עומר מילר היה פעם אחד השפים הכי עסוקים בארץ. היום, יחד עם שירנקה, זוגתו ואם שלושת ילדיו, הוא בחר לוותר כמעט לגמרי על חיי חברה לטובת גידול הילדים. צפו
בעולם שבו נטוורקינג הוא ספורט אולימפי וחיי חברה נחשבים כמעט למדד לאושר,עומר מילרבוחר להגיד בקול רם משהו שרבים ורבות היו מרימים מולו גבה. בפודקאסט שלאיתי סגלמביתאול אין, הוא מספר בטון הכי קאז’ ולא מתנצל: כמעט ואין לו ולשירנקה חיי חברה, מתוך בחירה והחלטה מודעת.
>> אסתי זקהיים ברגע חשוף: "אחרי שהוטרדתי מינית, הרגשתי שהמשקל שלי מגן עליי"
מי שפעם נחשב לאחד האנשים הכי מחוברים בתל אביב, מתאר תהליך שקט של התרחקות הדדית. חלק מהאנשים הלכו, מחלקם הוא עצמו התרחק, אבל בתכל’ס, זה לא באמת מעסיק אותו ביום־יום. "אם מערכת יחסים לא שרדה את שש השנים האלה", הוא אומר, "כנראה שהיא לא הייתה אמורה לשרוד". זו אמירה שמעוררת אי־נוחות. אולי אפילו פחד. הרי כולנו מכירים את האזהרה: עוד מעט הילדים יגדלו, והחברים עוד יחסרו לך. אבל מילר לא ממהר לדאוג לעתיד. כשיגיעו לגשר, יגיעו. וגם אז, לדבריו, אין צורך לשקם קשרים ישנים, אלא פשוט לבנות חדשים.
בינתיים, הוא ושירן כדר-מילר, זוגתו ואם שלושת ילדיו, החליטו שאת העשור הראשון של חיי הילדים הם עושים בפול פאוור. מירב ההשקעה בבית. פחות חברים, פחות יציאות, יותר אחד את השנייה. וכן, גם יותר 24/7. באופן כמעט חתרני, הוא מודה שזה לא משעמם. להפך. "אלה הימים הכי כיפים בחיים שלי".
כזכור, מילר ושירן הכירו לפני כ־15 שנה והביאו לעולם שלושה ילדים בצפיפות מרשימה: התאומים מון וריי, בני שש, ולוסי בת חמש. מקריירות תובעניות ואינטנסיביות – הוא כשף תל אביבי והיא כסטייליסטית – הם בחרו להתמקד בפרויקט החשוב ביותר בעיניהם: ההורות. עם הרבה טבע וטיולים, סביב ביתם שבהוד השרון. אפשר להתווכח עם הבחירה הזו, אפשר לחשוב שהיא קיצונית, ואפשר גם להזדהות בשקט. אבל בתוך תרבות שמקדשת איזון מושלם בין קריירה, זוגיות, חברים והורות – יש משהו כמעט מרענן בכנות הזו. לא אידיאל, לא מודל לחיקוי, אלא בחירה אחת, ספציפית, של זוג אחד, בזמן אחד בחיים. והשאלה האמיתית אולי לא איפה החברים שלהם, אלא למה לפעמים כל כך קשה לנו לשמוע ש מישהי או מישהו בחר אחרת.