החלום הרטוב שלי
יש נשים שחולמות על גבר מסוקס, יש שחולמות על שופינג ויש כאלה שחולמות על איים עם לגונות ועצי קוקוס. גלי לב חולמת על חופשה ומסבירה למה היא לא מגשימה את החלום
אני שוכבת על מגבת חוף גדולה ונעימה, מסביבי חול זהוב, מולי משתרעת לגונה תכולה שמימיה זוהרים כמו בדולח. מעליי תלויים עצי דקל גבוהים ומצלים ולידי, על שולחן קש קטן, נח לו קוקטייל פירות מרענן שמלצר שחום טרח להביאו אליי. מדי פעם מופרת שלוות הנופשים הבודדים בציוץ של ציפורים וצווחות השחפים.
הדבר הבולט ביותר בחופשה האקזוטית שלי, הוא שאני לא עושה כלום; אני לא מנקה, לא מכבסת, לא סוחבת סלי קניות, לא מכינה אוכל ולא משרתת אף אחד. להיפך – משרתים אותי: מדי יום מחליפים לי מצעים צחורים, מגישים לי קוקטיילים טרופיים טעימים, צולים לי דגים טריים, מעסים את גופי בשמן ריחני – חופשה מהסרטים.
למחרת אני במקום אחר לגמרי: הפעם אני בפריז, בירת האהבה והרומנטיקה, מהלכת בשדרה האלגנטית שאנז אליזה, מטיילת ברובע האמנים, המונמרטר, לוגמת אספרסו קטן בביסטרו השכונתי ומקנחת בעוגה מתוקה מהפטיסרי הסמוכה.
היום השלישי לוקח אותי לאהבה הראשונה שלי: ניו יורק. אני נוגסת בכל פה מהתפוח, חוצה את מנהטן לאורכה ולרוחבה, עורכת שופינג בבלומינגדלייס ומייסיס ובכמה חנויות טרנדיות, ולעת ערב מבלה במסעדה אופנתית.
לא, לא מדובר בטיול מאורגן בנוסח 'שלוש יבשות בשלושה ימים'. בעצם לא מדובר בטיול כלל. מדובר בחלום. כזה שלוקח אותי בכל לילה למקום אחר, שמרים אותי עד למגדל אייפל ולאמפייר סטייט בילדינג, מנחית אותי על חוף קסום בארץ טרופית יפה, ומבלה איתי עד השעות הקטנות של הלילה. כמו אז, כמו פעם.
שוק הכרמל במקום שאנז אליזה
לא צריך להיות פסיכולוג דגול, אסי דיין או קורא חלומות בשביל להבין שכל תו, וריד ונים שלי צועקים "חופש" בקול גדול ובתרועה רמה. אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד: חייה של האם היחידנית קשים שבעתיים מחיי זוג עם ילד, שניים או יותר – לפחות בכל מה שקשור לחופש. סבא וסבתא יש רק מצד אחד, וגם הם מוצו כבר עד תום, הדודים מטופלים בילדים משלהם, והאחיינים צעירים מדי בשביל לשמור על בת שנתיים פלוס, מקסימה, חייכנית וקצת יותר מדי אנרגטית, טפו טפו טפו. הוסיפו לכך את העובדה שמדובר באמא חרדתית שבטוחה שכל עזיבה של הילדה תגרום לילדה לחרדת נטישה, וקבלו תשובה לשאלה המורכבת למה אני לא יוצאת לחופש.
בשלב מסוים שקלתי חופשה על שפת הים כאן בארצנו הקטנטונת, אבל אחרי שהבנתי שחופשה בארץ עולה יותר מחופשה בחו"ל, גנזתי את הרעיון. ואם כבר בארצות שמעבר לים עסקינן, שתדעו שאפילו על זה חשבתי: לקחת את הקטנה ולשוטט איתה בפריז, בלונדון או אולי באי יווני. אלא שלגביה זה ממש לא משנה: מבחינתה גן השעשועים הסמוך לביתנו זהה לגני ורסאי הסמוכים לפריז. תנו לה כמה חתולי רחוב, כלב משוטט וקצת חול לקינוח והיא מסודרת. בשלב זה אין לה דרישות מיוחדות. חוץ מזה, לנסוע לבד עם בת שנתיים לחו"ל נראה לי סוג של התאבדות: האריזות, הטרחה, הלחץ והשאלה "מה יהיה אם היא תחלה" מוציאים לי את כל הרוח מהמפרשים.
אחרי לבטים רבים מצאתי מוצא: מעת לעת אני נוטלת יום חופש, ויחד עם חברתי מ' – גם היא יחידנית מבחירה – אנחנו מבלות בעיר הגדולה. בלי סקס אבל עם לא מעט בתי קפה, מקומות קטנים ומדליקים ושוק אחד גדול ונפלא – שוק הכרמל. אנחנו מעבירות יום בסבבה, כזה שמשאיר לנו טעם של עוד. אחרי הכל, אם לא לנגוס בתפוח הגדול, אז לפחות לנגוס באח הקטן מהלבנט, זה שטעמו מתוק ועז, שמזכיר נשכחות מימים אחרים, שיוצק בלב תחושה נפלאה של חופש אמיתי וממלא את המצברים עד הפעם הבאה. אדיוס.