"ההסכם"

פרק מתוך "ההסכם" - ספרה החדש של ג'ודי פיקן

26 בדצמבר 2007

88 שיתופים | 132 צפיות

אפריל 1996

"שחיינים, למקומות."

אמילי רכנה קדימה בקצה מושבה במרכז הספסלים של בית הספר התיכון. היא ראתה את כריס מותח פעמיים את רצועת משקפי השחייה שלו, למזל, ומטלטל את שרירי זרועותיו ורגליו. אחר כך נעץ את בהונות רגליו בקצה המקפצה. כשרכן קדימה, הפנה את ראשו ובלי לטעות מצא את פניה של אמילי בים הפנים. הוא קרץ לה.

נשמעה שריקה, וכריס זינק לברֵכה ונעלם מתחת לפני המים עד ששב ועלה במחצית הברכה. כתפיו עלו כמו לווייתן גדול, וזרועותיו התרוממו וירדו בשחיית פרפר מהירה. הוא הגיע אל סוף חמישים המטרים לפני כל שאר השחיינים.

ספר במתנה

רוצים לקבל את הספר "ההסכם" במתנה? הקליקו כאן»

לביקורת על הספר»

אחר כך הסתובב, וכפות רגליו הבזיקו כשמיהר חזרה.

אולם הספורט התעצם לקול צעקות הקהל, ואמילי גילתה שהיא מחייכת. כריס הגיע אל הקיר בליווי שאגות הקהל. התלמיד המכריז על התוצאות קרא בשמו של כריס. "שיא אישי," קרא, "ושיא חדש של בית הספר במאה מטרים פרפר!"

כריס התנשף ויצא מן הברכה בקפיצה, כשעל פניו חיוך רחב. אמילי קמה ועברה על פני היושבים באותה שורת ספסלים. היא ירדה במעבר ופילסה לעצמה דרך אל הרחבה, שבה עמד להתחיל המשחה הבא.

כריס חיבק אותה וטמן את פניו בצווארה. אמילי חשה את המאמץ ממלא את לבו וריאותיו. היא דמיינה את הקהל צופה בהם מתחבקים, ונהנתה מן העובדה שכולם ידעו שמישהו כמוהו בחר במישהי כמוה. זה היה אחד הדברים שאמילי אהבה בחברות עם כריס.

למרבה הצער, היו גם דברים ששנאה.

* * *

קרלוס קרייטון היה שחיין אגדי בסגנון חזה כמעט כמו שכריס היה בסגנון פרפר. הארונית שלו הייתה סמוכה לזו של כריס. "תוצאה יפה," אמר קרלוס כשכריס הגיח מתחת למגבת שלו, ושערו הזדקר כקוצים.

"תודה. גם שלך."

קרלוס משך בכתפיו. "מובן שיכולתי להגיע לתוצאה יותר טובה, אם גם לי חיכתה חתיכה לוהטת כזאת בקו הסיום."

כריס חייך. זה לא היה סוד שהוא ואֶם זוג – הם היו חברים צמודים כבר כמעט שלוש שנים – אבל ההנחות הנלוות לידיעה זו לא היו נכונות בהכרח. למשל, שאמילי שוכבת איתו, או שלא היה נשאר איתה זמן רב כל-כך.

העניין הוא שאילו החליט להעמיד את קרלוס על טעותו, היה כריס מעמיד את עצמו באור מטופש.

"אני בטוח שהיא תיתן לך הלילה," אמר קרלוס.

כריס לבש את חולצתו. "מי יודע," אמר כלאחר יד כדי להישמע צנוע.

"טוב, כשיימאס לה ממך, תן לה את מספר הטלפון שלי," אמר קרלוס.

כריס רכס את מכנסיו ותלה את תרמילו על כתפו. "חבל על הזמן שלך."

