הדרך לבית-הספר רצופה מכשולים

תחקיר מקיף על הדרך של ילדכם לבית-הספר. חלק א'

88 שיתופים | 132 צפיות

כשהחלה בתי ללמוד בכיתה א' החלטתי לשחרר אותה מכבלי המכונית הפרטית ולאפשר לה לנסוע בהסעה של בית-הספר עם חבריה לכיתה. מתוך תחושת אחריות אימהית התלוויתי אליה בפעם הראשונה ל"הסעה לבית-הספר" באוטובוס של אגד. המחזה, איך לומר, לא היה מרנין: הילדים נסעו ללא חגורת בטיחות, חלקם שיחקו גולות במעבר האוטובוס במהלך הנסיעה, אחרים הוציאו את ראשם מהחלון ורובם השתוללו ורבו ביניהם.

לאחר נסיעת האימים הזו ההחלטה הייתה חד-משמעית: הילדה חוזרת לשירות הסעות פרטי, קרי, הסעה במכונית שלי.

אלא שבניגוד אלי, כמי שנהנית משעות עבודה גמישות, להורים רבים אין את הפריבילגיה להסיע את ילדיהם לבית-הספר. יעל, תושבת עיר בצפון הארץ, היא אם לשני ילדים הלומדים בכיתות א' ו-ג' והמשתמשים בשירותי ההסעה. לדבריה מדובר בקטסטרופה של ממש. "ישנו אוטובוס אחד שנכנסים בו המון ילדים, חלקם עומדים במעבר, דוחפים ומיטלטלים מצד אל צד. הקושי הגדול נוגע לקטנים שמקבלים מכות", היא אומרת. "פעמים רבות פניתי לסדרן של אגד והתשובה היתה שישלחו פקח. עברה כמעט שנה ואין שום שינוי. להפך, הנהגים צועקים על הילדים שייכנסו פנימה כדי שיוכלו להעלות ילדים נוספים, ואלה שעומדים מאחור נדחקים עוד יותר.

אין רישום על תאונות

כ-300 אלף ילדים נוסעים מדי יום אל בתי-הספר ובחזרה בהסעות מאורגנות. לדברי שוש ימין, מנהלת אגף הסעות והצטיידות במשרד החינוך, מדובר בתלמידים הנמצאים תחת חוק חינוך חובה, שבאזור מגוריהם אין בית-ספר או שבית-הספר נמצא בריחוק ניכר מביתם. על פי חוזר המנכ"ל משנת 2004, המתייחס לסעיף הוראות הקבע בנושא הסעות תלמידים, המרחק המזערי בין מקום המגורים לבית-הספר הקרוב ביותר המצדיק השתתפות וזכאות להסעה הוא שני קילומטרים ומעלה לתלמידים מגן חובה ועד כיתה ד'. בנוסף להם נוסעים באותן הסעות תלמידים שאינם זכאים לתקצוב על פי הקריטריונים הללו, מה שאומר שמספרם הכולל של התלמידים הנעזרים בשירותי ההסעות גדול יותר.

בשנים האחרונות היינו עדים למספר תאונות בהן נפגעו ילדים בהסעה בדרך לבית-הספר או בחזרה משם. ניסיון להביא נתונים מדויקים אודות מספר התאונות שנגרמו במסגרת הסעות ילדים התברר כבעייתי, שכן עד לימים אלו ממש מדינת ישראל לא ערכה רישום כזה. מה שכן ידוע מנתונים של משרד התחבורה ושאר הגורמים המעורבים בהסעות ילדים, הוא כי רוב התאונות שמעורבות בהן הסעות ילדים התרחשו בזמן העלייה והירידה מהרכב ולא בזמן ההסעה.

אבל גם בהיעדר מספרים מדויקים די להציץ בנתונים שמפרסמת היחידה המרכזית באגף התנועה במשטרת ישראל כדי להבין שהסעות ילדים הן נושא קריטי שאין להמעיט מחשיבותו.

במבצע אכיפה שנערך בצפון הארץ בחודש יולי 2006 נבדקו, בין היתר, 181 אוטובוסים שהסיעו קייטנים, ומתוכם 25 הורדו מהכביש עקב ליקויים מכניים חמורים שעלולים לסכן חיי אדם. בסך הכל נרשמו דוחות ל-123 אוטובוסים. במבצע שנערך בשפלה נבדקו 144 אוטובוסים, מתוכם 17 הורדו מהכביש, ונרשמו 60 דוחות.

