מלוסי אהריש עד מעיין אדם: הנשים שצריכות להדליק משואה

השבוע, הייתי אמורה לחגוג יום הולדת. לא, לא כזאת שאני מוציאה בה 2,000 שקל על מפעילה רק כדי שהילדים יצאו החוצה לאכול עוד מרשמלו, אבל כן הייתי אמורה לחגוג למדינה שלי 78. ואז לאכול מרשמלו. רק יש בעיה קטנה – אין לי באמת מה לחגוג. לא באשמתה. יש לה לב טוב, יש לה אזרחים מדהימים, אבל מי שאחראי עליה – פשוט הוציא לי את החשק.

עוד טורים של מור בירן מורג שנושכים במקומות הנכונים:
>> מה נסגר? רדו כבר מהצעירה בת ה-17 מהסרטון של ביבי
>> הרהורים מהממ״ד: מה לעשות עם עוברים קפואים במדינה מוכת טילים?
>> שושנה סטרוק ז"ל ביקשה שנאמין לה – והמדינה לא האמינה

אפילו טקס יום העצמאות שנהנינו לצפות בו כל השנים, רגע לפני שיצאנו לרחובות לחגוג בתקווה לא לחטוף פטיש מתנפח לפנים ולהתמלא בספריי קצף, הפך לעוד כלי בידי ממשלה חובבת D9. אין יותר ממלכתיות. אין כבוד למנהגים. נותרנו רק עם פריימים של שרה נתניהו ומירי רגב מתלחששות ומוחאות כפיים. במקום להתייאש, החלטנו להזכיר לעצמנו שיש עוד יופי ותקווה במדינה הזאת, והכנו רשימה אלטרנטיבית לטקס הדלקת המשואות המסורתי – עם 12 משואות שמוקדשות לנשים שעוזרות למדינה שלנו לנווט למקום הנכון. נקווה שעד יומולדת 79, נצליח. התחלנו:

1. לתפארת ההומור הנשי: הקומיקאיות

כשמדובר באמנים, הם בדרך כלל נוהגים לשמור על הפה כדי לשמור על חשבון הבנק שלהם. עדי אשכנזי, נגה ד'אנג'לי וגלית חוגי, לצד הוותיקות בתחום – כמו עינב גלילי ואורנה בנאי – הן כולן נשים ששמו את הקריירה שלהן על הכף ואמרו "כוסאומו, אני אגיד את מה שבלב שלי ומה שיהיה יהיה". לשמחתי זה הצליח להן. גם מצחיקות, וגם בצד של הטובות. אגב, משהו שמכעיס אותי ומשמח כאחד בקטגוריה הזו, הרבה יותר קל לשלוף מהראש שמות של קומיקאיות נשים מאשר גברים. איזה פחדנים אלה.

2. לתפארת שאריות התדמית של מדינת ישראל: נגה ארז

אין דבר שמייצג את ישראל יותר טוב ממישהי שמצליחה לסחוף אחריה עולם שלם. נגה ארז היא אחת כזאת. כי למרות המלחמה, ביטול הטיסות, הפרו-פלסטינים הסייקוז, והעובדה שהעולם רוצה לקרוע אותנו – שום דבר לא עמד בדרכה לאחת הבימות הנחשבות בעולם: פסטיבל קואצ'לה. הכי מביאה מהבית אש למשואה, ועוד עם תינוקת על הבמה.

3. לתפארת שבירת השתיקה: שי-לי עטרי ונעמה שחר

מה אומרים על אישה שעברה אינספור טרגדיות ועדיין יש לה את כוחות העל לשבור תקרות זכוכית של תחנות משטרה? שי-לי עטרי הגישה תלונה למשטרה על אונס שעברה במהלך לימודיה, וקיבלה יחס מזלזל מהמשטרה והפרקליטות שסגרו את התיק. המקרה נפתח מחדש בזכות תחקיר של חיים אתגר, ושי-לי הגיעה עד לכנסת כדי להילחם למען חוק התרת פרסום שמותיהם של חשודים בתקיפות מיניות. תקרות הזכוכית והבושה המשיכו להישבר, כאשר נעמה שחר, נפגעת אמיצה נוספת, ישבה מול המצלמה וסיפרה את סיפורה – מה שהוביל לגל תמיכה עצום ברשת מצד נשים שפרסמו באקרוסטיכון את שם התוקף.

4. לתפארת "מלכות על חלל": נשות המילואימניקים ומילואימניקיות

האם אני צריכה באמת לפרט? נשים שלא חטאו בכלום מלבד להגיד לבן הזוג "טוב, תלך למילואים בפעם המיליון, בסדר", ונשארו עם כל העולם על כתפיהן – לא יום ולא חודש – אלא ש-נ-י-ם. מורידה בפניכן את הכובע וגם את הנעליים.

5. לתפארת "כולכם על הזיבי שלי": לוסי אהריש

מלכת ה"אינשאללה", הלא היא לוסי אהריש, לא מתכופפת לשנייה – גם כשגזענים סטייל ליל הבדולח עומדים לה מחוץ לבית בלילות. לוסי, עיתונאית ערביה-ישראלית, אקדמאית וניצולת פיגוע בעצמה, פשוט אומרת את מה שיש לה ישר, חד, עוקצני וחותך (ובניגוד למתנגדים שלה – לא בקטע של שישי נודר, שבת דוקר). קשה לזכור, אבל לוסי באמת זכתה להדליק משואה פעם, בעידן אחר, שבו העריכו דו קיום.

