הדרכים הצדדיות של יפו
המטרה: לקחת חברה מהבלוגספירה לטיול מרגש במולדת. האמצעי: יום שיטוט בסמטאות שוק הפשפשים ביפו. חגית אברון מסבירה את פניה לתיירת וגולשת בהתלהבות בין העבר להווה
היא יירטה אותי ממרחבי הבלוגספירה והודיעה לי בנחישות חביבה שאנחנו עתידות להיפגש בקרוב. אמרה וקיימה. היא נקשה על דלתי ביום קיץ מפרך במיוחד והציגה את עצמה. "שלום, אני שרון, ישראלית המתגוררת בעמק הסיליקון. גם לי יש בלוג ואני ועוקבת אחרייך זמן מה. את מחברת אותי להנאות המולדת בכל פעם מחדש, ועכשיו אני כאן. עשי בי כרצונך". הבטתי בה בעיניים בורקות, מזהה את ההתמכרות המשותפת לריגושי החיים הטובים. לאו דווקא הראוותניים, אלא הפשוטים, הקטנים, החמקמקים מעין. אלה שרק תאווי ההרפתקאות ואוהבי האדם ידעו לזהות ולהעריך.
החלטתי לקחת אותה לשיטוט ביפו. היא עלצה למשמע היעד הנבחר, וסיפרה בהתרגשות שאת רוב ילדותה העבירה בין הסמטאות של פעם. תהיתי ביני לבין עצמי אם היא תזהה את כור מחצבתה לאחר הפיכתה של יפו למתחם אופנתי ומבוקש, כזה שבין רחובותיו הצרים צצו מלונות בוטיק, חנויות מעוצבות ומסעדות אופנתיות.
הגענו בבוקרו של יום חול, והאווירה הים תיכונית הגועשת סביב מתחם השוק כבר דגדגה את בלוטות הנוסטלגיה שלה. ברקע כיכבו בערבוביה מסגדים מהם בקעו סלסולי המואזין, ריחות של מטעמים מגרים, צבעים חושניים וכמובן טיפוסים מעניינים שכמותם פוגשים רק בשווקים. פצחנו בארוחת בוקר יפואית במלון הבוטיק מרקט האוס, מלון יפהפה המשלב בין הישן לחדש. מבנהו משתלב באופן הרמוני ברחוב המחוספס ועיצובו משדר ניחוחות יוקרה מאופקים. ישבנו באכסדרת המלון המהודרת, מציצות אל שאון הרחוב ונהנות מארוחת בוקר משובחת ממיטב התוצרת היפואית – חומוס חם שועטף את הלשון, בורקס נהדר וטרי שהתפקע ממילוי של תרד וגבינה, סלטים טריים, מאפים פריכים וקפה מצוין.
"יש לי הפתעה בשבילך", אמרתי לה. עוד בטרם הספיקה להתפעם מניחוחה של הרפתקה ממשמשת ובאה, סר לשולחננו גיל פנטו, בעל המיזם המסקרן Made in Eretz Israel – מוזיאון פרטי לפרטי נוסטלגיה ארץ ישראלית נדירים מסוגם. טרם הספיקותי להציג להם זה את זו והשניים שקעו בשיחה כשני ידידים ותיקים. פנטו, הנוהג לערוך סיורים, הרצאות ואירועים ביפו ובביתו הפרטי, לקח אותנו לסיבוב במגרש הביתי שלו – רחבת הפריטים הישנים בעיבורו של שוק הפשפשים. "תראו איזה כיף, זה המשרד שלי היום", התמוגג ועלץ למראהו של פרימוס ישן. בעברו הוא היה הד האנטר, ובהווה הוא צד פריטים נוסטלגיים ארץ ישראליים, חמוש בעיני נץ המאפשרות לו לצוד ספר אלפון משנות השבעים, קופסת פח חלודה שאצרה זיכרונות וסוכריות וקופסאות שבהן אצורים סיפורים כמוסים של ילדות נשכחת.
שרון מיהרה ורכשה כמה פריטי רטרו שירגשו את מי שמתגעגע למולדת, ואנחנו המשכנו לשוטט בשוק, הצצנו במרכז עמיאד – גלריה ציבורית המציגה תערוכות מתחלפות מעניינות, סיירנו בין הדוכנים הצבעונים ושפע הענתיקות ונכנסנו לחנויות העיצוב החדשות והשיקיות. עוד התבשמנו בחנות הרוקחת בשמים בהזמנה אישית, התמוגגנו למראה משקפי שמש ייחודיות בחנות המרכזת את נפלאותיהם של אמנים ישראלים ולגמנו בשקיקה מיץ רימונים ארגמני שהבהיר לנו בפעם האלף שיש משהו נפלא בעיר הזאת.
עוד סמטה, עיקול ודילוג במעלה מדרגות הבית של פנטו, השוכן בטבורו של השוק, והדלת נפתחת אל תוככי מאורת קסמים של ממש. כמו אליסה בארץ הפלאות פערנו זוג עיניים והחלנו לגלוש במנהרת הזמן של ילדותנו: כאן אריזת קסטה מרובעת שאהבנו לזלול בשוך ערבי קיץ חמימים, שם מוטלות פיסות ילדות בקופסאות משחק שילדינו כבר לא יידעו, ועוד עשרות פריטים מקום המדינה ועד שנות השבעים, המרכיבים יחדיו פסיפס נוסטלגי מתוק־מריר של ארץ ישראל של פעם. פנטו מפנה אותנו בעיניים בורקות לפריטי הדסקית והמכולת הישנים, לכרזות המצחיקות שהציעו לעקרת הבית לרכוש בלו בנד ולא להסתובב בבית בשמלה קרועה, ולעוד מאות פרטי האוסף מכל תחומי החיים המספרים את סיפור התקופה.
יכולנו לרבוץ שרון שעות, אבל השמש נטתה לשקוע ואנחנו עוד הבטחנו זו לזו משקה בשקיעה. שרון רשמה לעצמה אירוע יום הולדת בבית של פנטו בשנה הבאה, ואנחנו גלשנו מהורהרות לקסיס, בית הקפה היפה על חוף ימה של יפו. זהו בית הקפה של איילת, חברתה של שרון מקליפורניה, שהקימה עם שובה לארץ מובלעת של טעם טוב, אוכל מצוין ותפאורה מנצחת. שוחחנו בנחת, כמו חברות ותיקות, על אודות אז והיום, הנכר והמולדת, ולגמנו כוס יין שחדר לנו עמוק לדם, בדיוק כמו יפו.
ארוחת בוקר במלון מרקט האוס בית אשל 5
03-7974000 בהזמנה מראש
גיל פנטו – אירועים, סיורים והרצאות
054-4510345 בהזמנה מראש
קסיס
חוף גבעת עלייה 03-5753745