המזוודות של לואי ויטון

הסיפור של בית לואי ויטון מתחיל ביום היפה הראשון של אביב 1835, כשלואי ויטון, נער בן 14, נצר לשושלת מכובדת של בני מעמד הפועלים (איכרים, נגרים וכובענים), עזב את ביתו הכפרי במחוז ז'ורה שבצרפת וצעד (אשכרה ברגל) אל עבר עיר הבירה פריז, בתקווה למצוא שם את פרנסתו כשוליה למסייה מרשל – יצרן תיבות המסע והאריזות הנודע. המסע, שארך כ־470 ק"מ, מעין שילוב של מסע כומתה וטיול בר מצווה, נמשך יותר משנתיים, ואחרי תלאות רבות, לינה תחת כיפת השמים ושורה ארוכה של עבודות מזדמנות, הגיע ויטון הצעיר למחוז חפצו כשהוא כבר כמעט בן 16 ועם ניסיון חיים עשיר שהיה מספיק לחמישה גלגולי חיים של בן אדם בן זמננו.

תיבת המסע הראשונה של לואי ויטון, 1906 | צילום: יח"צ

בפריז הצליח ויטון הצעיר לקנות לעצמו מהר מאוד שם של מזוודן על (מקצוע מכובד ביותר באמצע המאה ה־19 – תקופה שבה רק בני המעמדות הגבוהים יכלו להרשות לעצמם לטייל ברחבי העולם ולקחת איתם מזוודות מיוחדות שהוכנו במיוחד עבורם בהזמנה אישית). הוא הפך להיות המזוודן והאורז האישי של פטרוניתו, הקיסרית אז'ני דה מונטיז'ו, אשתו של נפוליאון השלישי, כך שכבר בתחילת דרכו הפך ויטון למי שמזוהה עם האליטה העולמית.

סיפור המסע הזה הוא שפותח את התערוכה החדשה "לואי ויטון – הפליגו, טוסו, טיילו", המוצגת במוזיאון הגרנד פאלה בפריז עד 21 בפברואר 2016. דיוקן ענקי של האב המייסד, שכמו מקבל את פני האורחים, פותח תערוכה הסוקרת יותר מ־150 שנות ייצור מזוודות של בית ויטון, שאוצרים אוליביה סייאר הצרפתי ובמאי האופרה הקנדי רוברט קרסן, הידוע בפרויקטים הגרנדיוזיים שהוא מעורב בהם (לצד בימוי אופרות ומחזות של אוסקר ווילד הוא גם יצר מופע מערב פרוע ביורו דיסני והפיק את טקס חגיגות ה־60 של פסטיבל קאן). קרסן שימש הפעם כמעצב התפאורה והמנהל האמנותי של התערוכה והוא זה שיצר את הלוק המיוחד, המהפנט משהו של הצגת הדברים. בריאיון שנערך עימו בפריז, מסביר קרסן כיצד הצליח לתאר דרך הסיפור של ויטון את ההיסטוריה של התיירות המודרנית ולשלב את רעיון התנועה והמסע בזמן, בסצנוגרפיה של התערוכה.

מתוך התערוכה "לואי ויטון – הפליגו, טוסו, טיילו" המוצגת במוזיאון הגרנד פאלה בפריז | צילום: יח"צ

"המבקרים המסתובבים בתערוכה נמצאים בתנועה מתמדת המסמלת אמצעי תחבורה. גם האובייקטים הראשונים והאחרונים בתצוגה הם מזוודות המוצבות על מעמדים מסתובבים. יש בתערוכה סוגי אווירה שונים וכולי תקווה שאנשים ייהנו מכל האובייקטים בתצוגה שהם חפצי מותרות המבוססים על צורכי היומיום".

מה הייתה נקודת המוצא שלך לעיצוב של התערוכה?

"תערוכה צריכה להיות מעין מסע שבו המבקרים מעוניינים לא רק ללמוד אלא גם לקבל השראה, שמשהו ייגע בהם. האתגר שלי אינו מתמצה בפיתוח של תמיכה ויזואלית שתתאים למה שהאוצר בחר להציג. אני גם צריך לעזור לאוצר לפתח ולהעביר את רעיונותיו ואת מחשבותיו. אוליביה הגה כבר את הפרקים השונים שייכללו בתערוכה. הפרקים נותרו ברובם בעינם, אך אני מקווה שהצלחנו ליצור מסע בעולמו של לואי ויטון, מסע שיאפשר לציבור לחלום ולשאוב השראה תוך שמירה על דיוק בכל הנוגע למוזיאוגרפיה של התערוכה".

