המהפכה התעשייתית של מקסיקו

העיצוב התעשייתי במקסיקו הוא כבן ארבעים שנה, אך צמיחתו האטית נובעת בעיקר בשל המצב הכלכלי במדינה המתבטא בעלויות גבוהות של חומרי גלם, מה שהופך את יבוא הסחורות למדינה לאפשרות מועדפת. אולם בשנים האחרונות מסתמנת מגמה של שינוי בתחום הזה. הסיקור התקשורתי העולמי הנרחב של כל תחום העיצוב, יחד עם העלייה בחשיבותו של הנושא בחיי היומיום, מביאים חברות להשקיע בו סכומים נכבדים, מתוך כוונה להפכו לתחום מתפתח במקסיקו.

מקסיקו היא מדינה בעלת מורשת של אמנות, צבעים עזים וריחות. עבודות החמר, העץ וציורי הקיר (המוראלים) המפורסמים מציעים הצצה לתרבות המקומית ולעבר המפואר. אולם, כאשר באים לסקור את ההיסטוריה של העיצוב התעשייתי במדינה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שכולו יובא למעשה מאירופה, ומבוסס ברובו הגדול על אסכולת הבאוהאוס. המעצבים המקסיקנים מושפעים כיום גם מארה"ב, שכנתם מצפון, ומשלבים בעבודתם אלמנטים רבים משתי היבשות.

מקסיקו נמצאת בצד הדרום-מערבי של צפון אמריקה. במזרח היא גובלת באוקיינוס השקט ובמערב במפרץ מקסיקו והים הקריבי.



במשך כ-3,000 שנים התקיימו במקסיקו כמה מן התרבויות האינדיאניות המפותחות ביותר, בין השאר המאיה והאצטקים. האנשים הראשונים שיישבו את מקסיקו הגיעו לכאן כנראה 20 אלף שנה לפני קולומבוס, וצאצאיהם יסדו שורה של תרבויות מפותחות ששגשגו בשנים 1200 לפנה"ס עד 1521 לספירה.

בשנת 1810, בעקבות פלישתו של נפוליון לספרד (1808) והיחלשות הספרדים, הכריזה מקסיקו על עצמאות. ההכרזה הביאה למלחמה (מלחמת העצמאות של מקסיקו) שנמשכה עד 1821, שבה הוכרזה מקסיקו כאימפריה. מדינות מרכז אמריקה שלא הצטרפו אליה הביאו לנפילתה ולהכרזה על הקמת הרפובליקה המקסיקנית. בשנת 1910 התחוללה מהפכה שהפילה את שלטון העריצות של פורפיריו דיאס. זו פתחה חזרה את הדלת לאמנים המקסיקנים ששבו למולדתם מהגלות.



ב-1922, עם שובם של דייגו ריברה מצרפת ושל סיקירוס מאיטליה, שם רכשו טכניקות של הציור האירופאי המודרני, הוקם סינדיקט הציירים והפסלים שמטרתו הייתה יצירת אמנות חיונית, ששורשיה נעוצים במסורת ובחיים המקסיקניים.

המעצבים הראשונים הגיעו למקסיקו ולשאר ארצות דרום אמריקה מאירופה והביאו יחד איתם את אסכולת הבאוהאוס. ראשיתו של העיצוב התעשייתי במדינה התבטא בייצור מוצרי צריכה שנשענו בעיקר על משאבי הטבע, שכן ציוד תעשייתי ומכונות לא היו בנמצא. את כל השאר ייבאו למדינה. למרות שקברניטי מקסיקו הבינו את הצורך וחשיבותו הרבה של העיצוב התעשייתי, הם לא יכלו להתגבר על הקשיים שניצבו בפניהם בתחום הכלכלי והמדיני, ולכן החלו בהקמת מוסדות וסוכנויות שתפקידם היה עידוד מקצוע העיצוב.

האדריכל הנודע אלברטו סאטו, מצא כי קיימים שלושה שלבים המאפיינים את התפתחות העיצוב במדינות הלטיניות: השלב הראשון חל בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 והוא מסמל את תחילתו של העיצוב התעשייתי, בעיקר בזכות עבודתם של אמנים מסורתיים אשר יצרו כלים לשימוש יומיומי. מוצרים תעשייתיים למחצה החלו להופיע בתערוכות שונות שנערכו בבירות העולם ואלה הביאו כפועל יוצא לפריחתם של ירידי אמנות ועיצוב גדולים ביבשת הדרום אמריקאית.



פלישת האוונגרד האירופי

פריחתו של תחום העיצוב הביאה לייסודם של מוסדות ובתי ספר לאמנות ולתחילת תהליך הפיכתו של העיצוב התעשייתי למקצוע שדרש הכשרת אנשי מקצוע ומומחים. השלב השני החל לאחר 1930, עם "פלישתו" של האוונגרד האירופי ליבשת. בתקופה זו זכו מדינות דרום אמריקה לביקורים תכופים של גדולי המעצבים והאמנים של התקופה, כמו לה קורבוזיה ודומיו, ועצם הגעתם לאזור סימלה את הכרתם בתחום המתחדש והערכתם אליו.

