החיים בתוך מבוך

תערוכתו החדשה של שי פרדו, אמן רב תחומי המשלב בעבודותיו ציור, צילום ופיסול שעיסוקם פוליטי וחברתי, כוללת מיצב ענק שהותקן במיוחד בתוך חלל הגלריה, אשר מורכב מ-173 מסגרות ו-13 טרנזיסטורים שתלויים על התקרה, ומבטא את ריקנות החברה.

המסגרות נבנו בצורת מבוך כשבמרכזו באר ריקה. ברקע בוקעים קולות מ-13 טרנזיסטורים שכל אחד מהם מכוון על תחנה אחרת, היוצרים רעש צורם של קולות ומוסיקה שנותנים תחושה של רחוב סואן. האווירה "מתמסדת" מדי שעה למשמע מהדורת החדשות המשודרת באופן אחיד בכל התחנות.

המרדף אחר הרושם

"מדובר במבנה המייצג ריקנות חברתית, כשברקע נמצא הכאוס – שפות ודעות שמתמזגות האחת בתוך השנייה", אומר פרדו. "כשהולכים במבוך יש תחושה שבסופו של דבר נראה משהו, אבל מסביב הכל ריק, וכשמגיעים למרכז מגלים את הבאר הריקה. הדבר מסמל את המרדף שלנו אחר ההצלחה ואחר דברים שאנחנו חושבים שאנחנו חייבים לראות ולהשיג, אך בסופו של דבר לדברים אין תוכן אמתי".



זו לא גישה מעט פסימית על החיים?
"אין ספק שזו גישה פסימית, הנובעת מהדיכאון שנוצר בגלל השפעתן של תוכניות הריאליטי, תרבות השפע והאינפורמציה הרבה שמציפות אותנו ומשפיעות על החינוך ועל הנוער. אני עובד עם נוער (בהוראת אמנות בבי"ס "אשכולות" בבת-ים, א.ו), וכשאני רואה שאחרי הזמן והמאמץ הרבים שמשקיעים אנשי החינוך בעבודתם עם הילדים, מגיעה תוכנית ריאליטי אחת והורסת הכל, הדבר מתסכל. כיום כולם רוצים להיות כוכבים, לעשות מיליון דולר ביום אחד, לעשות רושם חיצוני על אנשים, אבל מבפנים הכל חסר תוכן".

"זה מה שהמיצג מסמל", מסכם פרדו. " במבט ראשון הוא נראה מרשים מאוד, אך כשמסתובבים בו רואים שאין כלום, ואפילו הבאר שמגיעים אליה בסופו של דבר היא ריקה. העבודה היא נקייה, אבל היא ריקה ומייצגת את הריקנות התרבותית".