6. לתפארת העמידה על העקרונות: אלונה סער

באמת שאין צורך לפרט כמה קשה לצאת נגד ממשלה שאת מאמינה (וצודקת) שהיא הורסת את ישראל, ואז לפגוש את אחד השותפים בה בארוחת שישי, כי הוא גם אבא שלך. אני מצדיעה לאלונה על העובדה שהיא נשארת נאמנה לעצמה, גם כשהחיים מציבים מולה פלונטר בלתי פתיר בעליל. אגב, הצבעתי לאבא שלה בפריימריז בזמנו כדי לנסות להביס את ביבי. גם אני צדקתי בזמנו.

7. לתפארת "הולכת עם הלב שלי": מעיין אדם

לאחר שמפל אדם ז"ל, אחותה הצעירה של מעיין אדם, נרצחה ב-7 באוקטובר – מעיין הלכה עם הלב הכואב שלה והבינה שהמחנה הפוליטי ממנו הגיעה (היא עבדה אצל מירי רגב) לא לוקח אחריות על המחדל הכי גדול שהיה במדינה. מאז ועד היום, היא משתמשת בפלטפורמה שלה כדי להילחם למען משפחות החללים והחטופים בדרישה לוועדת חקירה ממלכתית.

8. לתפארת נשות ה"שאו איתנו בנטל": שבות רענן, תהלה פרידמן ובתיה כהנא דרור

שלושתן, יחד עם לא מעט נשים מהציונות הדתית, יכולות להגיד משהו שחילונים לא יכולות לומר, וזה – גם אנחנו שומרים על האמונה, אבל מצליחים לשלב אותה עם הפרקטיקה הקטנה הזאת של להגן על מדינתנו בגופנו. חברות, אל תטעו, לעמוד בלחצים של ערוץ 14 ולהיות תחת מכבש מכונת הרעל זה לא צחוק כלל. אנחנו מחזקות אתכן מכאן. תמשיכו. תמשיכו.

9. לתפארת החרדיות הפמיניסטיות: אסתי שושן, ציפי לביא והילה חסן לפקוביץ'

אל תשבי פה, אל תלכי כאן, אל תיבחרי לכנסת. המגזר החרדי של ימינו הולך אל הקיצון מהקיצון. על פי המכון הישראלי לדמוקרטיה, בשנת 2065 המגזר החרדי צפוי להגיע לשיעור דמוגרפי של כ-40% מהאוכלוסייה היהודית. כשאנחנו מבינות את זה, התקווה היחידה (בעיניי) היא לחזק את הזרם הפמיניסטי שמגיע מתוך המגזר עצמו. אסתי שושן, ציפי לביא, הילה חסן לפקוביץ' וכל החברות בעמותת "נבחרות" הן נשים שפועלות באופן ציבורי (וחוטפות אש ושנאה) למען נשים חרדיות וזכותן להיבחר לכנסת במפלגות חרדיות, ובכלל, נגד ההקצנה שמתחוללת אל נשים.

10. לתפארת התותחיות מתוך המערכת: מהיועמ"שית והדס קליין ועד נעמה לזימי ורינת סבן

לרשימת הנשים שרגילות להתמודד עם צונאמי של רפש מתוך המערכת, כמו גלי בהרב מיארה והדס קליין, נוספו לאחרונה קצינות אמיצות שנאלצו להתמודד מול בן גביר, כמו רינת סבן ורותי האוסליך. כל אישה היא חומה קטנה אל מול הצדק, וביחד עם חברות כנסת אמיצות כמו מירב בן ארי, מירב כהן, נעמה לזימי, קארין אלהרר ועוד, הן כוח איתן שמוביל אותנו מול הממשלה שמנסה ללמד אותנו פרסית בכוח ולהפוך אותנו לאיראן.

11.לתפארת מרים אדלסון ועינב צנגאוקר מעצם היותן הן

פחחח, עלק גל הירש. לאורך כל הדרך במאבק המייגע לשחרור החטופים, ראינו אימא אחת שעמדה איתנה מול סופות של רפש, לא אכלה, לא ישנה ורק חשבה איך להביא את הבן שלה הביתה. בזמן הזה, מאחורי הקלעים, עמדה עוד אישה שלחשה על אוזנו של טראמפ והשתמשה בכוחה כדי לעצור את הסחרור המטורף שנקלענו אליו. אז תודה לעינב צנגאוקר ומרים אדלסון שהביאנו עד הלום.

12. לתפארתך!

אני רוצה להדליק משואה זו למענך, ולמען כל אחת ואחת מאיתנו. את שרדת את השיט הזה. את שרדת מגיפה עולמית ומלחמות של שנים בכמה חזיתות, עם ילדים, כלבים, חתולים, בני זוג במילואים ובוסים שמצפים שתמשיכי לעבוד כרגיל. וגם, תרשו לי להוסיף על כל אלה, כנראה שעל הדרך עשית זאת תוך כדי נשירת שיער, לסת נעולה, אפילציה ו/או מחלה מנג'סת שמקורה בסטרס. אז כן, אם מישהי ראויה להדליק פה משואה – זוהי את. הרווחת את זה ביושר.