"הכוכב הבא לאירוויזיון" רק חזרה – וכבר יש לנו מנצחת

"הכוכב הבא לאירוויזיון" עלתה אמש (שלישי) עם העונה ה-12 שלה, אולי הסממן המובהק ביותר של חזרה איטית לשגרה ולמסלול באווירת פוסט מלחמה. אחרי שתי עונות שהתנהלו בצל מלחמת שבעה באוקטובר – עם ספיישלים כואבים, שירי זיכרון ובחירות מוזיקליות ששרו את הכאב הלאומי – ישראל של סוף 2025 ותוכנית הריאליטי המוזיקלית המובילה שלה רוצות לדפדף. ישראל מבקשת להעביר הלאה את הפרק שלכאורה נסגר עם חזרת החטופים החיים המשמחת ב-13 באוקטובר השנה, ולנסות לדמיין איזשהו אופק אחר. זה בדיוק הנראטיב שמנסה לייצר העונה הזאת. המטרה שמנסים לגבש לעונה הנוכחית ולמנצח שייבחר לייצג אותנו באירוויזיון 2026 בווינה נובעת משתי הוראות ציווי: לחייך ולנצח.

>> מורן אהרוני מגלה: "האקסים המפורסמים שלי היו הכי פחות שווים"
>> קרן פלס עוברת על החוקים בשביל רן דנקר
>> שירי מימון מדגימה איך לשלב ג'ינס עם ג'ינס כמו שצריך

שתי העונות האחרונות של "הכוכב" היו עצובות מאוד, ולפחות מהטון של הפרק הראשון – וגם מחלק מבחירות השירים – אפשר לראות שמשנים כאן אווירה. לצאת מהבלדות קורעות הלב שמילאו את העונות הקודמות (וגם נשלחו לאירוויזיון בסופו של דבר, "הוריקן" ו"יום חדש יעלה" של קרן פלס), אל עבר משהו אחר, צבעוני יותר צבעוני, מגוון יותר, אירוויזיוני יותר – קרקסי, חצוף ומפתיע. כל מה שאנחנו לא יכולנו להרשות לעצמנו כשהמדינה באבל ובטראומה קולקטיבית.

המטרה השנייה היא, כמובן, לנצח. שמונה שנים לא חווינו ניצחון ישראלי באירוויזיון, וההישג הכמעט בלתי נתפס של יובל רפאל בשנה שעברה בשווייץ פתח תיאבון מסוים. בשנתיים האחרונות, המטרה היתה לייצג בכבוד ולא לחטוף יותר מדי שנאה – הפעם יש מסר ברור של עליית המדרגה. הרצון הוא לחפש ווינר – מישהו שלא רק ישיר יפה, אלא גם יוכל לכבוש בסערה את הלבבות הקרים של האירופאים.

בצוות השיפוט לא נרשמו שינויים גדולים: הצוות הבסיסי של העונה שעברה – קרן פלס, איתי לוי, עדן חסון, שירי מימון ואסף אמדורסקי – נשאר, כשהתוספת (אולי כרמז למטרה) היא ארבעה מנצחי עבר – דנה אינטרנשיונל (שהופיעה בפרק אתמול), יזהר כהן, נטע ברזילי ויובל רפאל, שאמנם טכנית לא ניצחה, אבל מבחינתנו וגם מבחינת "הכוכב" נחשבת לכזו שהביאה את הגביע (רק בלי הווג'אראס של לארח פה תחרות). באווירה האופטימית הזאת, גם החל הפרק – עם יובל רפאל, סמל של ניצחון ישראלי; ניצולת ה"נובה" שעלתה לבמה אחרי ניסיון מוזיקלי מועט, כבשה את האירוויזיון בשני ביצועים מרטיטי לב, והביאה את ישראל לתוצאה הכי טובה שלה מאז נטע ברזילי ו"טוי" – מקום שני, כנגד כל הסיכויים. בבחירה קצת תמוהה, היא לא ביצעה את "New Day Will Rise" לבדה, אלא בביצוע סטייל "קולולם" עם כל משתתפי העונה (למה?), אבל הווייב הברור של השמש הכתומה הזורחת בפריים הראשון של הפרק – מבהיר בדיוק לאן העונה מנסה ללכת.

מי שמחפש עוד סימבוליות, ימצא אותה גם בזמרת שפותחת את העונה. אם בשנים האחרונות הטון היה מתנצל, כזה שרק חיפש "בריחה מהמציאות הקשה" – הפעם מי שמילאה את המסך היא אגם חזן, רקדנית בת 17 עם חיוך כובש. החיוך חזר לפנים, אבל לא ממש לביצוע שהיא בחרה – עוד דוגמא לחוקים הקשיחים מדי של "הכוכב הבא", בכל הקשור לבחירות אמנותיות. השיר היה "Never Enough" של לורן אולרד – שיר שקלע לכל הצ'קבוקס של "הכוכב". שיר באנגלית, מבוצע על ידי אישה, בלדת פסנתר מרגשת שנגמרת עם קרשנדו קולי שמעלה את המסך לקול תשואות הקהל.

כמה פעמים עוד נשמע ב"כוכב הבא" את "Anyone" של דמי לובאטו? כמה פעמים לא משנה איזה זמרת תקחו, מאיזה רקע מוזיקלי, בסוף היא תמיד תצטרך לשיר את הבלדה קורעת הלב והאמוציונלית שמנסה להבכי אותנו בכוח? חזן (המקסימה) עברה די בקלות – כי היא הלכה אחרי החוקים, והתחרות מתגמלת את מי שמשרת אותה כהלכה. אבל מי שחוצה את הגבולות – נענש. תשאלו את איתמר ואוריה.

