכיר אותו באמת). אה, כן, ולהקשיב לרדיו בשעה 2:00 בלילה כדי להקדים רפואה למכה…
ציון משוקלל: 5 (מתוך סולם 1-10) כי לא נעים מאמא…
ליצירת קשר עם ליבי בדוא"ל