המוח של ברלין

המוסד האקדמי באוניברסיטה החופשית של ברלין משלב בין ישן לחדש ונאמן לערכים של חיסכון באנרגיה והשתלבות עם הסביבה. פרויקט חכם

88 שיתופים | 132 צפיות

שטח כולל של הספרייה: 6,290 מ"ר
שטח כולל של המכונים הפילולוגיים: 9,260 מ"ר

בצעד נועז וחסר תקדים נוסדה ב-4 בדצמבר 1948 ברובע דאהלם בדרום-מערב הבירה הגרמנית האוניברסיטה החופשית של ברלין (Freie Universität Berlin). המוסד האקדמי הזה הוא מפעלם של סטודנטים ושל פרופסורים שהחליטו לפרוש מהאוניברסיטה הגדולה והוותיקה ביותר בגרמניה דאז, אוניברסיטת הומבולדט.

האוניברסיטה החופשית חרתה על דגלה את המוטו הלטיני "Veritas, Iustitia, Libertas" (אמת, צדק, חירות). בתחילת דרכה נתמכה האוניברסיטה על ידי בעלות הברית ותורמים נדיבים מארצות הברית. בתקופת מרד הסטודנטים בשנות ה-60 הייתה מוקד חשוב במלחמה על דמוקרטיזציה ושוויון.

כיום לומדים באוניברסיטה יותר מ-30 אלף סטודנטים. האוניברסיטה היא מוסד אקדמי מוביל וזוכה בקביעות למיקום גבוה בדרוגים של כתב העת "Times Higher Education Supplement" המדרג מוסדות אקדמיים בעולם.

ב-1997 זכה משרדו של אדריכל נורמן פוסטר במכרז לתכנון מבנה חדש לספרייה ולמכונים הפילולוגיים באוניברסיטה. המבנה היה צריך להשתלב במבנים המקיפים אותו. אותם מבנים הוקמו ב-1971 ותוכננו על ידי האדריכל האמריקאי שדרץ' וודס ברוח אדריכלות שנות ה-60 המאוחרות: מבנים מלבניים ובהם חלוקה גיאומטרית ברורה. אותם בניינים נמצאו במצב רעוע ודרשו שיפוץ יסודי.

על הפרויקט עבדו 21 אדריכלים ובראשם עמד לורד נורמן פוסטר. המבנה נועד להכיל את 11 האוספים של הספריות השונות במדעי הרוח, וכלל אמצעי תצוגה לכ-700 אלף ספרים, 636 עמדות קריאה ו-36 חדרי הרצאות. העבודה החלה ב-1999 והסתיימה ב-2007. העלות הכוללת של הפרויקט הייתה 59.3 מיליון אירו.


עמדת הלימוד. מבט מקרוב


מבט מרחוק

שימור ושחזור

המבנים המקוריים במתחם תוכננו כך שנוצרה מעין עיר אוניברסיטאית אידיאלית עם צירי תנועה, רחובות ומעברים פנימיים שאפשרו גישה נוחה למתקנים השונים, בהם מעבדות, ספריות וקפיטריות.

מבנה זה מקל על התקשורת ומעודד אותה. המבנים אינם גבוהים ולכן נשמרות פרופורציות אנושיות ולרוב יש גם צל והגנה מרוחות. פוסטר היה נחוש בדעתו לשמר את המבנה הנוכחי. הוא שמר על קווי המתאר החיצוניים, אבל שינה את החלוקה הפנימית של החדרים באופן שיתאים לדרכי הלימוד וההוראה העכשוויות. החזיתות המקוריות היו עשויות מפלדת קורטן שהייתה חביבה על אמנים ואדריכלים בשנות ה-60 וה-70 .

בחזיתות האלה הוחלפו הפאנלים הקיימים בפאנלים דומים מארד (ברונזה) שצבעם כמעט זהה למקור שתוכנן על ידי המהנדס הצרפתי הנודע ז'ן פרובה על פי עקרונות הבנייה הטרומית של לה קורבוזיה. השטיחים הישנים הוחלפו בשחזור מדויק שלהם שנעשה על ידי הספק המקורי, והאביזרים הקיימים שופצו ושוחזרו בכל מקום שהדבר התאפשר.

הגגות נבנו מחדש כ"גגות ירוקים" וכוסו בצמחיה עשירה – אמצעי אקולוגי לווסת את הטמפרטורה של המבנים ולהפחית אותה. כך גם צומצם השטח הנחוץ לצמחייה מחוץ לבניין. כמות גדולה מאד של אזבסט – חומר רעיל שנאסר לשימוש ושימש לרוב לבניית תקרות – פונתה מהבניין והוחלפה בחומרים מתאימים.


מבט ממעוף הציפור על הספרייה ועל המבנים והגנים שסביבה

המוח האנושי

התקציב שהוקצה לתכנון הספרייה הפילולוגית ולבנייתה היה כשליש מהתקציב הכולל של הפרויקט, אבל הספרייה היא ללא ספק האלמנט המרשים והבולט בו. זהו מבנה בן חמש קומות הכולל 11אוספים של הספריות השונות במדעי הרוח. צורתה המעוגלת, דמוית ביצה הנתונה במסגרת רבועה, אינה ביטוי לרעיון אסתטי-אדריכלי בלבד אלא דרך להגשים תכנון אקולוגי.