לראשונה מזה שנים ראינו גם צמד זמרים מנסה להתמודד – פורמט שאף פעם לא הגיע רחוק מדי בתכנית (עוד מאז האחים צנחני בימים הראשונים של "כוכב נולד"). הם גם בחרו שיר בעברית, רחמנא ליצלן, את "זה מה שנשאר" של שלמה ארצי. לא רק שהביצוע הזה לא עבר – הוא גם נדחה על ידי השופטת שירי מימון בטיעון ש"היא מחפשת משהו שיחדש לה". יחדש??? את שומעת את אותו שיר כבר שלוש שנים, גברת. ומי שמנסה לחדש או למתוח קצת את גבולות הז'אנר, אולי מקבל מחמאות, אבל לא ממש מגיע לשלבים הגבוהים.

עם זאת, היו כמה ניסיונות בכל זאת להפתיע בפרק הבכורה. למשל, עם צהלה גזית – מישהי שמגיעה, גם ביוגרפית ובעיקר מוזיקלית, מכיוון שונה לגמרי מהרגיל: נולדה בעתניאל שבדרום הר חברון, דיג'ייאית ומנהלת בית קפה, עולה לבמה עם קמנצ'ה (כלי קשת שנפוץ באיראן, אזרבייג'ן וטורקיה) ובוחרת את "על כל אלה" של נעמי שמר ז"ל שפורט שוב על נימי הרגש. הקול המיוחד של גזית (קצת בווייב של לאה שבת האדירה) הצליח לחדור את מעטה הציניות. אם בכל זאת להיות קצת ציני, לגזית שובת הלב יש בעיקר את תפקיד "היציאה של העונה", מישהי שמביאה אדג' וקול אחר, אבל בדרך כלל לא עשויה מחומרים של מנצחת. מה גם שלשלוח מתמודדת שגרה בהתנחלות לאירוויזיון – זה כנראה גשר אחד רחוק מדי עבורנו, ובטח עבור האירופאים שלא ממש מתים עלינו גם ככה.

אחרי הרגע האנושי של הפרק בדמותה של גילי צנעני, ילדה עם חרדה חברתית שעולה לבמה עם "All I Want" של אוליביה רודריגו והצליחה לרגש (גם אם לא מאוד להרשים מוזיקלית), הפרק סוף סוף העלה רמה לקראת הסיום. זה התחיל בדניאל שנצוב – מועמד שקרץ לתמיר גרינברג במידה מסוימת, בביצוע פסנתר מצוין ל"Make You Feel My Love" של בוב דילן (שזכה לקאבר פופולרי של אדל). אבל גם שנצוב, טוב ככל שיהיה, עמד בצל של מה ש"הכוכב הבא" עושה לא מעט בשנים האחרונות – וזה לסמן הזוכה הבאה.

חשבון הטוויטר המצוין "חדשות האירוויזיון" האיר היום את פנינו שבארבע משמונה העונות האחרונות של "הכוכב הבא לאירוויזיון" – המנצח הופיע כבר בפרק הפתיחה (ביניהן נטע ברזילי ועדן גולן). יכול מאוד להיות שזה קרה גם אתמול בערב עם אלונה ארז. כי באמת, היה שם הכל: חיוך ממיס שממלא את המסך, יופי חיצוני לא מבוטל והייתה גם זמרת שפשוט שברה את הכל.

ארז, בת של מוזיקאים ומי שמגיעה לתוכנית בתור זמרת מגובשת (סוף סוף גם מודים בזה בקול רם), נתנה ביצוע שספק אם שמענו בשנים האחרונות ל"At Last" הממיס של אטה ג'יימס. זה היה כנראה הרגע היחיד שבו הגבולות נחצו – כן, גם זו היתה בלדת סול נשית ומרגשת, אבל בניגוד לניסיונות המעושים לעשות עוד מאותו הדבר – זה היה אחר. זה היה שיר פחות "עדכני", יותר קלאסי, וכזה שהרבה יותר חודר ללב.

אחרי שרואים מספיק עונות של "הכוכב הבא", מגיעים אליה עם הגנות טבעיות. זה קצת כמו האמירה הישנה על "זאב זאב". בכל פעם מספרים לך שזה הביצוע הכי מרגש, לוחצים לך על בלוטות הדמע, ושוב חותכים לדמעות של קרן פלס. באיזשהו שלב אתה מבין את השטיק. הפעם משהו הרגיש אחרת. זה היה ביצוע שחצה את גבולות "הביצוע המרגש מהכוכב הבא", זה היה רגע מוזיקלי מפעים של זמרת יוצאת דופן. רגע שבו כל הציניות זזה הצידה.

אני עדיין חושב שישראל צריכה משהו משוגע יותר. מחופף יותר, אמיץ יותר, כזה שינסה למתוח את הגבולות אחרי שנתיים של שירי כאב ואבל. אולי ראפר, אולי זמר מזרחי, אולי תואם אביהו פנחסוב – משהו שייצא מהגבולות של עוד שיר שמחפש רק להדמיע. יש גם רגשות אחרים בעולם. אבל עם כל הכבוד לרצונות שלי – יכול מאוד להיות שהמנצחת של "הכוכב הבא" שוב סומנה עוד לפני שהכל התחיל. והאמת? נראה שדי בצדק.

הכתבה פורסמה לראשונה באתר "טיים אאוט"