4 מתוך 5 מועדוני החשפנות בתל אביב נסגרו תוך שנה בזכות פירצה שנמצאה בחוק

עיריית תל אביב קוראת למשרד המשפטים: אל תשאירו אותנו לבד במאבק במועדוני החשפנות. במכתב שנשלח בחודש יולי ונחתם על ידי סגנית ראש העיר, חן אריאלי, פנתה העירייה לשר המשפטים, גדעון סער, בבקשה לשינוי חוק העונשין כך שיכלול התייחסות למועדוני חשפנות לראשונה בתולדות חוקי המדינה. בעוד שכיום בחוק הישראלי קיימים איסורים רבים הקשורים בזנות, חשפנות כלל אינה מוזכרת בחוק. "המחוקק הראשי אסר את כל התעשייה סביב זנות אבל לא התייחס לתעשייה סביב חשפנות. החזקת מקום לשם זנות, סרסרות, חיים על רווחיה של זונה, שידול לזנות – כל זה אסור, אבל כל מה שקשור לחשפנות מותר", מסבירה אפרת מייקין-כנפו, יועצת ראש העיר לענייני מגדר.

עוד מסבירים בעירייה כי יש בסיס משפטי וחברתי לראות בחשפנות ובזנות תופעות מקבילות, וכי ההבדל הקיצוני ביחסו של המחוקק לתופעות אלו אינו מוצדק. "לתעשיית הזנות והחשפנות היבטים חופפים רבים, ובכלל זה הכספים שמתגלגלים בהן על חשבון הנשים המוצגות ככלי לסיפוק צרכי הלקוחות, הקלון החברתי המוטל על הנשים המספקות את השירות, החומרים הנרקוטיים ומנגנוני הניתוק הרגשי המופעלים על ידי הנשים כדי לאלחש את עוצמת הפגיעה וכן העובדה שרבות מהן נקלעו לעיסוקים אלה בשל ניצול מיני בעברן", כך נטען במכתב.

יצירת מדיניות שתקשה על פעילות מועדוני החשפנות דרשה אקרובטיקה ביורוקרטית. בהיעדר חקיקה ברמת המדינה, העירייה נדרשה להמציא דרכים יצירתיות לפעול, שיהיו במסגרת סמכותה החוקית

כבר לפני מספר חודשים החליטה העירייה להרים את הכפפה ולקדם שינוי חקיקה בנוגע למועדוני חשפנות, כחלק מעדכון מדיניות גורף שאימצה ב-2020. נציגות העירייה מקוות כי הפעם יזכו לשיתוף הפעולה של משרד המשפטים, לאחר שמכתב דומה שנשלח בנובמבר האחרון לשר המשפטים הקודם אבי ניסנקורן לא הוביל לקידום חקיקה חדשה. במכתב מסבירה העירייה כי בהעדר חקיקה משפטית מרחב הפעולה שלה מוגבל, ולכן במשך שנים רבות היא נאלצה להעניק רישוי עסק למועדוני חשפנות, בין אם רצתה שיפעלו בתחומיה ובין אם לאו.

עמדתה של העירייה מבוססת על מסמך מדיניות שגיבשה מייקין-כנפו, שבו מוצגות ראיות לכך שמופעי החשפנות המתרחשים בקדמת המועדון משמשים במרבית המקרים ככסות חוקית למעשי הזנות האסורים המתרחשים בחדרים האחוריים או במבנים סמוכים, ומזינים תעשיית זנות הצומחת בצדם. המסמך מתאר את מועדוני החשפנות כקרקע פורייה לניצול בוטה ולהחפצת נשים, להטרדות ותקיפות מיניות ולסחר בבני אדם. בין השאר, מובאת בו עדות מצמררת של זנאים, באי המועדונים, המדגישה את הקשרים בין תחום החשפנות לעולם הזנות. "נראה לי מחרמן ביותר להיכנס לחדר אחרי שראיתי את הסחורה היטב רוקדת ועכשיו היא רק שלי", כותב אחד. "החדרים במועדוני החשפנות מבוססים על הרעיון שבשלב מסוים החרמנות נוזלת לך מהאוזניים ואתה מוכן לשלם המון כסף… וכל זה בכדי לזכות לראות בחורה בעירום מלא ומקרוב סוף סוף ולהשפריץ… הייתי פעמיים, בשני מקרים שונים, עם בנות בחדר פרטי. יש נגיעות, יש חירמונים, הייתה אפילו 'מציצה מקונדמת' והייתה עבודת יד. הכול נעשה על כורסה ולא על מיטה תוך פחות מעשר דקות, כי יש עוד הרבה לקוחות במועדון".

