הילד הנבחר

הסצנה הפותחת את "הגלגול", סרטו החדש של הבמאי נתי ברץ, מציגה בקלוז אפ את הנזיר הבודהיסטי טנזין זופה בעודו מתקלח. בחירה מפתיעה, אך היא מתבררת כעבור זמן קצר כמנת הפתיחה לאחד הסרטים התיעודיים האינטימיים והמרגשים ביותר בהם צפיתי ימיי.

הגלגול הוא הצצה ראשונה מסוגה בעולם למסורת חיפוש הגלגולים הטיבטית.

מזה 700 שנה שהטיבטים, המזוהים כל כך עם הדת הבודהיסטית, מאמינים כי המורים הגדולים שלהם ובראשם הדלהי לאמה, מתגלגלים מחדש לאחר מותם במטרה להמשיך ולהוביל את תלמידיהם בפרט והעולם בכלל בנתיב להארה. לאחר מותו של כל אחד מהמורים מתמנה משלחת מיוחדת העוברת בין הבתים, ומחפשת את הגלגול החדש של אותו מורה ידוע בדמותו של ילד קטן שזה עתה הגיע לעולם.

הגלגול, אותו הפיקו במשותף ברץ, אילאיל אלכסנדר ואריק ברנשטיין, מלווה את החיפושים שעורך טנזין זופה אחר גלגולו החדש של המורה שלו, גשה למה קונצ'וג. זופה, הנמצא כפי הנראה בסביבות ה-30 לחייו, חי זה שנים רבות עם מי שידוע כגדול המודטים הטיבטים של המאה ה-20, אשר נפטר בשנת 2001 בגיל 84. באופן לא צפוי הוא מתבקש לצאת ולחפש את הילד המהווה המשך למאסטר שרבים כל כך מתגעגעים אליו וזקוקים לו.

ברגע נוגע ללב, בצניעות האופיינית לטיבטים ונדירה כל כך למערביים, זופה נרתע מהמינוי. הוא היה רוצה לחזור ולהיות עם מורו האהוב, אך "אדם אינו יכול לזהות אדם ברמת מודעות גבוהה ממנו" הוא אומר למצלמה (ציטוט חופשי), מפחד מכובד האחריות.



הילד הנבחר

לאחר שקיבל הסברים מניחים את הדעת לגבי המשימה הוא יוצא למסע שנמשך 5 שנים. 104 הדקות של הסרט מלווים את זופה בתחנות החשובות, מרגע מותו של המורה, כולל צילומים ישירים מתהליך שריפת הגופה ומציאת הסימנים הראשונים לכיוון בו יש לחפש את הגלגול החדש, המסתתרים עמוק בתוך האפר ושאריות העצמות; ועד לסיום המרגש של הסרט.

זופה מוצא את הגלגול החדש של מורו, בדיוק בכיוון אליו הצביע האפר כמו גם החישובים האסטרולוגיים המסובכים שעורכים הטיבטים לצורך כך. שיטות לא מדעיות-מערביות לחלוטין, אך כובד הראש שהם מתייחסים אליהן נושאים פרי. אחרי הכל, כבר היו בהיסטוריה מקרים בהם נבחר הילד הלא נכון, דבר שהוביל בהמשך להתנהגויות מוזרות ולא מתאימות למעמד, לתפקיד ולאחריות.

הסרט עשוי היטב בכל הקשור לצילום, שנעשה לא פעם בתנאים קשים במיוחד בהודו, סמוך לגבול טיבט, וכן בנפאל; וכך גם העריכה. הכוכבים של הסרט – טנזין זופה, הילד שנבחר וכמובן המורים הטיבטיים המשתתפים בו, בהם הדלהי לאמה ה-14 – כולם כאחד מפגינים מידה עמוקה של עדינות, כנות ורגישות, ללא החספוס והציניות הנפוצים כל כך במערב. כך למשל משוטט זופה בדרכים במסע החיפוש, וכאשר הוא פוגש ילדים – לעיתים לבדם – הוא מפתה אותם בסוכריית טופי כדי שייגשו לדבר איתו, על מנת שיבחן האם הם הגלגול המיוחל. במערב היו עוצרים אותו בחשד לניצול קטינים; בחלק הטיבטי של הודו הוא מתקבל בכבוד.



דומעים בדרך אל המנזר

המשתתפים בסרט כובשי לב, מעוררים צחוק ובכי גם יחד, ובעיקר הרבה הערכה על ההסכמה שלהם לחשוף למצלמות תהליך כל כך אינטימי ומיוחד. ביטוי לכך ניתן לראות על פניהם של הטיבטים אליהם מגיע זופה בחיפושו אחר הגלגול החדש של המורה; החיוכים והמבוכה מעידים כי המצלמה זרה להם, ולא החיפוש.

שני רגעים קשים ומעוררי תהיות יש בסרט. הראשון הוא תהליך גזירת שער ראשו של הילד לפני המפגש עם הדלה לאמה, בו הילד פורץ בבכי מר ומסרב לעשות זאת; זופה מתייחס אליו בעדינות נדירה אך אינו מוותר עד שהילד מתרצה. השני הוא בהסכמה העצובה של ההורים לוותר על בנם ולמסור אותו למנזר, וכן הפרידה בפועל. גם כאן פורץ הילד בבכי, גם כאן זופה מתייחס אליו בכבוד ובעדינות, אך גם כאן הוא אינו מקבל את מה שהוא רוצה.

התהייה היא על הנוקשות הרבה המסתתרת מאחורי מנהגים אלו. לטובת המסורת הבודהיסטית המקדשת את ההארה ופרד ילד ממשפחתו ומשער ראשו כדי שישמש בתפקיד ששימש בגלגול הקודם שלו. אמנם, הנשמה המסתתרת מאחורי הגוף הצעיר עתיקה ומוארת, אך הגוף והאישיות הם של ילד קטן ושובה לב.

בבחירה בין שני החלקים נבחרת הנשמה – כלומר הילד נלקח למנזר כדי שיגדל להיות המאסטר שהיה ומוותר על משפחתו ושערו – וזוהי התהייה בסרט: האם אותה גישה נוקשה ובלתי מתפשרת ביחס לילד קטן והוריו היא שהביאה לקארמה של הטיבטים את הכיבוש הסיני, המתאפיין בגישה נוקשה דומה?

הסרט מוקרן בסינמטק ירושלים ותל-אביב במהלך חודש ינואר, והוא מומלץ לחובבי הבודהיזם, הטיבטים וכל מי שרוצה להכיר חלק מרתק בעולמנו הנמצא בסכנת הכחדה.