בשנת 1930 הוקמה הפקולטה הראשונה לאמנויות ביבשת, כאשר תכנית הלימודים שלה נשענת בעיקר על הקורסים שנלמדו בבאוהאוס. בשנת 1941 הכריז המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק על תחרות עיצוב בשם "עיצוב אורגני", שבה הוקצה מקום מיוחד למעצבים מהיבשת הלטינית מתוך כוונה לסקור את אפשרויות הייצור והחומרים המקומיים.

מתוך החוסר המוחלט של תרבות העיצוב במדינה, יחד עם המחיר הזול מאוד של מוצרי הצריכה היומיומיים, החל המאבק להכנסת נושא העיצוב לתודעת הציבורית, כאשר הכוונה היא להפוך את המוצרים המעוצבים לצורך ממשי וחיוני בחיי היומיום.



מי שנחשבה לחלוצה של תחום העיצוב התעשייתי במקסיקו הייתה קלרה פורסט דומס, ילידת קובה, שלמדה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק והשלימה את השכלתה בסורבון בפריז. דומס הרצתה בנושא העיצוב התעשייתי ואף ארגנה את התערוכה הראשונה בתחום זה במקסיקו בשנת 1952.

השלב השלישי בהתפתחות העיצוב התרחש בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת. הוא בא ידי ביטוי באופן שבו כלכלות המדינות הדרום אמריקאיות החלו לכוון את עצמן לעבר פיתוח תעשייתי שגולת הכותרת שלו הייתה הגדרת תחום העיצוב כחלק בלתי נפרד ממנו.

המעצב המקסיקני אלברטו וילאריל, מציין כי מקצוע העיצוב התעשייתי צמח אמנם מהמהפכה התעשייתית, אך הוא מתעלה היום מעל "הסטיגמה התעשייתית" והופך לכלי המספק פתרון מיידי לצורכי הציבור שאין לו גישה לעולם התעשייתי ומנסה להתאים את עצמו לתקופה. "למעצבים יש דרך אופטימית להתבונן על העולם", הוא אומר, "ויש להם כיום כוח רב לחולל שינוי. בדרך כלל הצורך במוצר מסוים נולד מצורך חברתי, אך למרבה הצער הצרכים הללו אינם נענים תמיד בדרך המכבדת את הסביבה. ולכן כל מה שאנו מעצבים צריך לקחת בחשבון שלושה אלמנטים: חברה, כלכלה וסביבה.



"לעתים אנו נוכחים לדעת שהפתרון הטוב ביותר לבעיה מסוימת אינו מוצר ספציפי, אלא שינוי הדרך שבה אנו פועלים", הוא אומר. "לדוגמה: אנשים משקיעים מאמצים וכסף רב בחיפושים אחר מערכות מיזוג אוויר ידידותיות לסביבה, אבל בעצם כל מה שצריך לעשות לפעמים הוא פשוט לפתוח חלון ולתת לאוויר הצח להיכנס".



וילאריל סבור כי תפקידו של המעצב הוא להשתמש בעיצוב ככלי לקידום תרבות וקידמה. לדבריו, אם תאומץ גישה זו העיצוב יתעלה מעל לתעשייה ויהיה זרז אמיתי לשיפור העולם שבו אנו חיים.

קרלוס מורנו גרסיה, מעצב מוצר מחברת something המקסיקנית, אומר כי העתיד מתחיל להיראות "ורוד" יותר, בעיקר משום שמוסדות אקדמיים ואחרים המכשירים את מעצבי העתיד במדינה מייחסים חשיבות רבה ליציאתם לשוק של אנשי מקצוע רחבי אופקים.



מסיבה הזו הם משקיעים מאמצים ואמצעים על מנת להפוך את הכשרתם למקצועית ולראויה, כדי להשתלב בסצנת העיצוב העולמית. ולמרות העובדה שאין כרגע קו עיצובי טהור שיכול להיקרא "עיצוב מקסיקני", סבור גרסיה כי ישנם מספר אספקטים בולטים המשפיעים עליו, כמו המורשת של האדריכל הנודע לואיס באראגן, אשר ידע לשלב בצורה מתוחכמת בין האדריכלות המודרנית לסגנון המקסיקני המסורתי שופע הצבעוניות החמה, והשפעותיה של ההיסטוריה הפרה היספנית הכוללת את תרבויות המאיה והאצטקים, שהשפעתן ניכרת עד היום בעיקר בתחום עיצוב המוצר, הריהוט והתכשיטים.

בתכנית החומש הלאומית שהציגה ממשלת מקסיקו לשנים 2007-2012, הוזכר תחום העיצוב לראשונה כגורם מפתח בהתפתחות הכלכלית של חמישים השנה האחרונות, וזו ההכרה שלה ציפו אלה שחלמו ולחמו להכנסת הנושא למדינתם.

 

מתוך: מגזין נישה

לעשיית מנוי, לקבלת מגזין מתנה