המטבח האתיופי

יוזמה של צעירים מהעדה האתיופית הולידה ספר מתכונים
בהיותי נערה נקשרה נפשי בעדה האתיופית, לאחר ביקור שערכתי עם משפחתי בכפר גונדר, אי שם במרכז אתיופיה. היה זה לפני מבצע משה ומבצע שלמה, ואנשים בארץ עדיין לא ידעו על קיומה של הקהילה היהודית המיוחדת הזאת. מה פתאום הורים לוקחים שלושה ילדים לטיול דווקא באתיופיה? סיפור ארוך שבעקבותיו אימצה משפחתי נער אתיופי, היום אחד ממנהיגי העדה הבולטים. כיוון שמאז כל דבר הקשור לעדה האתיופית קרוב ללבי, אפשר להבין מדוע כל כך שמחתי כשראיתי את הספר "המטבח האתיופי".
סיפור הרקע של הספר מרגש. הוא נכתב כפרויקט של יזמים צעירים מקרב העדה במסגרת עמותת טספצ'ין, ששמה לה למטרה לשמר את מורשת העדה ההולכת ונכחדת. דרך הספר מקווים הכותבים לחשוף את הציבור הישראלי למטבח האתיופי ולהדק את הקשר הבין-דורי בתוך המשפחה האתיופית המורחבת. עוד לפני שמגיעים למתכונים ישנו תיאור מלבב של החיים בכפר באתיופיה, פירוט של מנהגים ומסורות וגם רשימה של תרופות סבתא. כל פרק נפתח באמירה עממית המובאת באמהרית עם תרגום לעברית, ובהחלט אפשר למצוא הרבה חוכמה באמרות הפשוטות הללו.
מרפרוף במתכונים ברור שהכותבים עשו התאמה מסוימת לבשלן הישראלי. יש מתכונים המצריכים רסק עגבניות, יין או אפונה קפואה, ותאמינו לי שלא ראיתי כל זכר להם בכפר גונדר הדל על בתי הבוץ שלו. בנוסף, בחלק מהמתכונים מוזכרים תבלינים מסתוריים כגון קורארימה, אביש וקמם. ייתכן שניתן לקנות אותם בשכונות בהן יש ריכוז של עולים מאתיופיה, אבל הם בוודאי לא נמצאים בסופר השכונתי. מי שיתעקש להתחקות אחרי התבלינים ימצא שזה מבצע לא פשוט. כיוון שבכל מקרה הם עלולים להיות זרים לחיך הישראלי, אפשר בהחלט לאלתר ולהשתמש במתכונים כבסיס בלבד.
הספר מחולק לפרקים: דגנים, עוף ובשר, דגים, ירקות, קטניות, חלב וביצים, משקאות וחטיפים. הקורא המערבי אולי יחוש בהיעדר פרק המוקדש לקינוחים, אך מתוקים כמעט ולא נכללים במטבח האתיופי. לעומת זאת, יש הרבה חריפות ופיקנטיות. המטבח האתיופי מוגדר בשער הספר כטעים, מזין ובריא. על טעם וריח אין להתווכח, אך המטבח האתיופי הפשוט והבסיסי אכן מציע תזונה מאוזנת ובריאה. המתכונים מכילים רשימה מצומצמת של מצרכים ומעט שלבי הכנה, לכן הספר ידידותי מאוד גם למי שאינו מגדיר את עצמו כבשלן מומחה. לא צריך להיות הרפתקן או נועז כדי לעשות היכרות עם המטבח האתיופי, רק קצת פתיחות והרבה תאבון.