הכל זהב
יעל גולדמן היא הבחורה שכולנו רוצות להיות: יש לה צ׳ארם, אהבה ומשפחה פוטוגנית. ראיון אישי ונוטף קסם
התרחשות בוטיק OPI, מתחם שרונה
מערכה ראשונה: לידה
(או: אושר בלי כיף)
נמרוד הצלם: אשתי הייתה אמורה ללדת לפני ארבעה ימים. זה אמור לקרות כל יום, אולי ברגע זה ממש. היא ביקשה לק.
רתם: איזה חמוד אתה!
יעל: סליחה, זה המינימום. אשתו בהריון, עברה את המועד, זה באמת המינימום.
נמרוד: ועוד עברנו דירה לפני כמה ימים.
יעל: והיא על ארגזים! אז באמת, המינימום שהוא יכול לעשות זה להביא לה כמה לקים.
רתם: מאחלת לה לידה כמו של דודה שלי – במכונית, בחניה של סורוקה, עם רגליים על הדשבורד ומשקפי שמש. כמו רוקסטאר.
יעל: ככה כמעט היה לי בלידה השנייה. הגענו לבית חולים בתשע וחצי, תשע ו־40 כבר היינו אחרי.
רתם: וואו! וככה זה היה גם עם הבכורה?
יעל: נראה לך? ממש לא! הלידה הראשונה הייתה עם אפידורל, עם זירוז. והשנייה? שכשהגענו לחדר לידה אמרתי לאורי (בעלה, השחקן אורי פפר – ר"א) “תצא לאוטו ותביא את המצלמה״ והמיילדת אמרה שאין זמן.
רתם: לפני כמה שבועות הייתי בשיחה על סיפורי לידות מחרידות. אמרתי “מפה אני ממשיכה לקשירת חצוצרות״. דווקא הסיפור שלך נעים, אולי אתפתה לעשות ילדים.
יעל: הייתי רוצה לראות לידה. זה אושר.
נמרוד: אין ספק, ילדים זה אושר, אבל לא כיף. כיף זה לשבת בקאריביים.
רתם: אושר בלי כיף! יש לי חשק להתעבר!
יעל: הדבר הכי גדול זה שאנחנו שוכחות מכל הזוועות האלה ועושות עוד אחד.
רתם: מה ההפרש בין הבנות שלך?
יעל: שנה ועשרה חודשים.
רתם: אלוהים!
יעל: שנה חיתלתי שתי בנות! זה פסיכי!
רתם: בנות כמה הן?
יעל: הקטנה בת 11 חודשים והגדולה בת שנתיים. את בשלה לילדים?
רתם: לא הייתי בקטע של ילדים, אבל נראה לי שאני מתקרבת. עניין מטריד. מתי התחיל אצלך החשק לילדים?
יעל: תמיד רציתי להיות אימא, פשוט חיכיתי לבחור הנכון.
רתם: וכשיצאת עם בחורים לקית בפנטזיות או שידעת שכל אלה לא יהיו האבות של הילדים שלך?
יעל: ידעתי שזה לא זה. כשאי אפשר באמת לדמיין את זה – זה לא זה.
רתם: ומתי הכרת את אורי?
יעל: כשהייתי בת 29.
רתם: זה מנחם אותי. יש לי חצי שנה!
מערכה שנייה: אהבה
(או: סיפור להיתלות עליו)
רתם: אני רוצה לספר לך סיפור. לפני כמה שנים הלכתי בבן יהודה וראיתי אותך ואת אורי מתהלכים ברחוב. כלומר, הוא התהלך ועשה לך שק קמח.
יעל: לא מפתיע.
רתם: בעיניי אין דבר שנראה יותר טוב מזה. הייתם בשלב הדייטינג לדעתי, כי אחרי הנישואים אף אחד כבר לא עושה שק קמח.
יעל: עכשיו הוא עושה ילדות.
רתם: ואז אמרתי לעצמי – ככה אני רוצה.
יעל: יואו, איזו מחמאה. תודה!
רתם: נראיתם הכי אין לאב. רציתי כזה בול, מישהו שאני אוכל להיתלות עליו באמצע הרחוב. אין לי פאסון מול גברים.
יעל: חחח! כבר הייתי בטוחה שראית אותנו באמצע ריב, אמרתי לעצמי אוי לא…
רתם: נתפסתם בעדשתי בסצנה הכי יפה.
יעל: אנחנו מאוד אוהבים, זו האמת.
רתם: התחתנתם ברבנות?