רוברט קרסן | צילום: יח"צ

כיצד שילבת בתערוכה את רעיון החיבור בין העבר, ההווה והעתיד?

"כמה חללים בתערוכה מתאפיינים בתחושה היסטורית. מנגד, חללים אחרים הם מודרניים מאוד ועוצבו בהשראת התחושה שקיימת במוזיאון לאמנות מודרנית או בסטודיו לצילום".

התערוכה מוצגת בגרנד פאלה, אתר איקוני בפריז. מה היה האתגר המשמעותי ביותר שניצב בפניך בעבודה במבנה כזה?

"הדבר החשוב ביותר מבחינתי, הן בתערוכות והן בתיאטרון, הוא מיקוד הקשב של הקהל באמצעות יצירה של נרטיב דרמטי, באותו האופן שבו מצלמת טלוויזיה מנתבת את מוקדי הריכוז ומונעת הסחות דעת.

ה־Salon d’Honneur (טרקלין המכובדים), שבו התערוכה מוצגת, הוא חלל יוצא דופן מכיוון שהוא צר, ארוך וגבוה (יותר מ־17 מטר). בחלל גבוה כל כך הקהל עלול לאבד את הריכוז במהרה, לכן בחרתי להנמיך את התקרה, וחילקתי את החלל לכמה חללים קטנים יותר, שיוצרים רושם של התמקדות אופקית".

גברות נוסעות ברכבת עם ארגזי מסע של לואי ויטון | צילום: יח"צ

המזוודה היא האלמנט המרכזי בתערוכה. כיצד בחרתם לגשת אליה?

"אוליביה הצביע על כך שאנשים מכירים את המזוודה כחפץ, אך לא מודעים בהכרח לשימושים האפשריים בה. כדי להבין טוב יותר את האופן שבו השתמשו בעבר במזוודות, בחרנו להציג כמה מהמזוודות סגורות ואחרות פתוחות, עם בגדים ואביזרי אופנה בתוכן או בסמוך להן. בחלק המוקדש למזוודות הקלאסיות יצרנו מחווה להתמחות ההיסטורית של בית האופנה לואי ויטון ביצירת שידות, מגירות ומארזים. לכן בחרתי למקם את המזוודות על המארזים שלהן, בדומה לכנים שמציבים עליהם פסלים".

"הפליגו, טוסו, טיילו" כשמה כן היא תערוכה של מסע בים, באוויר וביבשה אבל בעיקר מסע בזמן: מארגז המסע הראשון של לואי ויטון משנת 1906 שעוצב בעיצוב מודרני ועד התיקים מהקולקציה האחרונה של ניקולא גסקייר לבית ויטון, שהם דגמים מוקטנים בהשראת אותו ארגז המסע הראשון. התערוכה עוקבת אחר התחנות השונות בהתפתחות ארגזי המסע שהפכו עם הזמן למזוודות המודרניות, והיא מתארת את התיבות המתאימות לכל אחת מהתחנות לכלי התחבורה השונים – אוניות, מכוניות, רכבות וכו'.

לשם כך נוצרה גם אווירה שונה לכל אחד מחדרי התערוכה.

"בחלק המוקדש ללקוחות ידועניות, כגון גרטה גרבו ולורן באקול, יצרנו את אווירת הזוהר של שנות ה־30 באמצעות ריפודים בצורת יהלום ונעצי פליז מצופה בכרום המצפים את פנים המזוודות של ויטון. בחלק המרכזי, המוקדש לנסיעות, נדרשנו לשלב נסיעה באוויר, בים וביבשה בחלל מוגבל. לכן מוצגת סירת מפרש גדולת ממדים, שמאחוריה מבנה של בית סירה, הממוקמים מול דיונות חול. אני מקווה שהם יעזרו ביצירה של תחושת מסע״.

מתוך התערוכה "לואי ויטון – הפליגו, טוסו, טיילו" המוצגת במוזיאון הגרנד פאלה בפריז | צילום: יח"צ

מתוך התערוכה "לואי ויטון – הפליגו, טוסו, טיילו" המוצגת במוזיאון הגרנד פאלה בפריז | צילום: יח"צ