הייתי הילד הכי קטן בכיתה

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

במעקב השגרתי בטיפת חלב הוא תמיד באחוזונים הנמוכים. "לא נורא", אומרת לך האחות, "זה בסדר, גם את לא מאוד גבוהה". בהתחלה את מתנחמת, מקווה שזה זמני ושהוא ייתן את הזינוק שלו בקרוב, אך כשהוא מתחיל ללכת לגן את נזכרת – שתמיד היית הילדה הכי נמוכה, שהיו מושיבים אותך מלפנים בתמונות המחזור, שהיו מסתירים לך בכל מקום, שהילדים האחרים היו צוחקים על נמיכות קומתך… ופתאום מתמלאת חששות שילדך עלול לעבור חוויות לא נעימות דומות.

אמנם, באופן ממוצע הדור החדש גבוה יותר מהדור הקודם, אבל לפעמים, פשוט, הגנטיקה מנצחת. מה נחשב לילד נמוך? האם יש מה לעשות כדי לסייע לו לא להיות שונה? ומתי שוקלים להיכנס להתערבות רפואית?



להימנע מהשוואות

"אצל יותר מ־95 אחוז מהאנשים הנמוכים לא קיימת מחלה או בעיה בריאותית", אומר ד"ר אפי הר נוי, המתמחה בפסיכולוגיה חינוכית והתפתחותית ומנהל "יופי טופי", חברה העוסקת בתנועה לגיל הרך. "סיבת ההפניה של אנשים אלה היא מצוקה רגשית־חברתית. החברה התייחסה משחר ההיסטוריה לגובהו של האדם, כך שלאנשים גבוהים תמיד היה יתרון. למשל, 'משכמו ומעלה גבוה מכל העם' – מקורותינו מציינים במיוחד בעת בחירת המלך הראשון של עם ישראל את עובדת היותו גבוה. בתרבויות שונות מקשרים את הקומה הגבוהה לתכונות של מנהיגות, מצליחנות ועושר. גם הביטוי 'שיעור קומה' מעיד על כך".

לכן, קודם כל, חשוב להימנע מהשוואות. "כשמדובר ברפואה, עלינו לשים בצד את כל המונחים החברתיים, וכשהורים מגיעים לרופא עם ילד בטענה שהוא נמוך, זה לא צריך לבוא מתוך השוואת גובהו לילדי הכיתה", מסביר ד"ר צחי גרוסמן, מומחה לרפואת ילדים במכבי שירותי בריאות.

"ההשוואה האמיתית היא רחבה יותר ומבוססת על אחוזים ומספרים", אומר גרוסמן. "חשוב לנו לדעת מהו גובה ההורים – בכל זאת, הילד הוא חלק מהתא המשפחתי ואי אפשר להתעלם מכך שהוריו נמוכים. אם זהו ילד נמוך להורים נמוכים, אז ממש לא מעניין מה קורה בכיתה. הגנים יותר חשובים".



מיהו נמוך?

כל ילד עובר כשגרה מעקב גדילה אצל רופא התפתחות בשנה-שנתיים הראשונות לחייו. פרקי המדידה שנעשים בתחנות לבריאות המשפחה הם קבועים ושגרתיים. "בשנה הראשונה הגובה הוא אחד הדברים המרכזיים שנבדק, ויש לכך השלכות רבות באשר לעתיד", מסביר ד"ר גרוסמן. "עם זאת, לרוב נושא הגובה לא מטריד את רוב ההורים בשלב זה של החיים, אלא דווקא בגילאי גן חובה-כיתה א'. כל עוד מדובר בתינוק זוחל, בפעוט שיושב ומשחק – עינו של ההורה פחות רגישה לכך. אבל כשהילד כבר גדול ועומד ליד החברים שלו, אפשר להבחין בחריגות ולהורים זה ממש צורם".

אז מתי מתחילים במעקב צמוד יותר?
"ברגע שיש חריגות בעקומת הגדילה. אם זו התוצאה במדידות של טיפת חלב או במדידה שמתבצעת בכיתה א' על ידי האגודה לבריאות הציבור, הרי שצריך להיות במעקב אצל הרופא ולראות איך זה מתפתח. אם התוצאה תקינה – אין כל סיבה לעשות זאת".

מה נחשב נמוך?
"מודדים את הילד, ואם הוא נמצא באחוזון 10 – הרי שכ־90 אחוז מבני גילו גבוהים ממנו ורק כ־10 אחוז נמוכים ממנו. בדרך כלל מדובר בילדים שההורים שלהם הבחינו בקומתם הנמוכה ולכן פנו לרופא. יש לציין כי ברוב המקרים הסיבה לפנייה היא אסתטית וחברתית ולא רפואית".

ד"ר גרוסמן מחלק את הילדים הנמוכים (אחוזון 10 ומטה) לארבע קבוצות:

הקבוצה הראשונה – נטייה גנטית. בקבוצה הראשונה נמצא הילד ששני ההורים שלו נמוכים גם הם, כך שהממצאים אינם מפתיעים. "אי אפשר להתעלם מגנים, אפילו שלא פעם יש הפתעות ולהורים נמוכים יש ילד גבוה במיוחד".

הקבוצה השנייה – ה"מאחרים". "ישנם ילדים שבשנות בית הספר היסודי ועד לגיל העשרה (12-14) אמנם עולים בגובה, אבל תמיד נמוכים ביחס לחבריהם. בסופו של דבר אנחנו מוצאים שבסוף שנות העשרה הם משתווים לכולם – יש להם קפיצות התפתחות והתבגרות מאוחרות, ואגב, גם בעניין הזה רואים לא פעם דמיון להיסטוריה של אחד ההורים".

"בדיקת רנטגן יחסית פשוטה של צילום כף היד עוזרת לנו לנתב את ההתייחסות לילד. על ידי הממצאים הללו ניתן לתארך את מבנה השלד: לפעמים אנחנו מגלים שאין חפיפה בין גיל השלד לגיל הילד. לדוגמא, אם הילד בן 12 והשלד שלו מתאים לגיל 10, יש סיכוי טוב שהילד עוד יגדל.

בנוסף לכך מתבצעות בדיקות דם הבוחנות את המערכת ההורמונלית של הילד, כמו בלוטת התריס והורמון הגדילה. באותה הזדמנות, על ידי בדיקות הדם שוללים הימצאות מחלות שמשפיעות על הגדילה, כמו בעיות במערכת העיכול, בעיות פיזיולוגיות כרוניות, מחלת הצליאק ועוד. בקבוצה הזו, אגב, תמצאו יותר בנים. בכלל, הפניות בנושא גובה באות יותר מצד הורים לבנים", מציין ד"ר גרוסמן.

הקבוצה השלישית – חוסר בהורמון גדילה. ילדים שנמצאים באחוזון נמוכי הקומה ואינם שייכים לשתי הקבוצות הקודמות – כלומר, אין סיבה גנטית לנמיכותם וגיל העצמות חופף את גילם, כך שהסיכוי שיגבהו קטן. אם נמצא שחסר להם הורמון הגדילה וכנראה שהבלוטה שמפרישה את הורמון הגדילה אינה מספקת, יהיה צורך בהזרקת הורמונים.

ד"ר גרוסמן אמנם מביע שביעות רצון מהתוצאות שמניבים ההורמונים, אך עם זאת מסתייג וממליץ להשתמש בהם רק כשבאמת יש סיבה מוצדקת. "בסך הכל, ההורמונים נחשבים בטוחים ויעילים, וההנחה של הרפואה היום היא שאם הם ניתנים במינון הנכון אין להם השלכות שליליות. זאת בטווח הקצר. אבל כמו בהרבה תחומים אחרים ברפואה, יש תמיד לבחון טיפולים באופן ביקורתי ולדעת שלא הכל בטוח.

"בנוסף לכך, אין להקל ראש ולהחליט יום אחד שהילד צריך הורמוני גדילה: מדובר בטיפולים של בערך שלוש שנים של הזרקות יומיומיות, שזה בכלל לא פשוט, לא להורים ולא לילד. לכן, עושים זאת רק במקרים מסוימים. הורים שמיוזמתם ירצו לתת הורמוני גדילה לילדם, יצטרכו לשלם ביוקר ולעשות זאת באופן פרטי, ואני חושב שברבים מהמקרים זה לא הדבר הנכון".

הקבוצה הרביעית – רצון ההורים. בקבוצה זו נמצאים ילדים שאינם שייכים לקבוצות הקודמות מבחינת המאפיינים, אבל ההורים רוצים לטפל בילדיהם בהורמוני גדילה כדי שלא יהיו הכי נמוכים, אפילו שהם אולי באחוזון ה־15. "ישנם הורים המוטרדים מכך שלפי ה'תחזית' המשוערת, ילדם לא יעלה על גובה של 1.60 מטר. לדעתי לא צריך להתערב כל עוד בדיקות הדם תקינות".



השפעות הסביבה, לחץ ההורים

הורים פונים לרופא פעמים רבות בנושא גובהו של ילדם – לא בשל בעיה רפואית, אלא בעקבות תגובות לא חיוביות מהסביבה, כמו ילדים הנוטים להציק לו ולכנותו בכינויי גנאי. "בדרך כלל הסיבה לקומה הנמוכה של הילד היא גנטית, וההורים, שחוו זאת על בשרם בעבר, מבקשים: 'עשה שילדנו יהיה גבוה ולא יסבול כשם שאנו סבלנו בילדותנו'", אומר ד"ר הר נוי.

ואיך ההורים מגיבים כשהרופא מסביר להם שזה גנטי?
"במרבית המקרים, הם אינם מוכנים לקבל את ההסבר על הגורם התורשתי. ההורים חוזרים וטוענים שהיום הדור גבוה יותר, הטכנולוגיה והרפואה מתקדמים יותר, וודאי קיימת דרך להוסיף גובה לילדיהם. העיתונים מוסיפים לציפיות ההורים בדווחם על תרופות פלא והצלחות מפליגות. ההורים באים עם כתבות מהעיתון וחומר מהאינטרנט כתומך בבקשתם. לעתים קשה לשכנע הורים שהמאמר בעיתון מטעה, שהדיווח אינו מלא ושהנס אינו נס".

וההתערבות של ההורים בוודאי אינה מוסיפה לביטחון העצמי של הילד.
"נכון, זוהי בעיה נוספת – כאשר הורים רבים, שלא במתכוון, מחמירים את מצבו של הילד. כלומר, במקום לחזק אותו רגשית וחברתית ולהדגיש את יתרונותיו ונקודות החוזק שלו ואגב כך למזער את עניין הגובה, הופכים את הנושא למוקד ולשיח וגוררים אותו לבדיקות רפואיות, ובכך בעצם מעצימים את תחושת התסכול, הכאב וההשפלה של הילד, ואינם מאפשרים לו לברוח מכך גם כשהוא בביתו, שבו הוא אמור לחוש מוגן".

בחלק השני של הכתבה: כיצד ניתן לחזק את ביטחונו העצמי של ילד נמוך, וגם: אמהות לילדים נמוכים מספרות מניסיונן ומציעות את הדרך שלהן להתמודדות עם המצב»

 

מתוך: מגזין להיות משפחה

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה