עכשיו זה רשמי: נשים בישראל הן סוג ב' – וזו הסיבה

מרדכי דוד קיבל מחיאות כפיים בכנסת?! לא לא, מור. תחזירי את הנוירונים שלך במוח לנושא שבשבילו התכנסת למקלדת עם קפה וקרמבו: יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים. אביעד גליקמן מקבל חקירה באזהרה? שוב מירי רגב טסה?! נו, מור!  די כבר!

>> הצביעות חוגגת: ברור שהדר מוכתר הוטרדה, אבל זה לא באמת הסיפור פה

יש לך נושא. תתרכזי. נשים. נרצחות. אלימות. גברים. בכל מקום. גברים בכל מקום! מממ תכלס לא רק, כי רגב אישה הרי. אוקיי, עכשיו אני אפילו עוד יותר עצבנית. תגידו, איך אפשר להתרכז?  איך אפשר לבחור ממה להתעצבן עכשיו? איך אפשר לפלס דרך או שבילון קטנטן ביער הספינים כדי לגבש מחשבה קוהרנטית אחת? עוד פיגוע, עוד ירי ברחובות, עוד חוק שלא יעבור בג"צ אבל יעבור דרך האוזניים של "הצל" וישמח אותו בלב ובלייקים, עוד הסתה של ינון מגל, עוד שנאה לחטופים שחזרו ושלל קללות על הרופאים שהודיעו שלא מוכנים לתת זריקה בעונש מוות שדורשים פה, עוד כותרת ועוד כותרת. 

למה לי פוליטיקה על הגב

שכחתי לציין, כמובן שאף אחת מהכותרות היא לא משהו טוב או פרודוקטיבי שהממשלה עושה רחמנא ליצלן. למעשה, הזמנים היחידים שבהם אני רגועה, הם כשהכנסת בפגרה. אם אמרתן לעצמכן, "שיט, רציתי לקרוא טור על מניעת אלימות נגד נשים וקיבלתי עוד טור נגד הממשלה", אז שנייה לפני סגירת הדפדפן – אני רוצה רגע לומר משהו שלמדתי בגיל מאוחר יחסית, כשנפתחו לי הצ'אקרות שהראו לי בכמה דברים אני יכולה להידפק כאישה כשהחוק לא לצידי: הכל פוליטי. 

נשים זה פשוט עוד סעיף. עוד סעיף בתקציב (שאמור לעבור שבוע הבא!). מעולם לא חשבתי שמה שיגדיר אותי כאישה זו הפוליטיקה. יותר חשבתי שזה לכיוון "תתרחקו ממני אני עומדת לקבל מחזור!" או "למה אני היחידה בזוגיות שרואה שהסבון במקלחת נגמר, ובמה השתמשת בינתיים למען השם?".

בתכלס, השם הוא זה שסיבך אותנו בכל זה. כי בעולם שבו אנחנו חוטפות כאפות מכל הצדדים: אפליה בתעסוקה, הורות לא שוויונית, אלימות מינית או "רגילה" ומה לא, אנחנו צריכות להתמודד עם הממשלה שלנו, שמחליטה להשחיל דת בכל מסגרת ושירות ציבורי שאנחנו מקבלות, ועכשיו גם רוצה שבית הדין הרבני יחליט עלינו בעת גירושים, כמו בית משפט רגיל. הו תודה רבה לך מר רב, את פסק הדין שלי אני אקח ממישהו עם לפחות 12 שנות לימוד (של מקצוע ליבה). 

"בעולם שבו אנחנו חוטפות כאפות מכל הצדדים: אפליה בתעסוקה, הורות לא שוויונית, אלימות מינית או 'רגילה' ומה לא, אנחנו צריכות להתמודד עם הממשלה שלנו"

 

חייהן של נשים שנמצאות כרגע בבתים הרוסים ומפורקים, אלימים או מאיימים תלויים בכסף. בחוקים. בקיצור – בפוליטיקה. מהות הפוליטיקה היא בן גביר. ומאי גולן. וסמוטריץ', והמערב הפרוע הזה שנקרא "כנסת ישראל" – שהדבר האחרון שמעניין אותה – זה נשים. כלומר, מעניין אותם נשים *רק אם הן לא צנועות מספיק*. בשבוע שעבר "השדולה למען האשה החרדית והדתית" בכנסת, בראשות חברת הכנסת לימור סון הר־מלך, קיימה דיון על "שמירת נגיעה עד החתונה". השורה התחתונה: הן רוצות לעודד נשים חילוניות לשמור על התחתונים, להתחיל לשמור נגיעה ולדעת לומר "לא". אז הנה. ביום הסימבולי הזה (שזה בתכל'ס סתם יום אחד רגיל מבין 365 שבו כל אישה יכולה להירצח ואף אחד לא יעשה כלום כדי למנוע את הבאה בתור) – אני רוצה לומר לכן – בואו נגיד "לא". 

לא לממשלה חסרת יכולת שנכנסת לנו להלבשה התחתונה. לא לחנך את הילדות שלך לוותר על זכות ההצבעה שלהן או על מה שהן באמת רוצות לעשות, לא להצביע למי ששולל ממך את הזכות להיבחר למפלגה או לשבת באוטובוס איפה שאת רוצה ולגעת במי שאת רוצה. ובעיקר,  אין ברירה – זה מתיש – אבל לא לוותר. 

לכאורה המלחמה כמעט ונגמרה (אולי, לכו תדעו) אבל המלחמה שלנו כנשים, רק התחילה. ואחרי כל מה שכתבתי ולמרות שאני יודעת שזה ספינים, אני עדיין מתחרפנת ממה שקורה כאן. כנראה שמירי רגב תטוס מחר שוב על חשבוני ואיך, איך לעזאזל המדינה הזאת מעריצה את מרדכי דוד, מצית מורשע, בחור שהציק פעם לתנינים בספארי (גוגל איט) ושעכשיו קפץ כיתה ועבר להציק גם לשמאלנים. 

בזמן כתיבת טור זה, ערב יום המאבק באלימות נגד נשים, עוד אישה כבר לא הייתה בין החיים. סבאח אבו אלקיעאן, בת ה-20 נורתה למוות בשרון, חודשיים אחרי שהתחתנה. שבועיים קודם לכן, נרצחה ביריות תהליל עמאר בת ה-28 מכפר קאסם. 35 נשים נרצחו ב-2025 על רקע מגדרי, בעשור האחרון נרצחו למעלה מ-300 נשים. המערב הפרוע – כבר אמרנו?