הכל דבש

זה מתחיל בסיטואציה מוכרת עד בנאלית: בסביבות גיל החמישים מגלה הגבר שאשתו לא מבינה אותו, מתאהב באישה צעירה ומתכנן לעזוב את הבית. עוד מקרה של משבר אמצע החיים נכנס לסטטיסטיקה; עוד סיבה לא להאמין במוסד הנישואין.

אולם הסרט "חיי נישואין", המבוסס על הרומן Five Roundabouts to Heaven מאת ג'ון בינגהאם, מוסיף נגיעות מפתיעות לעלילה, בהן ניסיון לרצח, תככים, ובגידות שמתבצעים מאחורי גבו של הגבר הבוגדני וסותרות את התדמית הקורבנית והמסכנה של האישה החוקית.

הכל מתחיל כשהארי (כריס קופר), מתאהב בקיי (רייצ'ל מקאדמס), אישה צעירה (ובלונדינית, כמובן), מרעיף עליה מתנות ורוצה להיפרד מאשתו פאט (פטרישה קלארקסון), ש"מילאה את תפקידה כאישה בצורה הטובה ביותר". אך מכיוון שהארי הוא אדם כל כך רגיש שלא מסוגל לפגוע באף אחד, הוא מחליט לרצוח את פאט כדי שזו לא תיאלץ לסבול כשהוא יעזוב אותה.

אולם מה שהארי לא יודע הוא שחברו הטוב ביותר ריצ'ארד (פירס ברוסנן), רווק שרמנטי חסר תקנה, חומד לעצמו את חברתו הצעירה, ועושה ככל שביכולתו להשיגה. כך, בעודו מתכנן את הרצח של אשתו לפרטי פרטים, מתרחשת מאחורי גבו של הארי סדרה של בגידות, תככים ושקרים של חברו הטוב, אהובתו הצעירה וגם של אשתו, שלא טומנת את ידה בצלחת.



האווירה המיוחדת של פעם משרה אלגנטיות שקשה למצוא היום

כמובן שלכל אורך הסרט בני הזוג פאט והארי מתנהגים כרגיל, שומרים על אותה שגרה יום-יומית, בורגנית ומשעממת של שנים, מבקרים את הנכדים, נחמדים אחד אל השני – הכל ממש דבש, אך הצופה זוכה להציץ אל מתחת למסכות, אל הבגידות של בני הזוג, השקרים וכמובן – תכנון הרצח והניסיון לבצעו.

הסיפור מתרחש בסוף שנות ה-40 והשפעות התקופה ניכרות בתפאורה, בלבוש, בתסרוקות, בדמויות הגבריות החזקות והאלגנטיות ובדמויות הנשיות העדינות. הבחירה בתקופה זו נעוצה במשיכתו של הבמאי ותסריטאי איירה סאקס לקולנוע של שנות הארבעים והחמישים. האווירה המיוחדת של פעם משרה אלגנטיות שקשה למצוא היום, והסתירה שבין אלגנטיות זו לבגידות ולניסיון הרצח רק מגבירה את המתח וההנאה מהסרט.

הסרט, המשלב בתוכו מתח ומצבים קומיים, מאפשר לצופה להציץ אל זוגיות ארוכת שנים (ואל מאחורי הקלעים שלה) ולהעלות את הנושא הטעון: 'האם ניתן לשמור על חיי נישואין או זוגיות לאורך שנים' (בלי שיעלה הרצון לבגוד או לרצוח האחד את השני), ואינו מנסה להעביר את המסר הנדוש "אין כמו בבית". הנקודה היחידה שהסרט מנסה להעביר לנו היא, שאם חשבנו שאנחנו יודעים על מה האדם שישן לצדנו כל כך הרבה שנים חושב באמת – כדאי שנחשוב שנית, ועכשיו תעשו מה שתרצו עם התובנה הזו.

וכמה מילים על ליהוקו של פירס ברוסנן, המוכר לנו בעיקר כג'יימס בונד של שנות ה-90 ואפילו האלפיים (ויסלחו לי מעריצי דניאל קרייג) לתפקיד הרווק הנצחי שמפיל לרגליו נשים אינספור. לכאורה זה אך טבעי שברוסנן, שיצא לפנסיה משירות הוד מלכותה, ימשיך להיות אותו רווק חסר תקנה שמצליח לכבוש כל אישה – כפי שהיה בימי השירות הסדיר. אך עליי לציין שהסרט לא עשה לו טוב. אולי זו התפאורה נטולת הב.מ.וו העתידנית, אולי זו האלי ברי שחסרה ברקע, ואולי אלו השנים שגורמות לו להיראות עייף, שלא לומר זקן. אז נכון, הוא ניסה להיראות שרמנטי וערמומי, אך בסופו של דבר נראה, איך אומר זאת – פתטי. לשון קונרי, ג'יימס בונד הראשון, זה לא היה קורה.

חיי נישואין, 90 דקות, ארה"ב, 2007, בימוי: איירה סאקס, תסריט: איירה סאקס ואורן מוברמן, שחקנים: פירס ברוסנן; כריס קופר; פטרישה קלארקסון; רייצ'ל מקאדמס; דייויד וונהאם