רוב בעלי התפקידים במשרדים הממשלתיים עמם שוחחנו מודים כי למרות שלא מדובר בתופעה רחבת היקף של תאונות ובסכנה יומיומית, בכל זאת בנושא בעייתי עסקינן. מתברר כי למדינת ישראל יש את הידע, המומחים והכלים כדי לטפל בנושא. הבעיה היא שהנושא נופל בין כיסאותיהם החדישים של משרדים ממשלתיים, הטוענים לחוסר תקציבים ומגלגלים את האחריות מאחד לשני. בעניין מעורבים גם לוביסטים למיניהם ובעלי אינטרס כאלו ואחרים. אלא שכולם מנהלים מלחמות על גבם של הילדים ובשלב זה לא ברור מיהם המרוויחים, ואולי בכלל מדובר בעוד נושא שמטופל בחלמאות.



אלוסטרציה: ASAP photos" src="https://atmagil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/misc/prev_images/pagemodule/image1/446/18446/2.jpg?1179814634" />

"תפקיד המלווה יהיה להבטיח את בטיחות הילדים בעיקר בעת עלייתם לרכב וירידתם ממנו ובעת חציית הכביש"
אלוסטרציה: ASAP photos

הסעות לבתי-הספר: רקע ונתונים

הטיפול בתחום הסעות הילדים בישראל מתבסס על מסקנות מעצבות ומנחות שנקבעו בשנת 2005 על ידי ועדת אלבז. באותה שנה, לאחר ארבעה מקרים של תאונות קטלניות שהתרחשו בהסעות ילדים, כולן בירושלים, כולן במגזר הדתי-חרדי, פנו חברי כנסת חרדים ליושב ראש ועדת הכלכלה של הכנסת וביקשו לקיים ועדה מיוחדת בנושא. ואכן, הוקמה ועדה בין-משרדית שכללה נציגים ממשרדי התחבורה, האוצר והחינוך, מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ממשטרת ישראל ומגופים ציבוריים נוספים העוסקים בתחום. בראש הוועדה עמד מר יהודה אלבז, מנהל אגף בכיר, תחבורה ציבורית, במשרד התחבורה.

"הוועדה הבין-משרדית הוקמה במטרה לקבוע הנחיות מחייבות להסעות ילדים בישראל, בצורה יעילה ובטוחה, באמצעות גיבוש נהלים ותנאים מחייבים, לרבות התוויית דרכים ליישומם בשטח והצעות לעיגונם בחוק ובתקנות", נכתב בדוח המסכם של הועדה.

מסקנות והמלצות: מה מיושם בפועל?

ועדת אלבז קבעה מסקנות והמליצה המלצות, אלא שמהתחקיר שערכנו עולה כי לא כולן מיושמות בפועל.

בתחום כלי הרכב המליצה הוועדה על התקנת חגורות בטיחות בכל האוטובוסים המסיעים תלמידים. בשנת 2006, תחת כהונתו של מאיר שטרית כשר התחבורה, נקבעה תקנה מספר 83 לתקנות התעבורה, לפיה חלה חובת חגורת חגורות בטיחות בהסעות ילדים. תאריך היעד לחוק היה האחד בספטמבר 2006 לכלי רכב משנת 95 ומעלה והאחד בספטמבר 2007 לכלי רכב משנת 94 ומטה. משרד התחבורה יצא מנקודת הנחה כי עקב החלטת משרד החינוך שכלי רכב הנמצאים על הכביש מעל 10 שנים לא יוכלו להסיע תלמידים, ישנו אחוז זניח של תלמידים הנוסעים בכל רכב ישנים, ולכן נקבעה עדיפות להתקנת חגורות בכלי הרכב משנת 95 ומעלה.

בפועל, מתברר כי מרבית תלמידי ישראל אינם חגורים בחגורת בטיחות, זאת משום שמפעילי קווי תחבורה ציבורית, כמו חברות אגד, דן ואחרות, קיבלו פטור מהתקנת החגורות על ידי משרד התחבורה עצמו, למרות שהן מהוות גורם מרכזי במערך ההסעות של ילדים לבתי הספר וחזרה.

