הכל מתחיל בבליינד דייט

טיפול סרוגייט מיועד לאנשים שמתקשים לקיים קשרים זוגיים מלאים. הקשר בין הסרוגייט למטופלת מתחיל בהחזקת ידיים ונגמר במגע מיני. דניאל, סרוגייט עם תחושת שליחות, מספר ה-כ-ל
אני דניאל ואני סרוגייט. בעבר כתבתי הרבה אודות עבודתי, בעיקר "כתיבה קלינית", שנעשתה למטרות טיפוליות. עכשיו, אני כותב לראשונה לפורום רחב יותר ומאפשר לפרטים אינטימיים שחלקם קשורים לחדרי חדרים, להתפרסם. מספר סיבות מניעות אותי לכך, וביניהן הרצון לפזר את מסך הערפל מעל התפקיד, הבדידות שבמקצוע, ומעל לכל אלה, התקווה לסייע לאנשים נוספים הסובלים מבעיות מיניות.
טיפול סרוגייט מיועד לאנשים שיש להם קושי בקשרים זוגיים מלאים, וטיפול פסיכולוגי לא מחולל בהם את השינוי. הטיפול מבוסס על הפורמט של טיפול זוגי, אלא שכאן יש רק מטופל אחד, אדם שאין לו בן זוג שדרכו ניתן לשקף דפוסים בעייתיים. הסרוגייט (סרוגייט אישה למטופל גבר ולהיפך), ממלא את תפקיד בן הזוג, וביחד אתו עובדים על הקשר ומטפלים בבעיה.
הקשר בין הסרוגייט למטופלת מתחיל, כמו בחיים, בבליינד דייט ידידותי בבית קפה. בהמשך נפגשים במרפאה, ומתחילים לעבוד על התקשורת ועל המגע הפיזי. הכל נעשה בהדרגה, בצעדים קטנים, החל מהחזקת ידיים ועד למגע שלם. בכל פגישה מנתחים ומעבדים את הפגישה שהייתה, ומתכננים את הפגישה שתבוא אחריה.
תמצית האושר
כל מטופלת (או מטופל) קובעים את הקצב המתאים להם ואת תכני הפגישה הבאה. חלק גדול מהטיפול עוסק ברגשות, בכל ההקשרים (למשל, מה מפחיד אותי? מה גורם לי להסגר, או להיפתח? מה מביך ומה מרגיז אותי ? וכו').
במהלך שנותיי כסרוגייט זכיתי להיווכח כיצד שינה הטיפול את חייהן של נשים רבות. איך מפגישה לפגישה, נעשתה הליכתן זקופה יותר, אור זרח מעיניהן וביטחונן העצמי גבר.
אני אומר "זכיתי", משום שלחוות, ולהיות חלק מתהליך הגדילה של אדם אחר, זו תמצית האושר מבחינתי.
פרק ראשון
אני מקבל משימה . ההתרגשות, החששות, הסקרנות שלפני, ההמתנה ההיכרות הראשונית עם שרון. יומן טיפול
הטלפון צלצל. על הקו היתה רותה – מנהלת המרפאה. הטון השמח בקולה רמז על הבאות. "דניאל", אמרה, "יש לך מטופלת חדשה. קוראים לה שרון, ואתם אמורים להיפגש השבוע. מתי אתה יכול לראות אותה ?"
"אחזור אלייך בעוד 10 דקות…" אמרתי, רועד. הנחתי את השפופרת, ותוך כדי עלעול ביומן הציפה אותי תחושה של סקרנות, המון סקרנות.
חזרתי אל רותה עם שלושה מועדים מתאימים לפגישה. אחר כך התקשרתי לליאת, הסקסולוגית, איתה אני אמור לעבוד על המקרה של שרון, וקבענו פגישת הדרכה.
כשנפגשנו סיפרתי לליאת שלפעמים אני מעדיף להגיע לבליינד דייט עם מטופלת, מבלי לדעת עליה כלום מראש, מלבד התיאור החיצוני.
"הפעם כדאי שתדע יותר פרטים", אמרה ליאת, והוסיפה: "שרון בת 31, עוסקת בעיצוב פנים, ומעולם לא היה לה קשר רומנטי עם גברים. היא בורחת. יושב שם משהו, שיתכן ונגלה עם הזמן. היא משקשקת מהפגישה איתך והיא מבועתת משתיקות. נראה לי שהיא תגיע עם רמות גבוהות של חרדה".
אחר כך פנתה אלי ברכות: "נראה לי שאתה מתרגש. מטרת הפגישה שלכם היום היא רק להיות ביחד שעה וחצי ולהכיר זה את זו. אם תצליח במקרה לגלות גם היכן הבעיה, זה כבר יהיה אקסטרה…".
המפגש שלנו נקבע למחרת בבית קפה תל אביבי.
סוף סוף נפגשים
ככל שניסיתי להתחמק בבוקר ממחשבות על הפגישה הצפויה בערב, לא הצלחתי. אינספור תסריטים בנושא עלו במוחי, ובכולם כיכב החשש שמא לא נזהה זה את זו, או שלא יהיה לנו על מה לדבר.
בדרך לבית הקפה עשיתי לעצמי סדר בראש, תוך שימוש במנטרה השחוקה, 'יהיה בסדר'. ואני יודע שבאמת יהיה בסדר. כמו תמיד בסיטואציות דומות, אני מדבר אל עצמי: "דניאל, הרי זו לא פעם ראשונה שלך, ואתה עושה את זה טוב בדרך כלל".
כשהתיישבתי בבית הקפה ראיתי מישהי מתקרבת לכיוון הכניסה, 'דייקנית', ציינתי לעצמי, תוך התבוננות בפניה. משהו אמר לי שזאת היא. קמתי ושאלתי בטון נמוך "שרון?" עוד לפני שהשיבה, ידעתי שלא טעיתי. ניסיתי לצוד את מבטה, אבל היא התחמקה. הושטתי יד ואמרתי: "היי, אני דניאל". היא הושיטה את ידה, ולאחר מגע קליל בין ידינו משכה את היד למקומה. "מה שלומך?" שאלתי, "לא ככה דמיינתי אותך", היא השיבה, והניחה את תיקה על הכסא שעמד בינינו. כמו להגן על עצמה. לקחתי נשימה עמוקה כדי להרגיע את עצמי, והתבוננתי בה. היא נראתה צעירה מגילה, אולי בזכות הנמשים הילדותיים על פניה. "מזל שהאחריות על הזיהוי היתה שלך, כי אני לא הייתי מזהה אותך בחיים", אמרה.
דניאל הוא סרוגייט בצוות המרפאה של ד"ר רונית אלוני, תל-אביב. השמות בדויים ופרטים מזהים טושטשו, לצורך שמירה על כללי האתיקה הטיפולית