הוא גיטרה
אסף אמדורסקי - הופעה שכולה מוסיקה אלקטרונית משובחת
הסרדינים האנושיים שהגיעו למועדון ההופעות 'זאפה' בתל אביב לראות את אסף אמדורסקי היו עסוקים בלגימת יין ותלונות מתוחכמות על הצפיפות הבלתי נסבלת במקום.
קצת מרגיש כמו מסיבת קוקטייל, אם מתעלמים מהבמה עמוסת הציוד האלקטרוני ומסכי הענק, אבל המצב הדקדנטי עומד להשתנות.
כשעה וחצי לאחר השעה הנקובה בכרטיס, הוא נכנס מדלת צדדית והמון קהל דחוס מריע לו ומוחא כפיים בתנועות מוגבלות. במחי יד הופכת האווירה מקפואה וביקורתית לקצת יותר חמימה ומקבלת. אי אפשר לא לאהוב את מי שנמצא עכשיו על הבמה.
אסף עולה בבגדים לבנים צמודים (הכוללים סקיני הדוק במיוחד) שזועקים 'הסתכלו עליי', אבל מחייך חיוך מבויש שלא משתמע לשני פנים. כל מה שהוא עושה יוצא מבפנים. אמדורסקי חושף בפני הקהל שלו חלקים גדולים מנשמתו. וזה עניין לא פשוט.
רגש בלחיצת כפתור
לעתים רבות מוסיקה אלקטרונית נתפשת בעיני רבים כשטוחה בניגוד למוסיקה שמקורה בכלים "חמים". העומקים שמגיע אליהם אסף אמדורסקי במוסיקה שלו, האלקטרונית, מערערים את ההנחה הזו. הוא מנגן בגיטרות (חשמלית ואקוסטית) במשך כל ההופעה, אך רוב הנפח מגיע מאלקטרוניקה. והשילוב הזה פשוט עובד.
פה ושם מבליח קול שני מצדה השני של הבמה, זוהי תום דרום שמגבה את אסף בעוד שכבות אלקטרוניות. מאחורי אסף מוצבים מסכי ענק המציגים וידאו ארט שלעיתים מסונכרן עם השירים. הוידאו מצליח לתפוס את העין ברגעים מסוימים, ולמלא חלל ברגעים אחרים, אבל ברגעים שבהם הופיעו מילות השיר על המסך בצבעים שונים, הוידאו מאבד את נחיצותו והופך למסך קריוקי.
רוך וקושי באותו הזמן
התחושה שעולה מהמוסיקה, בשילוב עם הוידאו, שפת הגוף של אסף והחיוכים הגנובים שלו היא – ברוכים הבאים למוח של אסף אמדורסקי. וזוהי ללא ספק חוויה יחידה מסוגה.
השירים בהופעה נאספו מכל אלבומיו של אסף וזכו לעיבודים מחודשים. בין השירים הבולטים היה "כוכב" שזכה לעיבוד מרגש ונדיר, והפך אותו משיר נעים ומעט אווירתי לשיר מרתק ואף כזה שגורם להצפת רגשות עזים.
השיר שסגר את ההופעה הוא "החדר האינטימי שלי" שקיבל ביצוע שונה מאד מהמקור ונצבע בגוון אמדורסקאי מובהק. בסך הכל, ההרגשה היא שההופעה "בעמידה" נותנת תמורה מלאה למחיר הכרטיס הגבוה, ועושה חשק עז להגיע הביתה ולשמוע עוד.