תקנה אחרת נועדה למנוע את סגירת הדלת באופן בלתי מבוקר בזמן עלייתם וירידתם של הילדים מהרכב ואליו. כיום נאסר על הורדת תלמידים דרך הדלת האחורית של האוטובוס, אלא רק מלפנים. עוד המליצה הוועדה להתקין פנסי סימון באוטובוסים (מערכת טכנולוגית הכוללת פנסים שאמורים להידלק ולהבהב בעת עלייה וירידה של ילדים מן הרכב המסיע). נכון להיום נדחה הביצוע ליולי-אוגוסט 2007.



חברת ההסעות תצטרך להציג גיליון עבירות נקי באישור המשטרה, המעיד שהנהג לא ביצע עבירות תנועה חמורות<br />אלוסטרציה: ASAP photos" src="https://atmagil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/misc/prev_images/pagemodule/image1/447/18447/3.jpg?1179815043" />                             </p>
<div>חברת ההסעות תצטרך להציג גיליון עבירות נקי באישור המשטרה, המעיד שהנהג לא ביצע עבירות תנועה חמורות<br />אלוסטרציה: ASAP photos</div>
</p></div>
<p>פרק אחר בהמלצות הוועדה מתייחס לתחום הנסיעה: חציית כביש, מספר הנוסעים באוטובוס והירידה מהאוטובוס. </p>
<p>בעניין חציית הכביש המליצה הוועדה לבחון אפשרות לאמץ את הנוהג המקובל בארצות הברית, לפיו יש לעצור את התנועה בדרך בעת העלאת תלמידים והורדתם בתחנות הסעה, וכן לשנות את הוראות החצייה הקיימות ולקבוע כי חציית התלמידים תיעשה לפני עזיבת הרכב את התחנה. בפועל, למרות הדיונים בנושא, תקנה זו לא הונהגה בארץ.</p>
<p>לגבי מספר הנוסעים באוטובוס, ההמלצה היא להוריד את הגיל המקסימלי המאפשר הושבת שלושה ילדים במושב מגיל 10 עד גיל 14. התקנה הנוכחית מאפשרת הושבת שני ילדים בלבד ומספר הילדים ברכב יהיה כמספר הנוסעים הרשום ברשיון, בהתאם לכל רכב. </p>
<p>פרק שלישי בדוח הוועדה מתייחס לכוח האדם, קרי נהגים ומלווים בהסעות, וכולל המלצה על קצין בטיחות ורכז הסעות. לגבי הנהגים המליצה הוועדה לקבוע דרישות סף לקבלת רשיון עבור הסעת ילדים וחידוש הרישיון. למשל: הדרכה, תעודת יושר, מבחני כשירות פיזית ופסיכולוגית ודרישת ותק מינימלי בנהיגה. על-פי הנחיות משרד החינוך בנוגע לתנאי המכרז להסעות, נהג המסיע תלמידים יהיה בעל ניסיון של שנתיים לפחות בנהיגה בסוג הרכב אותו הוא נוהג, כאשר הוא מחויב להגיש אישור רפואי המעיד על מצב בריאותי תקין, וחברת ההסעות תצטרך להציג גיליון עבירות נקי באישור המשטרה.   </p>
<p>המלצה מרכזית נוספת של ועדת אלבז בפרק זה מחייבת לקיים הסעות של תלמידים בליווי מבוגר. "תפקיד המלווה יהיה להבטיח את בטיחות הילדים בעת הנסיעה ובעיקר בעת עלייתם לרכב וירידתם ממנו ובעת חציית הכביש. בסיום הנסיעה יהיה המלווה אחראי לוודא כי לא נשארו ילדים ברכב…" עד היום המלצה זו לא יושמה.</p>
<p>עוד הומלץ לחייב את כל הגורמים העוסקים בהסעת ילדים, ובכלל זה מוסדות המסיעים את תלמידיהם באופן עצמאי, בפיקוח קצין בטיחות. ואכן, על פי הנחיות משרד החינוך, חברת הסעות רשאית להשתתף במכרז רק בתנאי שהיא מעסיקה באופן קבוע קצין בטיחות בתעבורה. </p>
<p>אכיפת התקנות, שאמורה להתבצע על פי תכנון מראש, כוללת ביקורות פתע ונמצאת באחריות גורמי האכיפה של משטרת ישראל, הרשויות המקומיות ומשרד החינוך. כמפורט בהמלצות הוועדה, האכיפה מתבצעת בכל הרמות, החל מהרשות המקומית, דרך משרד החינוך, משרד התחבורה ומשטרת ישראל.</p>
<p>בפרק הבא: <a href=על חשיבותן של חגורות בטיחות ועל אוטובוסים שלא עומדים בתקן»

 

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה