היכל ההשכלה

שני עשורים לאחור, בית ספר "הרצל" ביהוד. גדר גבוהה מקיפה בניין ובו שתי קומות שנטוע בתוך חצר עירומה. מאחור חורשת אורנים דלילה. ממול בניין ארעי קטן ומט לנפול שיועד לכיתות של התלמידים הבוגרים, כנראה בשל יכולתם לנוס מהר יותר על נפשם ביום שבו המבנה יקרוס סופית. הייתה גם רחבה מרוצפת לטקסים, שנתחמה בשערי כדורגל משני צדיה, היה מקלט שהושמש כחדר מלאכה, כמתבקש, והיו כמובן, הברזיות – מקום מפגש רטוב ובוצי לתלמידים שלא פחדו מדבורים והיו מאומנים בסיבוב ראשם הצידה בגמישות באופן שיאפשר לגימה מוצלחת מברז מפוקפק.

זה היה בית הספר שלי וכך, פחות או יותר נראו בתי ספר באותם ימים: חצר, ברזייה, מגרש כדורגל ובניין שנצרב בזיכרון כמסדרון אחד ארוך. אך מאז השתנתה המציאות לבלי הכר, ותמורות רבות חלו בתכנון ובעיצוב מוסדות חינוך. אם פעם הספיקו אסופת כיתות בבניין ואולם ספורט ליד, היום כבר מדברים על קמפוסים, על פונקציות תומכות למידה ועל מעברים מקורים – תחליף עדכני לאותם מסדרונות ארוכים, ממאפייניו הבולטים של כל מוסד באשר הוא.

מקורה של המגמה בתהליך התפתחות טבעי של חברה שגדלה ואיננה עוד קהילה קטנה ואינטימית שצריכה לבנות מדינה בן לילה, לצד טכנולוגיה מתפתחת המעמידה לרשותנו פתרונות רבים ומגוונים יותר, וכן, השתכללות טבעית של הפרט הנובעת מהתהליכים האלה. וכעת, משהתפנינו לבדוק את רווחת הפרט בסביבתו, אנחנו יודעים כבר להצביע על חשיבותה של סביבת מחיה נעימה ומזמינה והשפעתה החיובית על איכות חיינו, לא כל שכן כשמדובר בסביבת למידה.

סביבת חיים

"עם השנים התקבע הדימוי של בית הספר כמעין מוסד סגור עם שערים, נוהלי ביטחון ופרוזדורים, מקום שיש בו מי שאומר מה צריך לעשות ומי שאמור להתיישר לפיו, אומר אדריכל יהושע שושני, החתום על תכנונם של מאות בתי ספר בכל רחבי הארץ, "אבל כבר זמן רב מאוד זה לא מקום שבו מישהו עומד ליד הלוח ושני יושב מאחורי שולחן. בית ספר צריך להיות סביבת חיים. זה לא רק הבניין, זה המקום הכי חשוב בשכונה שקורים בו דברים גם במשך היום וגם אחרי הצהריים כשהוא עובר לרשות הקהילה, שגם לה צריכה להיות עמו אינטראקציה.

"הביטוי האדריכלי של כל הדרישות האלה צריך להיות מקום שיעורר מכובדות מצד אחד, ומצד שני יאפשר לכל השוהים בו נינוחות ויהיה גמיש מספיק להכיל התרחשויות ופעילויות שונות, גם כאלו שהאדריכל לא חזה. חוץ מזה, אל לנו לשכוח שבבית ספר ההפסקה חשובה לתלמיד לא פחות ממה שקורה בכיתה, וגם לזה צריך לתת ביטוי בתכנון".

הסבת מבנה היסטורי לכיתות לימוד, ועיצוב פטיו וסביבה אסתטית ומזמינה בבית ספר ישראלי-צרפתי במקווה ישראל. תכנון: יהושוע שושני אדריכלים, צילום: רונה ווטש

בית לתלמידים

מה הן אפוא אבני הדרך המובילות לבית ספר שנעים יהיה לשהות בו, כזה שיספק את סביבת הלימודים הנכונה ויאפשר לשוהים בין כתליו מגוון שימושים רחב וחוויה יומיומית חיובית? שושני מבהיר שאין דגם של בית ספר אידיאלי, ובית ספר אחד אינו צריך להיראות כמו משנהו. "כל בית ספר צריך לצאת מהמאפיינים המיוחדים שלו, וצריך להמציא אותו בכל פעם מחדש", הוא אומר.