הקומות בנויות כקו גלי וכך גם שולחנות העבודה. הספרייה בנויה כפירמידה, כך שהקומה התחתונה היא בעלת השטח הגדול ביותר וככל שעולים, שטח הקומות קטן. הקווים העקומים-גליים של שולחנות העבודה תוכננו כך שמעל עקומה קעורה תהיה עקומה קמורה, וכך יש חשיפה מלאה לאוויר ולאור הבאים מהכיפה בלי שהתקרה של הקומה שמעל תחסום אותם.

מדפי הספרים נמצאים במרכז הכיפה, והאזורים האלה, שבהם השהות קצרה יחסית, חשוכים יותר. לדברי המתכננים, צורת הביצה שנבחרה מספקת חשיפה מקסימלית לנוף המרהיב של ברלין שאי אפשר שלא להשקיף עליו בעת השהות בספרייה, בזמן הישיבה ליד שולחנות העבודה או במהלך השיטוט בבניין.

בשונה ממבנים רבים אחרים המשיגים "נוף" באמצעות גובה וחריגה מקנה המידה של סביבתם, מבנה הספרייה תוכנן תוך התייחסות לפרופורציות של המבנים הקיימים. מסיבה זאת זכתה הספרייה לכינוי "המוח של ברלין" (Berlin Brain).

גם החלוקה הפנימית הבסיסית לשתי "אונות" ובהן מדפי ספרים במרכז המדרגות ודלפקי הקבלה המחלקים את החלל לשניים, יוצרת מראה המזכיר בצורתו את המוח האנושי.


מבט מלמעלה על אחד מדלפקי ההשאלה בספרייה

מזג האוויר

הספרייה מורכבת ממבנה בטון עטוף בשתי שכבות שקופות חיצוניות, וגם הרצפות מורכבות משתי שכבות עם מרווח ביניהן. כל אלה מביאים לחיסכון של כ-35 אחוזים בצריכת האנרגיה ביחס למערכת אוורור רגילה.

מעטפת ה"עור" החיצונית של הביצה מורכבת מפאנלים של אלומיניום אטום שאינו מאפשר השתקפות של קו הרקיע. לצד לוחות האלומיניום שולבו פאנלים שקופים מזכוכית שנבנו בהתאם למסלול שעושה השמש מהזריחה ועד השקיעה. כך מתאפשרת כניסה מקסימלית של אור ובשעות היום אין צורך בתאורה חשמלית. מקצת מלוחות האלומיניום נפתחים ונסגרים בהתאם לטמפרטורה בחוץ.

המעטפת הפנימית מורכבת מפאנלים עשויים מאריג סיבי זכוכית (glass fibre fabric panels) ומאלמנטים שקופים מ-ETFE, חומר פלסטי חזק ועמיד המשמש בעיקר למבנים אדריכליים מתקדמים. בין שתי השכבות יש מערכת של מוטות פלדה התומכות במבנה באמצעות יצירת קונסטרוקציה רדיאלית שבה המוטות הקצרים יוצרים מעין משולשים. הקונסטרוקציה הזאת שואבת מהרעיון של כיפה גאודזית והיא נצבעה בצבע צהוב. הצבע מדגיש את הנוכחות הנפרדת של שתי שכבות הצבועות באותו סוג של צבעוניות, והוא מוסיף אלמנט של משחק לבניין.

בימים קרים, כשהטמפרטורה יורדת לשש מעלות צלזיוס, הבניין נאטם לגמרי והופך ל"גולם". באותם ימים אוויר צח מגיע מהשטחים והמעברים שנמצאים מתחת למבנה (undercroft) וזורם כלפי מעלה במערכת תרמית-מבודדת ולכן אינו מקרר את הבניין. בשאר הזמן מקצת הפאנלים פתוחים ומסייעים בוויסות הטמפרטורה ובכניסת חום מבחוץ, מכיוון שגם בקיץ הטמפרטורה הממוצעת בעיר אינה עולה לרוב על 24 מעלות. פתרון זה מתאים לאזורים קרירים, להבדיל מאזורי אקלים חמים שבהם תכנון "חכם" יתמקד באמצעי קירור חוסכי אנרגיה.


הספרייה והמבנים הסמוכים בשעות הערב

נראה שמעל לכל בולט בפרויקט השילוב בין חדשנות לשמירה על הקיים באופן נעים והרמוני. אפשר לזהות זאת כאשר מסתכלים על החיבורים ועל המעברים בין החלקים השונים, כשאת העיצוב העתידני והמתוחכם ממתנת הצמחייה הפשוטה והלא מעובדת בחוץ, ולצבעוניות המונוכרומטית של גוני לבן-שחור-אפור נוספו גוני אדום וצהוב.

ייתכן כי זה אינו הפרויקט הגדול או המפורסם ביותר שתכנן נורמן פוסטר, אבל יש לו משמעות מיוחדת כמבנה באוניברסיטה שלקחה חלק אמיץ ונועז בשיקום ערכי התרבות ההומנית בארצה.

מכיוון שהוא נאמן לערכים האלה של שיקום העבר והטענתו בערכים חדשים של חיסכון באנרגיה והשתלבות בסביבה הוא מצטרף אל פרויקט מרשים נוסף שתכנן פוסטר בברלין – כיפת הזכוכית של הרייכסטאג.

ייתכן שיש משהו סמלי או אירוני בכך שהנער שגדל באנגליה בתקופה שבה הופגזה בידי הכוחות הגרמניים נבחר לתרום לשיקום ולבנייה המחודשת, קודם בלונדון ועכשיו גם בברלין.

צילומים: Reinhard Gorner Nigel Young (Foster Partners), Rudi Meisel