הדרך לבית-הספר רצופה מכשולים
תחקיר מקיף על הדרך של ילדכם לבית-הספר. חלק ג' ואחרון
אין תקציב, אין מלווים
בהמלצות כוח האדם של ועדת אלבז נכתב במפורש כי "אנו רואים בהמלצה זו (של הוספת מלווה) מכשיר מרכזי בהתמודדות עם הגורמים העיקריים לתאונות בהסעת ילדים". אלא שלמרות ההסכמה הגורפת, הדבר אינו מיושם. הסיבה לכך, כבר אמרנו, היא תקציבית.
"רוב תאונות הדרכים נגרמות במהלך העלייה לאוטובוס או הירידה ממנו, כתוצאה מרשלנות", אומר יוסי נזרי. "למשל, ילדה שיורדת מהדלת האחורית והתיק שלה נתפס בדלת שנסגרה. נהג האוטובוס לא שם לב לכך, ממשיך לנסוע וגורר אותה. סכנה כזו יכולה להימנע רק אם יהיה מלווה בהסעה. אותו הדבר נכון לגבי אוטובוס שמוריד ילד. הנהג לא שם לב שהילד חוצה את הכביש ודורס אותו.
"אם רוצים ביטחון אמיתי", אומר נזרי, "חייבים להיות מלווים באוטובוסים. חגורות הבטיחות היא עדות למראית עין שעשינו משהו, אבל מה הלאה? מי יחגור את החגורות? הנהג לא יכול לעשות זאת. אם חלילה פרצה שריפה והילדים חגורים, מי יחלץ אותם?".
לדעת נזרי, החגורות הן לא העיקר. "כל הורה יודע שכשהוא נוסע ברכב עם הילדים הם מסיחים דעת הנהג. על אחת כמה וכמה נהג שנוסע עם 30 ילדים. נהג שמסיע ילדים צריך להיות עסוק אך ורק בנהיגה. אסור לו להתעסק בדברים אחרים שיטרידו את נהיגתו. רק מלווה יכול לאפשר לו זאת".
אז למה התקנה הזאת לא מיושמת ומי לוקח את האחריות?
"הסיבה שאין חוק חובת מלווה היא כספית. בוועדת אלבז הייתה הסכמה לגבי הצורך במלווה. הוועדה פנתה למשרד האוצר, אבל הוא לא אישר והביא לצורך העניין מומחה מטעמו שטען כי אין צורך במלווה. את שואלת של מי האחריות? יש פה עשרה אחראים, עכשיו נתחיל לריב של מי האחריות. כולם נצמדים לנושא של חגורות הבטיחות, אבל קוראים לזה 'כיסוי תחת'. גם אם חוגרים חגורות – אז מה?!"
ד"ר דן לינק, ראש אגף תשתיות ותנועה בראשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מודה כי קיימים חילוקי דעות לגבי השימוש בחגורות הבטיחות. "יש בעיה להתקין אותן באוטובוסים ויש בעיה בחגירת הילדים הקטנים", הוא אומר. "השימוש בחגורות בלבד לא תורם לביטחון הילדים ויש אף כאלה שטוענים שהן לא מועילות כלל. בארצות הברית, למשל, נוסעים ללא חגורות בטיחות. מיגון מרבי של פנים האוטובוס עדיף על חגורות בטיחות. וכמובן, טוב יותר היה לילדים וגם לנהג אילו היה להם מלווה".
במועצה האזורית מרום הגליל מסיעים מדי יום 2,400 תלמידים במסלולי נסיעה של כשלושת אלפים קילומטר בסך הכול. במועצה החליטו לקחת לידיהם את הטיפול בהסעות והתקינו מצלמות במעגל סגור באוטובוסים המסיעים תלמידים. המצלמות, כך אומרים במחלקת התחבורה של המועצה, משפרות מאוד את רמת הבטיחות בנסיעה.
"הכול התחיל מכך שבדיוני המועצה הועלו תלונות רבות בנוגע לקשיים בהסעות ילדים", אומר שמעון ביטון, מנהל מחלקת תחבורה והיסעים במועצה. "חיפשנו פתרונות, וחברה שמתעסקת במערכות אלקטרוניות ומצלמות באוטובוסים הציעה לנו להתקין מצלמות במעגל סגור.
"מערכת ה-DVR נועדה לתעד את כל מהלך הנסיעה, בלי אפשרות לשליטה של הנהג במערכת. המצלמות מתחילות לפעול מרגע התנעת האוטובוס ונותנות כיסוי מלא לכל מרחב האוטובוס, כולל התנהגות הנהג והתלמידים".
