החלטה הרת גורל

הסיבות שבגללן אנו רוצים ילדים מגוונות. זה לא פשוט להפוך מזוג צעיר למשפחה, אך גם צעד ברור ומתבקש. קבלו 9 סיבות להיכנס להריון ראשון, שיפתח בפניכם את הדלת לשלב ההורות בחיים

88 שיתופים | 132 צפיות

הפעם הראשונה שבה הבנתי שאני רוצה מאוד להיות אמא הייתה כשהייתי בת 15. התנדבתי במגן דוד אדום וליוויתי יולדת במצב מתקדם לבית החולים. אני זוכרת היטב את האירוע הזה, כי בזמן הנסיעה, כשהאמא לעתיד בכתה מרוב כאב, אני הייתי המומה מהקנאה שחשתי כלפיה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הרגשתי מה שמרגישים אנשים בכל רחבי העולם – רצון חזק, קמאי, לילדים.

1. החתונה

חתונה ישראלית ממוצעת מתוכננת במשך חודשים, ומסתיימת לה בתוך כמה שעות. לפעמים זה סוג של הלם. כל כך הרבה אנרגיה הושקעה בהכנות, עד שהסוף של החתונה תופס אותנו לא מוכנים. זהו? נגמר? ומה עכשיו? עכשיו אפשר לחזור לחיים הרגילים, לשגרה של דירה-עבודה-משפחה- חברים, אבל אפשר גם לפצוח בהכנות לאירוע נוסף, מרגש לא פחות (בעוד תשעה חודשים נגלה שגם הרבה יותר…) – הפיכתנו למשפחה. לזוג עם ילד.

2. המשפחה

בעוד בסקנדינביה אפשר להתחתן בבניין העירייה, לחגוג בצמצום בקרב המעגל הקרוב של משפחה וחברים ולנוח מכל הבלגן במשך שנתיים, הרי שבישראל הכל צריך להיות חם, קרוב ודביק. הציפייה הישראלית המצויה היא לראות פירות מהזיווג עוד בטרם מלאה לו שנה. הרי בשביל מה מתחתנים? אז לא, אנחנו לא נכנסות להריון כדי למלא אחר הציפיות ולהוריד את מסת הנדנודים (אנחנו יודעות היטב שהנדנודים לא ייעלמו, הם רק יעברו לילד השני), אבל אנחנו בהחלט מושפעות.

3. החברים

אם נישאתם מאוחר יחסית וכל חבריכם כבר נשואים פלוס, הרי שזהו מקור השפעה נוסף. לא נעים להיות הזוג האחרון בחבר'ה שאין לו עדיין ילדים. נושאי השיחה מצטמצמים, העולמות נפרדים, הופכים שונים מדי. לפעמים דווקא הצפייה באחרים צוללים לשיחות על חיתולים וסריקות מורחבות מוציאה לנו את החשק, אבל בדרך כלל מדובר בעוד פן של לחץ חברתי. כשכולם מצפים לאירוע המכונן שלכם, ובכן, לא נאמר שאתם נדחפים לשם, אבל אתם בהחלט זורמים לשם ביתר קלות.

4. ההורמונים

ישנה תיאוריה ביולוגית הגורסת שכל קיומנו, בהתעלמות ברורה מכל הישגי המין האנושי, נועד לשכפול גנטי פשוט. אני לא יכולה להתווכח עם ההנחה המעליבה הזאת, משום שישנם כמה ימים בחודש שבהם אני מבינה היטב כמה היא נכונה. משהו בפיזיות שלנו דורש ילדים. משהו בנו, בני אדם, או קופים או אמבות, רוצה להיות בהריון. ואם אתם לא מסכימים עם הטענה הזאת, נסו לבדוק את הקשר בין חיי המין שלכם לבין מחזור הביוץ החודשי. מביך כמה זה פשוט.

5. אנחנו אוהבים ילדים

הם מקסימים, ילדים. האופן שבו הם אומרים את האמת. האופן שבו הם לומדים לשקר. האופן שבו הם נראים. האופן שבו הם לבושים. שיחות הנפש הפילוסופיות שאפשר לחלוק איתם. החיבוקים הדביקים, הידיים הקטנות, ההליכה הברווזית. אנחנו אוהבים אותם ורוצים אחד כזה משלנו, ותמיד רצינו.

