החדש של פאולו קואלו

אירלנד
אוגוסט 1983 – מרס 1984

קיץ וסתיו

"אני רוצה ללמוד על כישוף," אמרה הנערה. המכשף הביט בה. מכנסי ג'ינס מהוהים, חולצת טריקו, ומבט מתריס כמו זה שמאמצים כל הביישנים דווקא כאשר כמעט אין בו צורך. "גילי בוודאי כפול מגילה," חשב, ולמרות זאת ידע שברגע זה פגש את נִשמתו התאומה.
"קוראים לי בְּרידָה," המשיכה. "סליחה שלא הצגתי את עצמי. אני מחכה כבר הרבה זמן לרגע הזה ואני עצבנית יותר ממה שחשבתי שאהיה."
"למה את רוצה ללמוד על כישוף?" שאל.
"כדי שאוכל למצוא תשובות לכמה מהשאלות שיש לי על החיים, כדי שאוכל ללמוד על כוחות הנסתר, ואולי גם כדי לדעת לחזור אל העבר ולנוע קדימה, אל העתיד."
זו לא היתה הפעם הראשונה שמישהו הגיע אל היער כדי לבקש את זה ממנו. פעם הוא היה מורה נודע וזכה להערכת המסורת. הוא קיבל כמה תלמידים והאמין שהעולם ישתנה אם יצליח לשנות את הסובבים אותו. אולם הוא טעה, ולמורים במסורת הזו אסור לטעות.
"את לא חושבת שאת קצת צעירה?"
"אני בת עשרים ואחת," אמרה ברידה. "אם הייתי רוצה להתחיל ללמוד בלט, הייתי נחשבת זקנה מדי."

המכשף סימן לה לבוא אחריו. הם יצאו לדרך יחד, וצעדו בשתיקה ביער. היא יפה, הרהר בלבו, וצללי העצים סביבם התארכו לאטם כשהשמש שקעה מאחוריהם, הרחק בקצה האופק. אבל גילי כפול מגילה. היה לו ברור שמשמעות הדבר היא שעדיף לו לסבול.
שתיקתו של הגבר הפוסע לצדה עוררה אי-נחת בלבה של ברידה. הוא אפילו לא טרח להשיב לדבריה האחרונים. אדמת היער היתה לחה ומכוסה עלי שלכת. גם היא הבחינה בצללים המשתנים וראתה שהלילה יורד במהירות. בקרוב יהיה חושך ולא היה להם פנס.
אני חייבת לבטוח בו, אמרה לעצמה. אם אני מאמינה שהוא יכול ללמד אותי כישוף, עלי גם להאמין שהוא יכול להנחות אותי בשבילי היער.
הם המשיכו ללכת. נדמה היה לה שהוא משוטט ללא מטרה, הולך מצד לצד, משנה כיוון גם כאשר לא היה כל מכשול בדרכו. לא פעם הם הלכו במעגל וחלפו על פני אותה נקודה שלוש או ארבע פעמים.

אולי הוא בוחן אותי. היא היתה נחושה בדעתה לחוות את החוויה הזו עד תומה וניסתה לספר לעצמה שכל מה שקורה – כולל ההליכה במעגלים – נורמלי לחלוטין.
היא באה מרחוק מאוד וקיוותה להפיק יותר מהמפגש הזה. דבלין היתה במרחק של כ-140 קילומטר. האוטובוסים שנסעו אל הכפר היו לא נוחים, ולוח הזמנים שלהם היה מגוחך. היא נאלצה לקום מוקדם מאוד, לנסוע שלוש שעות, לשאול את אנשי הכפר איפה היא יכולה למצוא אותו ולהסביר להם מדוע ביקשה לפגוש אדם מוזר כל כך. בסופו של דבר מישהו אמר לה באיזה חלק של היער הוא נמצא בדרך כלל במהלך היום, אולם הזהיר אותה מפניו ואמר לה שהוא כבר ניסה לפתות את אחת מנערות הכפר.
איש מעניין, חשבה לעצמה. הם טיפסו כעת במעלה ההר, וברידה קיוותה שהשמש תישאר בשמים מעט יותר. היא חששה שתחליק על פני העלים הלחים.
"למה באמת את רוצה ללמוד על כישוף?"
ברידה שמחה שהשקט נשבר והשיבה לו בדיוק כשם שענתה לו קודם.
אבל הוא לא היה מרוצה.
"אולי את רוצה ללמוד על כישוף כי זה מסתורי וסודי? כי זה מספק תשובות שרק מעטים הצליחו למצוא כל חייהם? או אולי משום שזה מעורר בך זיכרונות רומנטיים?"
ברידה לא אמרה דבר. היא לא ידעה מה לומר. היא חששה שתשובתה לא תמצא חן בעיני המכשף, וכעת קיוותה שישקע שוב בשתיקתו.

לבסוף הם הגיעו לפסגת הגבעה, לאחר שחצו את כל היער. הקרקע כאן היתה סלעית ונטולת צמחייה, אבל לפחות לא היתה כה חלקלקה, וברידה לא התקשתה ללכת בעקבות המכשף.
הוא התיישב בנקודה הגבוהה ביותר והזמין את ברידה לעשות כמותו.
"אנשים אחרים היו כאן בעבר," אמר המכשף. "גם הם באו לבקש ממני שאלמד אותם כשפים, אבל אני לימדתי את כל מה שהייתי צריך ללמד. החזרתי לאנושות את מה שהיא נתנה לי. כעת, אני רוצה להיות לבד, לטפס בהרים, לטפח צמחים ולתקשר עם אלוהים."
"לא נכון," אמרה הצעירה.
"מה לא נכון?" שאל בפליאה.
"יכול להיות שאתה רוצה לתקשר עם אלוהים, אבל לא נכון שאתה רוצה להיות לבד."
ברידה התחרטה מיד על שהשמיעה את דבריה. היא דיברה מתוך דחף רגעי וכעת היה מאוחר מכדי לתקן את הטעות שלה. אולי באמת יש אנשים שרוצים להיות לבד. אולי נשים זקוקות לגברים יותר מאשר גברים זקוקים לנשים.
אולם המכשף לא הראה כל סימן לכעס כאשר שב לדבר.
"אני רוצה לשאול אותך משהו," אמר, "ועלייך לענות לי בכנות מוחלטת. אם תאמרי לי את האמת, אלמד אותך את מה שאת מבקשת. אם תשקרי, לעולם יהיה אסור עלייך לחזור אל היער הזה."

ברידה נאנחה בהקלה. הוא עומד לשאול אותה שאלה והיא צריכה לומר את האמת. זה הכול. היא תמיד הניחה שהמורה עלול לדרוש ממי שבא ללמוד דברים קשים מאוד לפני שהוא מקבל אותו כתלמידו.
"בואי נניח שאני מחליט ללמד אותך את מה שאני למדתי," אמר, ומבטו נעוץ בעיניה. "בואי נניח שאני מתחיל להראות לך את היקומים המקבילים שמקיפים אותנו, את המלאכים, את תבונת הטבע, את סודות מסורת השמש ומסורת הירח. ואז יום אחד, כשאת הולכת לקניות, את פוגשת באמצע הרחוב את אהבת חייך."
לא אדע לזהות אותו, חשבה, אבל החליטה לא לומר דבר. השאלה של המכשף הלכה והתבררה כקשה יותר מכפי שהעלתה בדעתה.
"הוא מרגיש בדיוק כמוך וניגש אלייך. אתם מתאהבים, את בו והוא בך. את ממשיכה את לימודייך איתי. בשעות היום אני מלמד אותך את תבונת היקום, ובלילות הוא מלמד אותך את חוכמת האהבה. אבל אז מגיע רגע ששני הדברים לא יכולים להמשיך להתקיים יחד, ואת חייבת לבחור."

המכשף השתתק לשניות אחדות לפני שהציג את השאלה עצמה. הוא חשש מתשובתה של הצעירה. בואה אל היער מוקדם יותר באותו ערב סימנה את סיומו של פרק בחיי שניהם. הוא ידע זאת משום שהבין את המסורות ואת הכוונות של המורים. הוא היה זקוק לה בדיוק כשם שהיא היתה זקוקה לו, אבל היה עליה לענות בכנות גמורה לשאלה שהוא יציג לה. זה היה התנאי היחיד.
"כעת עני לשאלתי בכנות מוחלטת," אמר לבסוף, כשאזר אומץ. "האם היית מוכנה לוותר על כל מה שלמדת עד אז – על כל האפשרויות ועל כל דברי המסתורין שעולם הכישוף יכול להציע לך – כדי להישאר עם אהבת חייך?"
ברידה הסיטה ממנו את מבטה. מסביב הקיפו אותה ההרים והיער, והרחק למטה החלו להידלק אורות בתי הכפר. בקרוב יתחילו משפחות להתקבץ סביב השולחן לארוחת הערב. הם עבדו קשה ובאמונה. הם היו יראי שמים. הם ניסו לעזור לאחיהם בני האדם. הם עשו את כל הדברים האלו משום שידעו אהבה. לחייהם היתה סיבה. הם היו מסוגלים להבין כל מה שקורה ביקום מבלי לדעת דבר על מסורת השמש או מסורת הירח.
"אני לא רואה כל סתירה בין החיפוש שלי לבין אושרי האישי," אמרה.
"עני לשאלה שלי." עיניו עדיין היו נעוצות בעיניה. "האם תוותרי על הכול למען אותו גבר?"



ברידה, ספרו החדש של פאולו קואלו, הוצאת ידיעות ספרים