אמילי דמיינה את הקהל צופה בהם מתחבקים, ונהנתה מן העובדה שכולם ידעו שמישהו כמוהו בחר במישהי כמוה<br />אילוסטרציה: Clipart.com" src="https://atmagil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/misc/prev_images/pagemodule/image1/327/31327/380x225a.jpg?1198661244" /> </p>
<div>אמילי דמיינה את הקהל צופה בהם מתחבקים, ונהנתה מן העובדה שכולם ידעו שמישהו כמוהו בחר במישהי כמוה<br />אילוסטרציה: Clipart.com</div>
</p></div>
<p>אמילי ידעה שמערכת היחסים שלה עם כריס שונה מאוד מרוב מערכות היחסים של מתבגרים אחרים שראתה בבית הספר. ראשית, זה לא היה עניין חולף – היא הכירה את כריס כל חייה. שנית, זו הייתה אהבה אמיתית ולא התאהבות: כריס היה בעצם חלק ממשפחתה.</p>
<p>לכן לא יכלה אמילי להבין מה הבעיה שלה.</p>
<p>כשהיא וכריס היו לזוג לפני שנתיים, זאת הייתה חוויה מדהימה. לא הייתה דרך בטוחה לבדוק את גבולות האינטימיות מלעשות זאת עם חבר טוב. אלא שאז השתנה משהו. ידיו של כריס לא נשארו במקומן; אמילי גילתה שהיא נאבקת בו. תחילה היה זה חשש, שפינה את מקומו לסקרנות. הבעיה הייתה שהסקרנות פינתה את מקומה למשהו אחר.</p>
<p>אֶם לא ידעה למה בדיוק ציפתה ממין, אך שיערה שעורה לא אמור להירתע ממגע עורו, שקיבתה לא אמורה להתהפך, ושראשה לא אמור לצעוק בקול שזה לא בסדר. בכל פעם שגופה בגד בה באופן כזה, התמלאה מבוכה. היה ברור שכריס אוהב אותה; הוא, כמובן, רצה לשכב איתה. וללא ספק היה זה הדבר הנכון – היא הרי שמעה את שמה כרוך בשמו של כריס עוד בטרם למדה לדבר. היא לא יכלה להעלות על דעתה להיחשף ולהיות פגיעה כל-כך עם אדם אחר מלבדו. לרוע המזל, לא יכלה לראות את עצמה נחשפת ופגיעה גם עם כריס.</p>
<p>הוא כעס עליה כשנרתעה; באחת הפעמים אפילו אמר לה שבגללה יש לו כאב ביצים. אבל אמילי התעלמה מדבריו, כי האפשרות האחרת הייתה שכריס ישאל מה קרה. כשזה קרה, היא השתתקה, ולא הייתה מוכנה או מסוגלת לפגוע בו ולומר את האמת.</p>
<p>במשיכה חזקה של המברשת בשערה הסתובבה אמילי כשגבה אל הראי שבחדרה. ארוחת הערב הייתה שקטה. אביה נקרא לביקור בית, ואמה הייתה שקועה בחדשות הערב. היא הניחה את מברשת השיער על המיטה ואספה את ספרי המתמטיקה שלה.</p>
<p>"לאן את חושבת שאת הולכת? מחר יש לימודים," שאלה אמה ברגע שאמילי נכנסה למטבח לבושה מעיל.</p>
<p>"אל כריס," אמרה, "ללמוד."</p>
<p>"אה. טוב." מלאני לחצה על כמה כפתורים במדיח הכלים; המדיח התעורר לחיים. "צלצלי כשתהיי מוכנה לחזור הביתה. אני לא רוצה שתלכי לבד בחושך דרך החורשה."</p>
<p>אמילי הנהנה ורכסה את מעילה. בחוץ עדיין היה קר יחסית לאפריל. היא חשה את יד אמה על כתפה. "את מרגישה טוב?"</p>
<p>"כן. אני חושבת." היא נשאה את עיניה ונעצה אותן בעיני אמה, רוצה שמלאני תחבר את החלקים שאמילי עצמה לא הצליחה לחבר. "אם זה היה מישהו אחר – לא כריס – היית נותנת לי ללכת?"</p>
<p>מלאני ליטפה את שערה של בתה. "יש להניח שלא," אמרה וחייכה. "אבל למה לדבר על משהו שלא עומד לקרות?"</p>
<p>לרגע עמדו שניהם על סף חדרו של כריס, חוששים להיכנס.</p>
<p>כריס בלע את רוקו. איך זה שמעולם לא שם לב כמה מעט רהיטים יש בו. השידה, שולחן הכתיבה הקטן והמיטה הזאת. "אולי נשב על הרצפה?" הציע.</p>
<p>אמילי התיישבה בהקלה, ומיד פתחה את מחברותיה. "אני חושבת שמק'ארתי עומדת לבחון אותנו על ההוכחות, אז חשבתי שנוכל לעבור על כמה מה…" היא השתתקה כשכריס רכן לעומתה ונשק לה. "אנחנו אמורים ללמוד," לחשה.</p>
<p>"אני יודע. פשוט הייתי חייב לעשות את זה."</p>
<p>פיה של אמילי התעוות. "היית חייב."</p>
<p>"אין לך מושג כמה," אמר כריס. הוא התיישב מאחוריה, עטף את גופה בגופו והניח יד גדולה ומגוננת על צלעותיה.</p>
<p>זה מצא חן בעיניה. להיות קרובה לכריס, להיות מחובקת, וכן, פשוט להיות. ההמשך הוא שהוציא אותה משלוותה.</p>
<p>היא הסתכלה על העקומות ששרטטה במחברתה, שהחלו עכשיו להתערפל בגלל מה שכריס עשה לה. היא חשה את שיניו מתחככות בצווארה. אמילי חשבה על עקומת הסינוס בשיעורי הבית שלה: מחצית אחת נוטה פנימה, מחצית אחרת נוטה החוצה.</p>
<p></p>
<div class=