6. אנחנו לא אוהבים ילדים

הם לא מקסימים בכלל, ילדים. האופן שבו הם אומרים את האמת. האופן שבו הם לומדים לשקר. האופן שבו הם נראים. האופן שבו הם לבושים. שיחות הנפש הפילוסופיות שהם דורשים. המגע הדביק שלהם, העובדה שהם קטנים כל כך, ההליכה הברווזית שלהם. אנחנו לא אוהבים אותם ולא מתחברים אליהם, אבל אם יהיה לנו ילד אחד משלנו, אנחנו נראה לכולם איך הוא יהיה שונה. אנחנו נגדל את הילד המושלם.

7. הזרקורים

כיף להיות בהריון. לקבל את כל האהדה שבעולם, להיות כוכבת קולנוע לתשעה חודשים. פתאום אכפת לכולם מה את אוכלת, כמה את שותה, כמה שעות ישנת, ובאיזו תנוחה. במשפחה את הופכת להיות לא רק הבת היקרה לאמך, אלא גם הבת היקרה מאוד לחמותך… את נושאת ברחמך את הנכד שלה, את חשובה לה, לפחות בתקופה הקרובה, כמו הבן שלה. אסור להרגיז נשים בהריון. אסור להעציב נשים בהריון. אסור לעייף נשים בהריון. הזוהר ההריוני המדובר הוא לא רק תוצאה של הורמונים שעובדים לך על העור, אלא גם תוצאה של העובדה שאת באמת באמת כוכבת בריאליטי של החיים. גם בעינייך. וזה מאוד מאוד נעים.

8. אוכל

לא עוד שמירה קפדנית על משקל נמוך. לא עוד חפירה פנימית עצמית על כל ביס שלוקחים. בהריון אנחנו אוכלות בשביל שניים, לא משנה כמה יגידו שלא. אלה לא הכמויות לשניים, כמו שפעם חשבנו, בטעות. זו הסלחנות לשניים. הרי מפרי בטנך לא תמנעי שום דבר, נכון? אז למה שתמנעי משהו מאמא שלו? הדברים האלה נכונים כמובן רק כשאת בריאה. מי שנאלצה לעבור הריון עם סוכרת הריון, כמו כותבת שורות אלה, יודעת בעצב שיש הרבה הימנעויות אפשריות. למשל, זה הזמן להכיר מקרוב את סלט החסה וחזה העוף במקדונלד'ס, זה הזמן לגלות בפלצות שמנגו זה לא פרי, אלא שלושה פירות מבחינת כמות הסוכר. זה הזמן להתנחם בכך שאולי את לא יכולה לאכול כל מה שאת רוצה בהריון הזה, אבל שאת הולכת לצאת ממנו חטובה משהיית בתחילתו.

9. הטרטורים לגיטימיים

אפשר להתפנק, אפשר לבקש מהאב לעתיד לחפש לך סטייק פילה באחת בלילה (אני ניסיתי, וקיבלתי פיצה פפרוני, כך שאפשר לבקש אבל לא תמיד אפשר לקבל) אפשר לפתח חשקים לגלידה מנגו, ואיך שגומרים להכין לך את המנה להחליט שבעצם את רוצה גלידה פקאן, ואז המנגו מוצא לו כתובת אחרת (וזה אגב, הסבר הגיוני לכרס שמפתחים בני הזוג שלנו כשאנחנו בהריון). אפשר הכל. בכל פעם שתרגישי אשמה, תזכירי לעצמך שזה ההריון הראשון והאחרון שבו אפשר להתפנק ככה. בהריונות הבאים את תמשיכי לקום בלילה לילד הגדול, את תמשיכי לבשל למרות הרגישות לריחות, את תמשיכי בעצם הכל… אז זה או עכשיו, או לעולם לא. נכון שהצלחתי לפתור לך את בעיית רגשות האשם?