חוג קרוספיט חדש יכין את הילדים שלכם לכיתה א'

לכתוב את השם שלי על פיסת בריסטול בצורת עיפרון ולהניח אותה על השולחן שלי בכיתה אליה נכנסתי לראשונה 3 דקות קודם, זו הייתה ההכנה שלי לכיתה א'. אני לא אומרת, זה היה עיפרון גזור היטב ומקושט להפליא והשם שלי היה כתוב עליו יפה מאוד, אבל בזה הסתכם העניין. אבל הזמנים, כמו שהם תמיד עושים, השתנו, ולשלוח היום ילד לכיתה א' בלי סדנת הכנה או קורס מכין או חוג מוכנות זו כמעט עילה לפנייה למועצה לשלום הילד. זה כבר לא טרנד חדש או מוזר, אלא כמעט נורמה שהתמקמה לה בשלווה בתפר שבין סדנת יוגה לתינוקות ושיעורי ריתמוזיקה לפעוטות לבין חוגי נוער שוחר מדע. 

בתור אימא לשלושה ילדים בגילאי בית ספר אני די רגילה לטרללת היוזמות העסקיות שמבקשות להכין את צאצאינו לכל אירוע והתרחשות בחייהם (כמו נגיד, חוג מחשבים שהבטיח להכין את הבת שלי ל-8200. הילדה, אגב, עולה לכיתה ג'), כך שבהשוואה, הכנה לכיתה א' ממוקמת בחלק הסביר יותר של הספקטרום הזה. ועדיין, כששמעתי על החוג החדש שמכין ילדים לכיתה א' באמצעות אימון קרוספיט קצת הרמתי גבה. כלומר, כבר שמעתי על חוגי הכנה לכיתה א' שמבטיחים לפתח אצל הילדים אסטרטגיות לימודיות או להקנות להם מיומנויות קוגניטיביות או לצייד אותם בארגז כלים חינוכי או לספק להם קלמר דידקטי (אוקיי, את האחרון המצאתי, אבל כל השאר אמיתיים לגמרי), אבל איך חוג ספורט קשור לכל הפדגוגיה הזו?

קרוספיט כהכנה לכיתה א' | צילום: יח"צ

.

גם ספורט וגם הכנה רגשית

"זה לא רק חוג ספורט", מסביר יפתח שוע, מאמן ובעלים של מכון קרוספיט שגם מפעיל את החוג. "זה שילוב מובנה של קרוספיט עם הכנה רגשית לכיתה א'". על הערך המוסף הזה, שמעולם לא חשבתם שתוכלו לקבל בחדר כושר, אחראית שירלי אגמי-תורג'מן, מומחית לפיתוח חוסן נפשי של ילדים ושותפתו של שוע להפעלת החוג. "אנחנו מתמקדים בהעצמה רגשית וזיהוי חוזקות", אומרת אגמי-תורג'מן, "כשהמטרה שלנו היא שהילד יידע להביע את הרגשות שלו ולעבד אותם, ויעשה שימוש בכלים שהוא מקבל בחוג לטובת התמודדות בריאה עם קשיים ותסכולים שצפויים לצוץ בנקודת מעבר משמעותית כל כך כמו כיתה א'".

שירלי אגמי-תורג'מן | צילום: קרנית יהב-רק וגולן סויסה

החוג מתקיים בתדירות של פעם בשבוע כאשר כל מפגש נמשך שעה ורבע: חלקו הראשון של המפגש מוקדש לשיחה קצרה שאגמי-תורג'מן מנהלת עם הילדים, ובה הם מדברים על התמודדויות רגשיות שונות בגובה העיניים. "הילדים מספרים איך היה היום שלהם וחולקים פחדים ותסכולים וגם הישגים ודברים משמחים, ואנחנו מדברים קצת על התגובות לחוויות הללו", היא מסבירה. לאחר השיחה מוביל שוע את האימון, ובמהלכו עוברת אגמי-תורג'מן בין הילדים, בהתאם לאיך שהם חווים את האימון הספציפי. "כשילד חוטף מפח נפש מהכישלון לבצע תרגיל או משימה", היא מסבירה, "אני משקפת להם את המציאות ועוזרת להם לשפר דרכי התמודדות בהמשך ישיר לשיחה הראשונית שלנו בתחילת האימון". בסוף האימון מתקיימת שיחה קצרה נוספת, שבה הילדים מקבלים משוב חיובי על ההתמודדויות שלהם במהלך החוג ועל ההישגים שלהם במהלכו. אבל רגע, זה לא הכול: על מנת לעודד את הילדים להסתכל באותו אופן חיובי לא רק על עצמם אלא גם על חבריהם לחוג, מצוותת אגמי-תורג'מן את הילדים לזוגות, כשתוך כדי אימון כל ילד מעיף מבט על בן זוגו לאימון כדי שבסופו יוכל לשבח אותו לפני כל הקבוצה על משהו שעשה במהלכו.

>> הכנה לכיתה א' – עשו זאת בעצמכם

היעדר הצלחה הוא לא בהכרח כישלון 

הייתם חושבים שאפשר לעשות את זה עם כל ספורט שהוא, כמו, נגיד, הטלת כידון, אבל אם תשאלו את שוע, קרוספיט הוא הספורט האידיאלי לילדים, ולו בגלל שככה הוא הרגיש כשגילה את הקרוספיט – כמו ילד. "אחרי שנים של אימונים בחדר כושר הגעתי לאימון קרוספיט ראשון ופתאום הרגשתי כמו ילד שמשחק כדורגל עם החברים שלו – אין מראות, אין אוזניות, אין טלפונים; פשוט אימון פיזי שמתרכז בכיף ובהשתייכות", הוא מספר. אבל יותר מזה, שוע בטוח שקרוספיט הוא לא רק כיף אלא אמצעי אפקטיבי במיוחד להעצמה רגשית אצל ילדים בכלל, וילדים שעולים לכיתה א' בפרט. "פילוסופיית האימון של קרוספיט, וגם שלי באופן אישי, מתמקדת בזה שהיעדר הצלחה איננו בהכרח כישלון, ובזה שהדרך לא פחות חשובה מהתוצאות, ולעתים היא חשובה יותר". אגמי-תורג'מן מסכימה: "כשאימון הוא לא מוכוון תוצאה, הילדים לומדים שלכל פרט ופרט בדרך יש משמעות בפני עצמו, ושבמקום הישג אחד שמחכה להם אחרי דרך חתחתים של מכשולים, מחכים להם המון הישגים על כל אבן דרך שהם עוברים".

שירלי אגמי-תורג'מן והילדים בחוג | צילום: יח"צ

שוע ואגמי-תורג'מן מספרים שהשינוי ניכר בילדים קודם כל באימונים עצמם. "אנחנו רואים שיפור משמעותי בביצועים הספורטיביים שמגיע בעיקר מתעוזה שהילדים לא הפגינו קודם", אומר שוע. "הפחד מכישלון מאוד משתק עבור ילדים, אבל ההתמקדות בפרטים וההבנה שהישג הוא לא בהכרח התוצאה הסופית מעודדים את הילדים לנסות ולהעז יותר ולכן גם להצליח יותר בכל מה שאנחנו עושים, מטיפוס ועד עמידת ידיים ועליות מתח".

ואיך זה קשור ללימודים?

אבל לא רק באימונים: הילדים לומדים לתרגם את דרכי ההתמודדות האלו גם לעולם שמחוץ לקרוספיט וספציפית, לכיתה א'. "הכישורים הספורטיביים של הילדים מעניקים להם ביטחון עצמי ומעמד חברתי", אומר שוע, "והמתודולוגיה מאחורי הקרוספיט, שמתמקדת בפירוק פעולה מורכבת לחלקים קטנים ובני השגה, מלמדת את הילדים לגשת למשימות לימודיות באותו אופן".

"בכלל", אומרת אגמי-תורג'מן, "כשילד מודע לחוזקות הרגשיות והגופניות שלו תחושת המסוגלות שלו גדלה וקל לו יותר להתמודד עם הקשיים. הוא מצויד בשפה הרגשית המתאימה לבטא אותם, הוא מפתח יכולת ריכוז בקבוצה, מטפח מיומנויות חברתיות ויכולת לראות את האחר, וגם לומד לפנות לדמויות סמכות חדשות ללא תיווכם של ההורים".

יפתח שוע | צילום: ערן גילווארג

אימון גם להורים

אבל שלא תחשבו שמדובר בתרופת פלא. בדיוק כמו בספורט, גם חוסן נפשי זה שריר שחייבים לאמן לאורך זמן. לטובת ההמשכיות והתרגול בבית מכינה אגמי-תורג'מן בסוף כל אימון סיכום להורים, המפרט את הנושאים שעלו באימון והכלים שיסייעו לילדים להמשיך ולתרגל את דרכי ההתמודדות האלו הרבה אחרי שהחוג מסתיים. 

רוצים לנסות את זה בבית? החופש הגדול הוא זמן מצוין להתחיל ולשוע ואגמי-תורג'מן יש טיפים בשבילכם:

1. תתאמנו עם הילדים: הדרך הטובה ביותר לעודד את הילדים להתאמן היא דוגמה אישית. זמן האיכות איתכם הוא בונוס.
2. כל מה שאתם צריכים לאימון עם הילדים כבר נמצא אצלכם בבית: אתם לא צריכים לקחת את הילדים לשום מקום או לקנות ציוד מיוחד – תעשו איתם כפיפות בטן בסלון, תבנו איתם מחנה בגינה, תעשו איתם עמידת ידיים בחוף הים. הכי פשוט שיש.
3. אל תשכחו לחזק את חגורת הכתפיים: הישיבה הממושכת ליד שולחן בכיתה ולימוד כתיבה מאמצים מאוד את חגורת הכתפיים. טיפוס על סולמות יסגור לכם את הפינה.
4. דברו איתם והקשיבו להם: בלי חקירות או ביקורת, ובכל זמן ומקום שמתאימים לכם. באימון, לפני השינה, בסידורים. אפילו כמה דקות מדי יום יעזרו לילדים שלכם להפוך את השיתוף להרגל.
5. שבחו אותם על הישגים: על התגברות על קשיים, על מיומנות חדשה שלמדו, על עזרה שהגישו לכם – אין הישג קטן מדי.
6. הכינו עם הילדים דף חוזקות ותלו אותו במקום בולט בבית: שבו עם הילדים ומלאו את הדף בכל הדברים שהם כבר יודעים לעשות לבד – להתלבש, לקשור שרוכים, להגיע למתג, לכתוב את השם שלהם, לשחק יפה עם החברים או האחים, כל דבר. תלו את הדף על המקרר, מעל המיטה בחדר הילדים או בכל מקום אחר בו הם יראו אותו. גם אם הם עדיין לא יודעים לקרוא, הם יודעים מה משמעותה של הרשימה ויוכלו לשאוב ממנה כוח בכל פעם שהם יראו אותה או אפילו סתם ייזכרו בה.