יעל: כן. הוא הציע לי אחרי חצי שנה, ובדיעבד אמר לי שכבר בחופשה הראשונה שלנו אחרי חודשיים הוא רצה להציע לי.
רתם: איזה גבר!
יעל: יש משהו נורא עוצמתי בלהגיד ‘זה הגבר שאני בוחרת' ולעמוד מול כולם. בדיעבד לא הייתי מתחתנת ברבנות.הייתי מתחתנת בטקס רפורמי, אבל העניין הוא שאת לא מתחתנת עם עצמך. זה תלוי מי הפרטנר שלך ולפעמים צריכים לוותר.
רתם: אני לא רוצה להתחתן ברבנות וגם הגירושים משפילים, פרימיטיביים ודוחים. מי שיתחתן איתי יצטרך להבין את זה, אבל להצהיר אהבה מול קהל זה נורא רומנטי.
מערכה שלישית: פרגון
(או: יפה גם על אנטיביוטיקה)
יעל: אורי מצטלם עכשיו לסדרה האמריקאית Dig״״ בקרואטיה, ותכף אני מצטרפת אליו עם הבנות. כמעט התפספסנו עם הראיון. אני גם על אנטיביוטיקה, אז בכלל.
רתם: ואיך את מסתדרת כשהוא בחו״ל?
יעל: שורדת.
רתם: אוקיי, אז את עם שתי בנות לבד, חולה, לוקחת אנטיביוטיקה ותראי איך את נראית!
יעל: איך אני נראית?
רתם: יפה ומעצבנת מאוד!
יעל: אוי, את סתם חמודה.
רתם: אני לא חמודה.
יעל: כן נו, את מתנחמדת אליי! אני סמרטוט של בן אדם עכשיו, על מה את מדברת?
רתם: לא, אם ככה נראה סמרטוט…
יעל: קצת קונסילר, אחות.
רתם: באמת, יעל, זו ממש חוצפה. גם יפה, גם הפרזונטורית של רונן חן וגם מפרגנת לבן הזוג.
יעל: הוא מגשים את עצמו עכשיו בקרואטיה, ואנחנו נפגוש אותו בניו מקסיקו. זה פשוט. יש סקייפ, יש טלפונים.
רתם: עם כל הכבוד לסקייפ, יכולת להגיד לו “זה לא בא לי טוב״.
יעל: ואז איזו בת זוג אני?
מערכה רביעית: מתמרחות
(או: דוגמניות אוכלות נוטלה)
יעל: איזה צבע את מורחת?
רתם: אותו הצבע שמרחתי קודם.
יעל: את לא נורמלית, תשני! זה משעמם!
רתם: אני אישה מקובעת.
יעל: אז קחי את בן דוד שלו, אח שלו, אל תשעממי.
רתם: כשאני נדלקת קשה לי לשחרר.
יעל: אני בכלל לא בחורה של לקים. למי יש זמן לזה? זה גוזל שעתיים!
רתם: כל תעשיית היופי זה גזל זמן מטורף.
יעל: ויש לי כל כך הרבה דברים להספיק לפני הנסיעה. תראי באייפון איזו רשימה ארוכה.
רתם: רגע, אני רואה ברשימה שלך משימה מוזרה. לשתול?!
יעל: כן, עזבי.
רתם: את גם שותלת נוסף לכל?
יעל: כן, יש לי איזו התחייבות לעמוד בה. שמעי, תקף אותי רעב.
רתם: אני יכולה להפנות אותך לבית קפה פה במתחם. אם זה יהיה היום האחרון בחיי אדפוק שם קרואסון עם נוטלה.
יעל: בואי תראי איך סיימתי את הערב שלי לפני כמה ימים. הנה, צילמתי את זה.
רתם: מה זה? פתי בר עם נוטלה?!
יעל: בדיוק!
רתם: את אוכלת את זה?
יעל: מה נראה לך?
רתם: שלא!
יעל: ממש כן.
רתם: אני לא אוכלת את הדברים האלה.
יעל: באמת?
רתם: אני אוכלת מסודר אבל לא נוטלה, לצערי. את בקטע של ספורט, לא?
יעל: אני עושה אבל לא מספיק. משתדלת לעשות שני אימוני Trx בשבוע אצל המאמנת שלי, ליקי. רציתי לקחת אותך לשם.
רתם: זה מהאימונים האלה שמזיעים מהגבות?
יעל: זה מהאימונים שאחריהם אני מורעבת ולא מצליחה לרדת במדרגות. טוב, אני מזמינה קרואסון ואת אוכלת איתי.
רתם: בחלומות שלך.
יעל: אשכרה?
רתם: לא נוגעת, תאכלי לבד.