"התזה שלנו בתכנון היא, קודם כל, שבית הספר לא ייראה ולא יהיה 'מוסדי', והמטרה שלנו היא לתכנן בית טוב, חם ומחבק לתלמידים ולא לסדר כיתות במסדרון", מוסיף אדריכל אברהם קוריאל כשהוא מתבקש לפרט את נקודת המוצא שלו בבואו לתכנן בית ספר חדש.

קוריאל מדגים מעבודותיו: בית ספר בקרית גת הנושא אופי כפרי ונבנה סביב חצר פנימית. קריית החינוך על שם ש"י עגנון בנתניה (המבנה הצבעוני והמוכר הניבט מכביש החוף) שחולקה לשישה מבנים, כל אחד מהם בצורה וצבע שונים באופן ששובר מעט את החדגוניות והאנונימיות המאפיינת מוסדות. דוגמה אחרת היא בית הספר על שם רבין בנשר שהוקם בקצה שלוחה של רכס הכרמל כשהוא מוקף חורש טבעי.

הבנייה, לפיכך, נעשתה מתוך תשומת לב לטופוגרפיה של המקום. כל המבנים מאפשרים מבט לנוף, ובית הספר נשזר בסביבה באמצעות חצרות מוצלות ופרגולות. ברוח זו גם הסורגים ההכרחיים על החלונות זוכים לטיפול מעודן יותר, והמגמה מנסה לשדר פחות בית סוהר, יותר דקורציה. כך הופכים הסורגים לפרט אסתטי בפני עצמו שגם מהווה אלמנט הצללה במידת הצורך. כמו הסורגים, גם הגדרות – פחות גדר חשופה כמו במכלאה והעדפה של תחימת אזורים באמצעות מבנים.

אלמנטים מחדירי אור המכניסים את הסביבה פנימה בבית הספר הירוק בכפר מוקייבלה. תכנון: אמר קוריאל אדריכלים, צילום: עמית גרון

חצר מרכזית עגולה המשמשת כלב בית הספר ומוגדרת על ידי מעבר מקורה בבית ספר יסודי על שם אהוד מנור באור יהודה. תכנון: יהושוע שושני אדריכלים, צילום: רונה ווטש

השכלה גבוהה

בקצה הסקאלה, על החלק המלהיב ביותר שלה, ניצב בגאון אחד מבתי הספר המרשימים שנבנו בישראל בשנים האחרונות, אם לא המרשים שבהם – בית הספר האמריקאי באבן יהודה. 14 אלף מטרים רבועים הכוללים שלושה מבנים לכיתות לימוד, בריכת שחייה, מגרשי טניס, מגרש כדורסל, אודיטוריום וספרייה המכילה את מספר הכותרים באנגלית הרב ביותר בישראל – כולם עומדים לרשותם של תלמידי הקמפוס הפרטי, ילדי דיפלומטים וזרים, מגיל גן ועד י"ב. גודלן של הכיתות הוא כ-70 מטרים רבועים.

אחד האלמנטים הדומיננטיים בבית הספר האמריקאי הוא שימוש במעברים מקורים במקום מסדרונות. התוצאה – אוורור ואור טבעיים במעברים מוצלים. אדריכל נדב סלומון, שותף במשרד פלסנר אדריכלים שהיה אחראי לעיצוב בית הספר: "מעברים כאלה יוצרים תחושה אחרת לגמרי ותוחמים חללי חוץ שהרבה יותר כיף לשחק בהם. בנוסף, בכל הכיתות יש אוורור מפולש וחלונות בשני הצדדים, וביום רגיל לא צריך להפעיל תאורה מלאכותית. נקודה נוספת היא החומרים. מכיוון שהתקציב שם לא היה בלתי מוגבל, היה חשוב לנו איפה נשים את הכסף. לכן במקומות שאפשר לגעת בהם ולהסתכל עליהם השתמשנו בעץ, כי אנחנו חושבים שעץ זה חומר חם שנעים לגעת בו, וכשרואים עץ זה עושה טוב על הנשמה.