"העול נופל עלינו". אפרת מייקין-כנפו | צילום: כפיר זיו

המכתב מהווה צעד נוסף במהלך נרחב יותר שמקדמת עיריית תל אביב נגד פעילות מועדוני חשפנות בתחומה. במסגרת המאבק החילה העירייה מדיניות חדשה שנכנסה לתוקף בספטמבר 2020. מאז נסגרו ארבעה מתוך חמישה מועדוני חשפנות שפעלו בעיר, המפורסם בהם הוא מועדון הפוסיקט שפעל בכיכר אתרים. לדברי מייקין-כנפו, יצירת מדיניות שתקשה על פעילות מועדוני החשפנות דרשה אקרובטיקה ביורוקרטית. בהיעדר חקיקה ברמת המדינה, העירייה נדרשה להמציא דרכים יצירתיות לפעול, שיהיו במסגרת סמכותה החוקית. "העול נופל עלינו ואנחנו מנסים לפעול כנגד המועדונים בכלים שיש לנו, אבל זה לא מדויק ויעיל כמו חקיקה". לבסוף, לאחר שנות סטטוס קוו ארוכות, נמצא הצינור הביורוקרטי הנחוץ. כך קרה שבחזית המאבק במועדוני החשפנות ניצבת דווקא ועדת המשנה לתכנון ובנייה.

לפי החוק, מועדוני החשפנות מוכרחים לפנות לוועדת התכנון ולבקש אישור לשימוש חורג – היתר לקיים במבנה פעילות שונה מזו שמוגדרת בתוכנית המתאר העירונית. מייקין-כנפו ושותפתה למהלך איילת וסרמן, מנהלת אגף רישוי עסקים, עשו שימוש במנגנון הזה לטובת המטרה שלהן, וקידמו בוועדת התכנון מסמך מדיניות שיאפשר לוועדה לדחות את הבקשות של מועדוני החשפנות. "לכל היתר לשימוש חורג יש תוקף, וצריך לפנות לוועדה מעת לעת כדי לחדשו. מסמך המדיניות שניסחנו מהווה כלי עזר לוועדה שדנה בבקשות הללו, ומשמש תשתית לסירוב", מסבירה וסרמן. "החוק רואה את הרשות המקומית כמתוות דרך, ויש לה זכות שלא לאשר שימוש חורג כאשר הוא אינו עולה בקנה אחד עם ערכי העיר. במקרה הזה, מועדוני החשפנות מפרים ערך כבוד האדם והחתירה לשוויון מגדרי".

וסרמן מדווחת כי מאז שינוי המדיניות בספטמבר לא הוגשו בקשות חדשות לפתיחת מועדוני חשפנות בתל אביב. "אנחנו מתחילות להרגיש את השינוי. כיום פועל רק מועדון אחד בכל העיר. ארבעה אחרים נסגרו, חלקם משום שהמשטרה לא אישרה את פעילותם וחלק בשל אי חידוש רישיון בוועדה".

החיים שאחרי: מענה לחשפניות שנותרו ללא עבודה

וסרמן ומייקין-כנפו מדגישות כי הקפידו לקדם את סגירת מועדוני החשפנות רק במקביל להצעת פתרונות לנשים שיאבדו את מקור פרנסתן בעקבותיה. הגוף העירוני המופקד על הנושא הוא פרויקט סלעית (סיוע לנשים במעגל הזנות) שהוקם כחלק מתכנית לאומית למיגור הזנות תוך מתן מענה טיפולי הולם לנשים הלכודות בה. הפרויקט ממומן על ידי משרד הרווחה ועיריית תל-אביב יפו, ומציע לנשים במעגל הזנות בפרט ובתעשיית המין בכלל סיוע כלכלי, נפשי ותעסוקתי.

"בשנה וחצי האחרונות קרו במקביל כמה תהליכים שצמצמו את צריכת הזנות לסוגיה. חוק איסור צריכת זנות נכנס לתוקף יחד עם משבר הקורונה ושינוי מדיניות העירייה", אומרת נעמה זאבי-ריבלין, מנהלת סלעית. "התהליכים האלו מאוד הצרו את זירות הזנות וצמצמו את ההגעה של גברים אליהן. למעשה, עוד לפני כניסת החוק, לדיבור עליו כבר היה אפקט בשטח. קשה לדעת מה השפיע על מה, אך בוודאות חזינו בירידה בצריכת זנות לסוגיה. עם זאת, בגלל שהמועדונים היו סגורים, והנשים הבינו שהם לא ייפתחו מחדש, נשמטה להן הקרקע מתחת לרגליים באוושה אחת. בהיעדר תנאים סוציאליים שמקנים זכויות לתשלומי חל"ת וביטוח לאומי, רבות מצאו את עצמן ללא כל אפשרות להתקיים. נשים שעבדו כחשפניות במועדונים פנו בכעס גדול לעירייה, וזה מאוד מובן".