"המצלמות מאפשרות לנו לעקוב אחר תלמידים המשתוללים בהסעה, מי חוגר חגורת בטיחות, מי עוסק בוונדליזם ועוד", אומר ביטון. "המערכת משרתת אותנו בעיקר לפענוח אירועים חריגים, ואנו יכולים לאתר בעיות שנשמרות בה לפי תאריך ושעה". לדבריו, מרגע התקנת המערכת הורגש שיפור אדיר. "הילדים נרתעים וחוגרים חגורות, יש פחות אלימות כי הם יודעים שהם מתועדים ואי אפשר לטייח את העובדות", הוא אומר. "גם מול ההורים אין מקום לוויכוחים. הם לא יכולים לטעון: 'זה לא הילד שלי'. הכול מתועד. המצלמות מסייעות גם לנהג. הוא הרבה יותר רגוע כשארבעים ילדים יושבים ולא מסתובבים לו במעבר".
אלוסטרציה: ASAP photos
לא פחות חשוב – משמעת
פנינו למספר מומחים כדי לשמוע מהם מה לדעתם צריך עוד לעשות על מנת להבטיח הסעות בטוחות לילדים.
"אחד התחומים החשובים שנותנים עליהם פחות את הדעת הוא נושא המשמעת של הילדים", טוען ד"ר דן לינק. "מה הפלא שילדים עושים כל שעולה על רוחם אם לא אומרים להם שום דבר? אין מלווים, אין הרתעה. הבעיות בהסעות ילדים הן לא רק של בטיחות, אלא גם של התנהלות. אפשר לשלוח אחת לשבוע או במועד כלשהו אחראי בהסוואה שירשום הערות ויאתר את הגורמים המפריעים בהסעות. לבית-הספר צריך שיהיה אינטרס להרתיע ואף להעניש. כאשר ילד אחד יורחק מההסעה והוריו יצטרכו להסיע אותו, אולי יהיה אכפת יותר לכולם".
לדבריו, ישנם מספר תנאים אופטימליים להסעה בטוחה. "קודם כל, הגורם האנושי", הוא אומר ומתכוון לנושא המשמעת של הילדים. "עלינו לחנך אותם להתנהגות סבירה כדי שהנסיעה באוטובוס תהיה רגועה יותר, וכך גם הנהג יהיה רגוע יותר. דבר שני הוא מבנה האוטובוס. בארצות הברית למשל נוסעים ללא חגורות בטיחות, אך ישנו מיגון מיוחד ומרבי של פנים האוטובוס, שהוא טוב יותר אפילו מחגורות בטיחות. דבר שלישי הוא מלווה ודבר רביעי הוא התאחדות של כל הגופים הרלוונטיים כדי להבטיח שההסעה תעבור ללא אירועים חריגים".
פרופ' אבישי צדר, ראש היחידה להנדסה, תחבורה וגיאואינפורמציה בטכניון, ולשעבר המדען הראשי במשרד התחבורה, ממליץ על אוטובוסים ייעודיים. "אוטובוסים המשמשים להסעת ילדים צריכים להיות ייחודיים לדבר, עם סימן זיהוי ועם אורות מהבהבים בזמן העצירה, על מנת לאפשר לילדים לחצות את הכביש בביטחון מלא. האוטובוסים צריכים להיות מאובזרים היטב בחגורות בטיחות, בציוד לעזרה ראשונה ובמכשירי קשר, למקרה שיש תקלה או איחור. בכל הסעה חייב להיות מלווה והנהג חייב להיות מקצועי לתחום.
פרופ' צדר ממליץ גם על מתן תגמולים לילד שנוסע באוטובוס. "הכנסת אמצעים פסיכולוגיים ותגמולים יכולים לתרום רבות לאווירה בתוך האוטובוס ולהתנהגות הילדים, ויעודדו בטיחות בדרכים בזמן אמת".
אביטל אפל, רכזת תחום מדיניות ציבורית בארגון "בטרם" לבטיחות ילדים, מדברת על שילוב של שלושה גורמים: הרשות המקומית, האחראית על העסקת חברת ההסעה, בית-הספר, שמחויב להעסיק איש מקצוע מטעמו שידאג לשיעורים בנושא וימנה נאמני בטיחות, וההורים שיהיו אחראים על המשמעת וההסברה לילדיהם כיצד להתנהג בהסעה.
לדבריה מקבל הארגון עשרות פניות ושאלות בנושא. "כולם מדברים על הנושא של חגורות הבטיחות, אבל הורים רבים לא מודעים לקריטריונים נוספים החלים על רכב להסעת ילדים, כמו רישוי מיוחד, העלאה והורדה של ילדים רק מהדלת הקדמית ועוד, למרות שהתאונות הקטלניות ביותר נגרמות בתחנת ההסעה עצמה", היא אומרת. "אנו ממליצים להורים לבדוק עם המוסדות בהם לומדים ילדיהם מהם אמצעי הבטיחות הקבועים בחוק והאם הם מיושמים. הורים יכולים להתעקש ולהתאגד, וכך להשיג תוצאות".
מתוך: מגזין הורים וילדים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה