הולך עם האמת שלו

לדן שמיר אין יום ואין לילה. לא מדובר כאן במטאפורה, אלא במציאות. שמיר, הסובל ממחלת הנרקולפסיה (הפרעת שינה המאופיינת בתרדמת פתאומית בלתי רצונית), עובד ללא סדר יום מוגדר וללא שעות עבודה מסודרות. "אני מצייר בכל זמן שיוצא לי, אך בעיקר בלילה", הוא אומר. "זה אמנם בגלל המחלה, אבל מתאים גם לאופי שלי. אני פרא אדם ובלגניסט וכך נוח לי".

הסטודיו שלו כרגע היא הרפת (הריקה) שליד ביתו בבנימינה. "זו רפת ישנה שאין בה אפילו רצפה. הקור איום כי הקירות שבורים, אבל שם טוב לי. זו הטריטוריה שלי, כי אין בה חוקים", הוא מספר.

שמיר החולק את חייו עם האמנית והפסלת דפנה קסטנבוים, מספר: "כאשר הגענו לבנימינה היו בפנינו שתי אופציות: או שאני אקח את הרפת או שדפנה תתמקם בה, ומכיוון שמבחינתה לא היה ספק שהגלריה שלה תהיה בבית – אני עובד ברפת".

דן שמיר מעולם לא למד אמנות וציור באופן פורמלי. "את הציור הראשון שלי עשיתי בגיל שלוש אצל אמא שלי בעבודה. זה היה ציור של סוס ואמא מספרת שציירתי את הזנב שלו זז ומסביבו חג זבוב". חוץ מגנטיקה (אביו, צייר קריקטורות מחונן) הסתפק שמיר בחוג לציור בגיל הנעורים שבו לא החזיק מעמד. "אני לא יכול לעבוד במסגרות. אני גם לא צייר שיכול לצייר ציור ריאליסטי. קשה לי עם המציאות כפי שהיא נראית ואני יודע לסובב אותה לצרכים שלי. מקור ההשראה הכי גדול שלי הוא כל החרא שקורה בעולם".



לא עובד לפי מוזה

דן שמיר מתייחס אל הציור כאל תרפיה. "ככל שהמצב נהיה גרוע יותר – הציורים שלי טובים יותר", הוא אומר. "אין לי מוזה. אני מצייר את המהות שלי שמורכבת מכל מיני דברים שאני רואה במציאות ובחלומות. אני מצייר את הצד היפה של החיים בהקצנה ותמיד מתמקד בסיטואציות מסוימות. הפרשנות היחידה שאני נותן לאמנות היא הפרשנות שלי, ואני רוצה שכל מי שרואה את הציור לא יהיה לו ספק למה התכוונתי. לדוגמה, בציור של שתי נשים על הספסל, ההשראה שלי הייתה בת זוגי וחברתה ליאת שמאוד מחוברות לטבע. בציור הן נמצאות על רקע עירוני בכחול ואפור. אני מאוד אוהב להקצין את הרעיון".

אחד ממקורות ההשראה של דן שמיר הוא הצייר מאטיס. "אני חושב שהוא האמן הגדול בכל הזמנים", הוא אומר, "מאחר שהוא לא ידע לצייר. קראתי שפיקאסו אמר פעם, אחרי שמאטיס מת והוא התבקש להמשיך את עבודתו, שאינו יכול לעשות זאת כיוון שהוא יודע לצייר טוב מיד. זה היה משפט מכונן מבחינתי", אומר שמיר. "אז הבנתי שהריאליזם תוקע אותך והמשפט הזה המשיך להוביל אותי".

דן שמיר אף פעם לא מרוצה, גם כשהוא מסיים עבודה. "זה לא קל לחיות כך. זה מאוד תובעני והדרישות מעצמך מאוד גבוהות", הוא אומר. "דפי תמיד צוחקת ממני בגלל שאני מזלזל ביצירה לאחר שסיימתי אותה. אני לא נקשר לעבודות שלי למרות שאני אוהב את כולן. ובכל זאת, חשוב לי מאוד לדעת מי קונה יצירה שלי ואני גם מגיע לראות היכן תולים אותה".

התערוכה הרצינית האחרונה בה הציג את תמונותיו התקיימה בשנת 2003. דן שמיר מודה כי הוא אינו מסוגל לצייר לפי הזמנה. עם זאת, הוא עדיין מחכה שמישהו יזמין ממנו ציור ענק בגודל של 6X4 מטרים.



חצאי סדרות וסרטים

שמיר מעיד על עצמו שהוא ממעט לצאת מהסטודיו ומעדיף להיות בבית. מאותה סיבה הוא גם לא מבקר בתערוכות ומוזיאונים. "אם לא הייתי אמן, הייתי בטח מדען או מנתח", הוא אומר. אחד התחביבים העיקריים שלו הוא קריאת ספרים. "אני ממש תולעת ספרים. סרטים מרדימים אותי, וברקורד שלי, בעיקר בגלל המחלה, ראיתי המון חצאי סרטים והתחלות של סדרות".

יצירתו של שמיר מלאה ניגודים: הצבעוניות העזה בציוריו עומדת בניגוד גמור לעובדה שהוא מעדיף חושך. "אחת התופעות הקשורות למחלה שלי היא הקושי להתמודד עם אור חזק", הוא מסביר, "ולכן אני מעדיף להיות בסביבה חשוכה ועם תריסים מוגפים". עובדה זו מנוגדת לצבעים העזים שהוא בוחר. גם הרקע הצבעוני בציורים הפוך מזה שבו הוא חי. "אני גר בסביבה כפרית, אך הנוף בציורים שלי הוא עירוני".

בנוסף לציור שולח שמיר ידיו גם בפיסול. "הפיסול בא בעקבות בת זוגי שעוסקת בקרמיקה", הוא מסביר. "אני מפסל בחמר ובקרמיקה בטכניקה משלי וגם עוסק בפיסול תעשייתי בברזל שבו אני משלב את המוטיבים שלי".

כאשר נשאל שמיר איזו עצה הוא יכול לתת לאמן צעיר בראשית דרכו, הוא שולף מיד: "לך תלמד מקצוע! משהו שתוכל להתפרנס ממנו, כי בתחום האמנות זה מאוד קשה. אני לא חושב שצריך ללמוד אמנות", הוא מסביר. "אני מבדיל בין שני דברים: להיות אדם עם כישרון ולהתפרנס מזה. אני לא חושב שלימודי אמנות יכולים לעזור למישהו להתפרנס. לעולם אין לזלזל בקטע הכספי, כי מתישהו מגיע שלב שבו אדם רוצה לחיות כמו שצריך. זה קטע חשוב".

אחת העצות שהוא בכל זאת מנדב למי שנמצא בראשית דרכו היא לקחת את העבודות שלו, לשים אותן ברחוב ולשמוע מה יש לעוברים והשבים לומר עליהן. "כך תוכל לשמוע את האמת בלי פלצנות ובלי שקרים", אומר שמיר. "אם אחרי כל זה עדיין תחשוב שאתה טוב ושלא איכפת לך מה אומרים – אתה יכול להיות אמן טוב. עברתי בעצמי את המבחן הזה כל כך הרבה פעמים, למדתי ממנו המון ואני יודע עד כמה הוא חשוב".

שמיר מצר על כך שבישראל לא משקיעים באמנות שאיננה פרקטית. "אם לאדם יש כסף, הוא לא ימהר לקנות תמונה", הוא אומר. "התפיסה החומרנית בארץ איננה מתייחסת לאמנות כאל משהו שימושי".

את עבודותיו של דן שמיר ניתן לראות ולרכוש באתר שלו וכמובן בגלריה שלו ושל דפנה קסטנבוים בבנימינה.

 

מתוך: מגזין נישה

לעשיית מנוי, לקבלת מגזין מתנה