אֶם לא ידעה למה בדיוק ציפתה ממין, אך שיערה שעורה לא אמור להירתע ממגע עורו, שקיבתה לא אמורה להתהפך, ושראשה לא אמור לצעוק בקול שזה לא בסדר<br />אילוסטרציה: Clipart.com" src="https://atmagil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/misc/prev_images/pagemodule/image1/328/31328/380x225aab.jpg?1198661462" /> </p>
<div>אֶם לא ידעה למה בדיוק ציפתה ממין, אך שיערה שעורה לא אמור להירתע ממגע עורו, שקיבתה לא אמורה להתהפך, ושראשה לא אמור לצעוק בקול שזה לא בסדר<br />אילוסטרציה: Clipart.com</div>
</p></div>
<p>הרצפה; תחילה זה נראה רעיון טוב. נזירי. אבל כשאמילי שכבה על צדה בלטו חמוקי גופה עוד יותר. כריס מעולם לא הפסיק להשתאות איך רגע אחד יכלה אֶם להיות מוכרת לו כאחותו, וברגע הבא – תעלומה.</p>
<p>הוא המשיך לחשוב על מה שקרלוס אמר. כל העולם חשב, מן הסתם, שהוא ואמילי מקיימים יחסי מין. בעצם, היה ברור שיום אחד הם יתחתנו, אז למה לעשות מזה עניין גדול? זאת הרי לא הסיבה היחידה לכך שרצה להיות עם אמילי. היא ודאי ידעה זאת.</p>
<p>היא הרשתה לו לנשק אותה. לפעמים הרשתה לו להכניס יד תחת חולצתה. הוא מעולם לא ניסה שום דבר מתחת לקו המותניים. גם היא לא, לצורך העניין.</p>
<p>כריס התקרב אליה מאחור והחל לנשק את צווארה. היא התפתלה בחיבוקו. "אנחנו לא נלמד היום, נכון?"</p>
<p>הוא הניע את ראשו מצד לצד. "אני כבר למדתי אתמול בערב," הודה.</p>
<p>"יופי, ממש נהדר," רטנה אמילי והפנתה אליו את פניה. "מה אני אמורה לעשות?"</p>
<p>הוא עמד לומר: "ללמוד מחר," אבל המילים לא יצאו מפיו, ובמקום זה הוא אחז באמת ידה של אמילי והידק אותה בין רגליו. "את אמורה לגעת בי," אמר.</p>
<p>לרגע התעגלו אצבעותיה סביב אורכו. כריס עצם את עיניו בהנאה. אלא שאז זינקה ידה למעלה, רועדת. אמילי התיישבה באחת. "אני… אני… לא יכולה," לחשה והסיטה את פניה.</p>
<p>המום – האם היא בוכה? – התיישב כריס על ברכיו. "אֶם," אמר ברוך. "אני מצטער." הוא פחד לגעת בה, ורק הושיט אליה את זרועותיו. היא נשאה אליו עיניים גדולות ולחות, וכעבור רגע באה אליו.</p>
<p>"זאת העונה שאני הכי אוהבת," הודיעה גס. היא ישבה במרפסת של מלאני, שתתה לימונדה. הטמפרטורות החמימות, הלא אופייניות לעונה, המסו את שארית השלגים של החורף. "בלי זבובים שחורים, בלי יתושים, בלי שלג."</p>
<p>"רק בוץ," אמר מלאני, ועיניה ננעצו במשהו מעבר לשורת העצים. "המון בוץ."</p>
<p>"תמיד אהבתי בוץ," אמרה גס. "את זוכרת איך היינו נותנים לאֶם ולכריס להתגלגל בבוץ כמו חזירים קטנים?"</p>
<p>מלאני צחקה. "אני זוכרת איך שפשפתי את הלכלוך מהאמבטיה," אמרה.</p>
<p>שתי הנשים הסתכלו על שביל הגישה. "אלה היו הזמנים הכי יפים," נאנחה מלאני.</p>
<p>"אני לא בטוחה. הם עדיין מתגלגלים יחד… רק לא מאותן סיבות."</p>
<p>גס לגמה לגימה מן המשקה שלה. "תפסתי אותם בחדר של כריס באיזה לילה."</p>
<p>"מה הם עשו?"</p>
<p>"הם לא בדיוק עשו משהו."</p>
<p>"אז איך את יודעת?"</p>
<p>"אני יודעת." גס קירבה את גבותיה זו לזו. "את לא חושבת?"</p>
<p>"לא באותה רמה של ודאות שאת יודעת," אמרה מלאני.</p>
<p>"טוב, אם כן, אז מה? הם הרי ישכבו ביום מן הימים."</p>
<p>"כן," אמרה מלאני לאט, "אבל זה לא חייב להיות בגיל חמש-עשרה."</p>
<p>"שש-עשרה."</p>
<p>"טעות. כריס בן שש-עשרה. אמילי בת חמש-עשרה."</p>
<p>"בת חמש-עשרה בוגרת לגילה."</p>
<p>"נקבה בת חמש-עשרה."</p>
<p>גס הניחה את הלימונדה שלה. "מה הקשר?"</p>
<p>"זה כל העניין." מלאני הניעה את ראשה מצד אל צד. "חכי עד שיגיע זמנה של קייט."</p>
<p>"אני אצא מתוך הנחה, כמו עכשיו עם כריס, שקייט בוגרת וחכמה במידה מספקת להחליט את ההחלטות הנכונות."</p>
<p>"לא נכון. את תרצי שהיא תישאר הילדה הקטנה שלך כמה זמן שרק תוכלי."</p>
<p>גס צחקה. "אמילי תמיד תהיה הילדה קטנה שלך," אמרה.</p>
<p>מלאני הסתובבה בכיסאה. "תחשבי על עצמך אחרי הפעם הראשונה שלך," טענה. "אמילי עכשיו שלי. אבל אחר כך היא תהיה שייכת לכריס."</p>
<p>גס שתקה רגע. "את טועה," אמרה בשקט. "גם עכשיו אמילי שייכת לכריס."</p>
<p>* * *</p>
<p>רוצים לקבל את הספר במתנה? <strong><a href=

הקליקו כאן»

"ההסכם"

אפריל 1996

ספר במתנה

ערוצי תוכן

מיוחדים

שירות לקוחות

יובל סיגלר תקשורת בע״מ