"עם סגירת מועדוני החשפנות לנשים שעבדו בהם נשמטה הקרקע מתחת לרגליים. בהיעדר תנאים סוציאליים שמקנים זכויות לתשלומי חל"ת וביטוח לאומי, רבות מצאו את עצמן ללא כל אפשרות להתקיים"

זאבי-ריבלין מעידה כי סגירת המועדונים שימשה גשר ליצירת קשר עם נשים רבות שלא פנו לסלעית קודם לכן. "הצורך הראשון של הנשים שפנו אלינו היה קיומי, כלכלי, ואנחנו הדגשנו כי אנו פתוחות להציע עזרה לכל אישה, גם אם מבחינתה זנות זה המקצוע הנבחר ואין לה כוונה לצאת מהעולם הזה", אומרת זאבי ריבלין. "נתנו להן עזרה ראשונה כלכלית. למשל, במיצוי זכויות. בעקבות החוק החדש כל אישה זכאית לסל גמיש של 10,000 ש"ח בשנה. במקביל עזרנו בקבלת מענקים כספיים מקרנות, תווים לרכישת מזון וסלי מזון".

מתחילות להרגיש את השינוי. מועדון הפוסיקט בתל אביב, לפני שנסגר | צילום: shutterstock

"הרבה פעמים בזכות העזרה האינסטרומנטלית נוצר קשר, ואז נשים מתחילות לחשוב על אפשרויות נוספות עבור עצמן", היא מסבירה. "חלק מהנשים שפנו קיבלו את ההצעה להשתלב בטיפול וחלק גם נרשמו לקורסים והכשרות מקצועיות. סגירה של זירת הזנות היא משהו שסוגר עליהן מצד אחד, ופותח אפשרויות מצד אחר. מניסיון העבר אנחנו יודעות שלעיתים קשר שנוצר סביב סיוע כלכלי מאפשר יצירת קשר טיפולי ולעיתים גם פותח אופציות אמיתיות לצאת מהעולם הזנות".

כגוף שפוגש את הנשים ושומע כיצד סגירת מועדונים יכולה לפגוע בהן, מה עמדתכן ביחס למדיניות העירייה?
"מניסיון של 13 שנה אנחנו יודעים שהמדרון הוא חלקלק מאוד ושההבדל בין חשפנות לזנות הוא דק. העמדה שלנו היא שהימצאות לאורך זמן במרחבים של זנות היא הרסנית לנפש, ושרוב הנשים באמת סובלות. בקרב רובן ישנה עדות להשלכות נפשיות קשות לאורך שנים אחר כך. רוב הנשים שמגיעות אלינו שהתחילו כחשפניות מדברות על פגיעה אנושה גם מהתקופה הזו. אנו מכבדות כל חוויה, גם של נשים שמרגישות שהעולם הזה לא פוגע בהן, אבל במדיניות תמיד מכוונים להיטיב עם הרוב".

לפעמים החשש הוא שמהלך כזה יצור מצב שדברים נעשים בהיחבא בתנאים פחות טובים ועם פחות פיקוח. מה אתן מצפות שיקרה בעקבות סגירת המועדונים?
"איזה פיקוח יש היום שיכול לעזור לנשים? מועדוני חשפנות זו לכאורה העסקה, אבל בפועל אין להן שום תנאים, הן לא חתומות על חוזה ולא מקבלות זכויות סוציאליות. הכל כסף בשחור. לראייה, במשבר הקורונה הנשים שהגיעו אלינו לא היו זכאיות להבטחת הכנסה וחל"ת. בנוסף, גם במדינות שיש פיקוח לכאורה, כמו בהולנד, הוא לא באמת מצליח להיטיב עם הנשים. הולנד נמצאת ברשימה השחורה של סחר בבני אדם, והם צמצמו את רובע החלונות האדומים ב-70% בשנים האחרונות, ובגרמניה מעידים ש95% מהעובדות הגיעו ממדינות עניות ללא אמצעים. פיקוח הוא אשליה שנותנת מעטפת נקייה יותר ותו לא".

>> היא ניהלה את אגף עברייני המין בבית הסוהר. עכשיו היא מחבקת את הקורבנות