"לעומת זאת הרעפים הם רעפי בטון פשוטים, כי אתה רואה אותם אבל לא נוגע בהם ולכן לא חשבנו שצריך להשקיע ברעפי טרה קוטה שג'ובאני יצק באיטליה. כל אלה", ממשיך סלומון, "הן רק כמה דוגמאות לכך שהאיכויות של בית ספר כמו באבן יהודה יכולות לבוא לידי ביטוי גם בבתי ספר אחרים. לא מדובר כאן בתקציב אלא במודעות".

מבואה פנימית בבית הספר היסודי תדהר ביוקנעם. תכנון: אמר קוריאל אדריכלים, צילום: עמית גרון

השכלה ירוקה

אוורור טבעי, התאמה נכונה לפני השטח ולאקלים, תאורה טבעית רבה ככל האפשר – כל אלו הם בבסיסה של בנייה ירוקה, ובתי ספר ירוקים, או כפי שמיכל ביטרמן, חברת הנהלה במועצה הישראלית לבניה ירוקה וממייסדיה, מעדיפה לקרוא להם, "בתי ספר מקיימים". לדבריה, זהו מינוח שמצביע על תפיסה הוליסטית יותר של הדברים. אם היינו זקוקים לתימוכין בכל הקשור להשפעותיו של מבנה על השוהים בו, ביטרמן מציינת בנחרצות שיש קשר מובהק בין השניים. לדבריה, ככל שהמבנה ניזון מסביבתו ומזין אותה בהרמוניה, כך ייטב גם לתלמידים הלומדים בתוכו, על אחת כמה וכמה כשנדרשים מהם קשב וריכוז.

"לכל מבנה 'ירוק' יש השפעה סביבתית, חברתית, כלכלית ובריאותית, וכשמדובר במבנה חינוך, יש ערך מוסף בהשפעה על התלמידים וערכיהם", כך ביטרמן. "מבני חינוך ירוקים הם מבנים המייצרים סביבת לימודים בריאה ופרודוקטיבית בעוד שהם חוסכים אנרגיה, משאבים וכסף – מחסכון במשאבים טבעיים, מתכלים, כמו מים, ועד שימוש בחומרי גלם, חיסכון אנרגטי וחיסכון בייצור גזי חממה. מחקרים מראים שזאת סביבה נוחה יותר לתלמידים, בריאה יותר, גם התלמידים וגם מוריהם חולים פחות ונעדרים פחות מהלימודים. הסביבה נתפסת כנעימה ונוחה, ונוצר חיבור נכון יותר לעולם האמיתי בכך שעל כל הדברים האלה לא רק שומעים בשיעור מדע, אלא מיישמים בתוך בית הספר, בשיתוף התלמידים".

"מעבר למחקרים המדהימים שקושרים בין סביבת לימוד וההשפעה של אוורור, אור ואקוסטיקה טובה על התלמידים, והעובדה הברורה שמחברת בין ביצועי למידה לתנאים הפיזיים של המקום – יש עוד פן אחד חשוב שצריך לזכור, למרות שהוא לא מדיד ואי אפשר לכמת אותו", מסכם אדריכל נדב סלומון. "וזאת השאלה אם בית הספר שאנחנו זוכרים היה סביבה נעימה או לא כל כך. האם היה מקום מדכא או משמח? האם היה לנו נעים לשהות בו? אלה דברים שאין להם מחיר אבל אסור לשכוח אותם, כי שם, בבית הספר, הכל קורה ואלה זיכרונות הילדות שלנו".

כיתה עם תאורה טבעית לחלוטין על פי עקרונות הבנייה הירוקה בבית ספר בווירג'יניה, ארצות הברית. Prakash pate / VMDO architects